לבוש מרדכי גיטין כב

שאינו מחזיק רביעית מן הנקב ולמטה, דבציר מהכי לאו כלי הוא עכ"ל רש"י, ולסברת הראשונים דהחילוק אם יש להעציץ נקב יונק מן הקרקע, ואם אין נקב אין יונק מן הקרקע, ור"ש פליג וס"ל דאף אם יונק מן הקרקע, הזרעים נחשבים כתלוש, מאי מועיל שניקב למטה מרביעית ומאי ענין הא דלאו כלי הוא לדין דמחובר, ע"כ דהא בהא תליא, אם נחשב כלי הכלי מבטל חשיבות הקרקע ומשוי תלוש, אבל אם ניקב למטה מרביעית דשוב לא הוי כלי, אין מבטל האדמה אשר בהכלי, ונחשב מחובר

וצריך לומר דרבנן ור"ש פליגי היכא דהנקב הי' למעלה, שמחזיק עוד רביעית, וסברי רבנן כיון שמלא עפר עד למעלה מן הנקב א"כ אין נחשב לכלי, וכמו כלי שמילאה עפר עד שפתה, שאין הזרעים שבתוכה מקבלים טומאה ולא המים שעלי' מכשירים משום כיון שמילאוה עפר ובטל העפר שיהי' בה תמיד, נתבטלה מתורת כלי: וכדאיתא במתניתין פ"ב דעוקצים משנה ט', ועיין שם בפירוש הרמב"ם, ה"נ סברי רבנן כיון דהעפר הוא גבוה מן הנקב א"כ אף מה שלמטה מן הנקב נתבטל מתורת כלי, ולמעלה אף שנשאר עוד מקום פנוי מן העפר כיון דלמטה יש נקב שיוכל לצאת כשורש לא נחשב כלי, אף אם עוד נשאר הרבה מקום מן שטח עפר עד כלות גובה הכלי, ור"ש ס"ל כיון שנשאר עוד למטה שיעור כלי, אין מבטל מתורת כלי אף מה שלמעלה מן הנקב, ונמצא האדמה מונח בכלי ובטל שם אדמה, והוי דינם כתלוש, אבל זה עכ"פ מוכח דהאי דינא אם נחשב מחובר או תלוש תלוי אם נחשב העציץ לכלי, וזה יסוד לכל חידושינו

ג) והנה צריך לעיין האי דינא דבשבת מחויב על עוקר דבר מגידולו, מהו החיוב, אם מזה שעשה ממחובר לתלוש, אבל אם עודנה יש עליו דין מחובר, אינו מחויב, או כי חיוב שבת הוא על עקירת דבר מגידולו הקודמת, אף אם גם עתה יש לו דין מחובר, מחויב, נפקא מינה אם עקר אילן עם עפר שיכול עוד לחיות מהעפר, דלענין ערלה הדין כיון שיכול לחיות אין מחויב בערלה, מה יהי' הדין לגבי שבת, אם יהי' מחויב, או לא

ונראה לי דבודאי יהי' מחויב, שהרי תוס' בע"ז דף כ"ו מפרשי, דהא דאיתא בשבת דף ק"ז, הושיט ידו למעי בהמה ודלדל עובר שבמעי' חייב משום עוקר דבר מגידולו, אף אם אם הולד נולד חי, והא בע"ח חיבורו מפני שהוא בעל חי, ואם נימא דכל עיקר החיוב עוקר דבר מגידולו משום שעושה מדבר מחובר לתלוש, א"כ הכא הולד הא הוא גם עתה חי והוא כמו שהי', ע"כ דהחיוב משום עוקר דבר מגידולו, היינו דמקודם גדל הולד מן הבהמה, ועתה בצאתו מרחם אמו הוא גדל עתה מאויר, וא"כ אם יעקור אילן ושרשיו עם עפר אעפ"י שיכול לחיות מן העפר עכ"פ היתה יניקתו מן הקרקע ועתה פסקה יניקתן מן קרקע

