לבוש מרדכי גיטין כג

כשדה, ואם אינה גוששת כיון שהיא שטה אינה נחשבת שדה, וכל זה בזרעים דבעינן שדך, אבל לגבי ערלה דלא בעינן שדך שהרי אף הנוטע בבית מחויב בערלה משו"ה אף אם אין הספינה גוששת מחויב בערלה והא דמקדשין בספינה, והא לקידוש בעינן דוקא כלי, אכן זה קשה גם בלא דברינו, וצריך לומר דהטעם משום דכתיב אל כלי, ולא כתיב אל הכלי, כמו שכתב הרמב"ם בפירוש המשניות משנה ה' פ"ו דפרה, דמזה ילפינן דלרבות בא כל הכלים וכמו גללים וכלי אבנים דאין נחשבים כלי לעשות הזרעים והמים שבהם לתלוש, ואעפי"כ מקדשין בהן, וכמו דאיתא במתניתין הנ"ל, כן לענין ספינה ג"כ הריבוי דכתיב אל כלי ולא אל הכלי מרבה אף ספינה

סימן ז

בדין פלגינן דיבורא

דף ח'. ת"ר עבד שהביא גיטו וכתב בו עצמך ונכסי קנוין לך, עצמו קנה נכסים לא קנה, איבעיא להו כל נכסי קנוין לך מהו, אמר אביי מתוך שקנה עצמו קנה נכסים, א"ל רבא בשלמא עצמו ליקני מידי דהוה אגט אשה, אלא נכסים לא לקני, מידי דהוה אקיום שטרות דעלמא, הדר אמר אביי מתוך שלא קנה נכסים לא קנה עצמו, א"ל רבא בשלמא נכסים לא ליקני מידי דהוי אקיום שטרות דעלמא, אלא עצמו לקני מידי דהוי אגט אשה, אלא אמר רבא אחד זה ואחד זה עצמו קנה נכסים לא קנה, א"ל רב אדא בר מתנה לרבא כמאן כר"ש דאמר פלגינן דיבורא כו', עכ"פ רבא סבירא לו, דאמרינן פלגינן דיבורא, וכתב הר"ן על זה וסלקא שמעתין דפלגינן כו', אלא איכא למידק מדגרסינן בירושלמי, כתב כל נכסיו לעבדו את הוא אמר הוא גיטו הוא מתנתו, מה את עביד לה כגט הוא וערעורו בטל או כמתנה הוא וערעורו קים, יבא כהדא כתב כל נכסיו לשני בני אדם כאחת והיו העדים כשרים לזה ופסולים לזה, ר' אילא בשם רב אסי אתפלגין ר' יוחנן ורשב"ל, חד אמר מאחר שהן פסולין לזה פסולין לזה, וחד אמר כשרים לזה ופסולין לזה, אלמא דהא בהא תליא, ואשכחן לרי"ף ז"ל שכתב בפ"ק דמכות, ירושלמי, כתב כל נכסיו לשני בני אדם והעדים קרובין זה לזה ורחוקים לזה ר' יוחנן אמר מאחר שהן פסולין לזה פסולין לזה וכיון דנקטינן כההיא דר' יוחנן היכי מסקינן הכא דפלגינן דיבורא והרי באידך ירושלמי תלאן זה בזה עכ"ל הר"ש. א) והנה הנו"ב מהדורא קמא סימן ע"ב הביא תשובת הרשב"א דס"ל הא דאמר רבא פלוני רבעני לרצוני הוא ואחר מצטרפין להורגו, הוא דוקא בלשון הזה, שאפשר לחלק דבריו, היינו פלוני רבעני להאמין, ותיבה לרצוני, לבלי להאמין, אבל אם אמר אני רבעתי את פלוני שאי אפשר לחלק דבריו, אינו נאמן, ומשו"ה באמר אני זניתי עם אשתך אינו נאמן, והקשה על זה הנו"ב כמה קושיות, מהא דאמר בסנהדרין דף כ"ה, דאם אחד אמר לדידי אוזפן בריביתא הוא ואחר מצטרפין לפוסלו, הרי אף שאי אפשר לחלוק דבריו אעפי"כ אמרינן פלגינן דיבורא, וכן מגמ' יבמות דאם אמר אני הרגתי את פלוני נאמן ותנשא על פיו משום דפלגינן דיבורא, ומביא ראי' מדברי הרמב"ם בפירוש המשניות לנדרים שאשת ישראל שאמרה לבעלה טמאה אני לך שמותרת לבעלה משום דאמרינן עיני' נתנה באחר:

אעפי"כ אבדה כתובתה, לפי שעיקר אצלנו ומוסכם בכל התורה כולה דפלגינן דיבורא, היינו שמאמינין הדבר בעצמו, לענין זה ולא לענין זה, הרי דסבר הרמב"ם הפירוש דפלגינן דיבורא שמפלגין הנאמנות אף שאין לחלק הדברים וכתב הנו"ב שטרח יגיעה אחר יגיעה ומצא שבסברת הרשב"א פליגי אביי ורבא, אביי ס"ל דפירוש פלגינן דיבורא שמחלקין דבריו, היינו מפלגינן הדיבורים, וא"כ היכא דאי אפשר לחלק הדברים כמו בכל נכסי, לא אמרינן פלגינן דיבורא, ורבא ס"ל דמחלקינן הנאמנות באותו דבר עצמו לענין זה ולא לענין זה, וא"כ כיון שהלכה פסיקה כרבא דפלגינן דיבורא א"כ פסק ההלכה דמפלגינן הנאמנות, את"ד הנו"ב. והדברים תמוהים לי מאד, אם נימא דטעמא דאביי משום דהיכא דאי אפשר לחלק דיבורו לא אמרינן פלגינן דיבורו, והנה דיבורו של השליח הא אמירתו בפני נכתב ובפני נחתם ועיקר קיומו הוא הגדתו בפני נחתם, והרי היכא שכתוב בשטר עצמך ונכסים קנוים לך, הא איתא בפירוש בברייתא שעצמו קנה ומפלגינן דיבורא, והא דיבורו הוא בפני נחתם, וחד דיבור הוא ואי אפשר לחלק דיבור דבפני נחתם, ואיך באמר עצמך ונכסי קנוין לך שמועיל אמירתו בפ"נ, אם אביי ס"ל דדוקא אם אפשר לחלק התיבות אמרינן דפלגינן דיבורא אבל לא במקום שאי אפשר לחלק. עוד קשה לי על דברי הר"ן שמקשה רק על הא דסליק בשמעתא דפלגינן דיבורא אף באמר כל נכסי אבל בלא זה לא קשה, הא בירושלמי שהביא הר"ן איתא מקודם, כתוב בו מתנה ואמר בפ"נ ובפ"נ מאחר שערעורו בטל אצל הגט ערעורו קיים אצל המתנה, או מאחר שערעורו קיים אצל המתנה ערעורו קיים אצל הגט, כתב כל נכסיו לעבדו את אמר הוא גיטו הוא מתנתו, מה את עביד לה כגט, הוא וערעורו בטל, או כמתנה הוא וערעורו קיים, ויבא כהדא כתב כל נכסיו לשני בני אדם והיו העדים כשרין לזה ופסולין לזה, ר' אילא בשם ר' אמי אתפלגון ר' יוחנן וריש לקיש, חד אמר מפני שהן פסולין לזה פסולין לזה כו', הרי פשטות דברי הירושלמי דאף על ספק הראשון אם כתוב בגט ג"כ מתנה דהיינו עצמו ונכסים קנוין, גם על זה אמר הירושלמי, דלמאן דאמר מאחר שהן פסולין לזה פסולין לזה ואין מועיל עדותו שאמר בפ"נ ובפ"נ, הא זה נגד ברייתא מפורשת דבעצמך ונכסים קנוין לך עצמו קנה, וא"כ הי' להר"ן להקשות בבירור מברייתא ובעיקר הדין אי הפרוש דפלגינן דיבורא דמחלקין הדברים או דמחלקין הנאמנות, הנה הנו"ב מסיק בסוף דבריו, דהרשב"א קאי רק לענין דיני נפשות דבעינן שיתרו