לפי זה לא קשה על הרמב"ם כיון שהוא סובר דעציץ נקוב המונח על גבי יתידות נחשב מחובר, א"כ איך קאמר האי פרפיסא דמונח אארעא ואנחה אסיכי מחויב משום תולש, דהא לפי דברינו במונח על גבי סיכי אין יונק מן הקרקע ורק משו"ה נחשבו הזרעים כמחובר משום האי קרקע שבתוך העציץ, דכיון דהעציץ נקוב לא נבטלו מתורת אדמה, והנה הרמב"ם מפרש דפרפיסא הוא גוש עפר שעלו בו עשבים, וכיון שמונח גוש עפר על גבי קרקע בלי הפסק בודאי יונקים העשבים שבגוש העפר מן הקרקע וכשהגביהם הם עוקרים ממקום גידולם, ואף שגם עתה נחשבו מחובר אבל יניקתם מהקרקע נפסקה, משו"ה מחויב משום תולש, וכן להיפך, היו מונחים על גבי סיכי ואין להם יניקה מקרקע והניחם על הארץ, הרי עתה יש להם יניקה מהקרקע, הוי כאילו נטעם, ולא קשה מהא דצרור שעלו בו עשבים דמחייב משום תולש ואעפי"כ לא חיישינן שמא יגביהם מעל גבי קרקע, שהרי הצרור אף שאיננו כלי לבטל את העפר שעליו, וגם כיון שאין כלי, א"כ היינו רבותי', והתולש מן העשבים שעליו חייב חטאת, אעפי"כ הצרור מפסיק בין העשבים שעל הצרור להקרקע, וא"כ אין העשבים שעל הצרור יונקים מן הקרקע וא"כ מותר לקנח בו, היינו להגביהו מהקרקע, כיון שעי"ז אין מפסיק היניקה, ולא דמי לפרפיסא שאין דבר המפסיק בין הקרקע לגוש העפר ויונק מן הקרקע וע"י הגבהתו הוא מפסיק היניקה

אכן כל זה הוא לענין דין מחובר היכא דהוי כלי, אבל לענין ביכורים, בעינן שלא יהא כחוש, דס"ל לריש לקיש דהיכא דהוי כחוש מביאין בכורים אבל אין קורין, בזה מחלק הגמ' במנחות אליבא דר"ל בין של עץ לשל חרס דדבר אחד מגדל יותר טוב, לפירוש רש"י אם הספינה הוי של חרס גדולים בה הזרעים יותר טובים, ולפירוש התוס' הוא להיפך דבשל עץ המה יותר טובים, וכל זה לריש לקיש אכן ר' יוחנן סבר דמעציץ וספינה אין מביא כלל, משום דגבי ביכורים כתוב בארצם (כפי גרסת הרמב"ם), ובעינן דוקא שיגדלו בארץ לא בהקרקע שישנה בהעציץ והספינה, משו"ה מעציץ וספינה אין מביאין כלל בכורים

ד) אכן כל זה דבעינן נקובה, היינו דוקא בדבר שהוא כלי, אבל דבר שאינו כלי כמו צרור לא בעינן נקובה, והנה במתניתון איתא בשבת דף פ"ג, מנין לספינה שהיא טהורה שנאמר דרך אני' בלב ים, אכן הרמב"ם כתב בפי"ח מה' כלים הלכה ט' ז"ל, ספינה של חרס אעפ"י שהוא אינה מקבלת טומאה, שאין הספינה בכלל הכלים האמורים בתורה, בין היא של חרס בין היא של עץ בין גדולה בין קטנה עכ"ל הרמב"ם, הרי דהרמב"ם סובר דהאי קרא דדרך אני' בלב ים הוי אסמכתא, או דבא לאשמיענו שספינה איננה כלי מפני שדרכה בלב ים, עכ"פ סובר הרמב"ם דספינה לא נחשבת כלי

ולפי זה לא קשה כלל, אמאי גבי ספינה לא הוזכר דבעי נקיבה, אכן לפי דברינו הא לא קשה כלל, דכיון דטעם הנקובה כדי לבטלה מתורת כלי, ספינה דלאו כלי היא לא בעי נקיבה, דבלא נקב אין מבטלה את העפר משום אדמה, ורק אם היא גוששת נחשבת