לבוש מרדכי גיטין יח

הגדת עדות שבכתב, הוא דוקא אם ההגדה הוא מפי כתבם, אבל אם הגדתם מפי כתב המתחייב, מועיל אף עדות ע"י כתב, אבל גם ע"י כתב המתחייב הוי הגדה, וכיון דכתב בשטר הוי הגדה, א"כ הרי אין באלם פסול הגוף, שהרי ראוי להגיד עדות שבשטר, ואין לומר דעד כשר דוקא אם הוא ראוי לעדות בכל העדיות, שא"כ יקשה לרבא דס"ל עד זומם בדיני ממונות כשר לעדות נפשות, הא אין ראוי להגיד בדיני ממונות, ע"כ דלא בעינן שיהי' ראוי להגיד בכל העדיות, א"כ אלם ראוי להגיד ולא הוי פסול הגוף

ולענין מה שהקשה הש"ך אמאי סתים המחבר כדברי הטור דאלם פסול לחתום שטר, הנה הא המחבר והרב הא סתמו כדברי הרמב"ם דחותכין עפ"י עדות שבשטר דרבנן, ובחידושנו ליבמות ביארנו דהא דפסלה התורה עדות בכתב, הוא דוקא עדות שדינם לבא לבי"ד להעיד, אבל זה העדות שמעידין לעשות את הספר לספר מקנה, ואת הגט לספר כריתות, הא העדות הזה אין יכולין להעיד בבי"ד, שהרי מה שיגידו בבי"ד לא יעשה את השטר לספר מקנה, א"כ העדות שצריכים להעיד בשטר דוקא על עדות הזאת, לא נאמר מפיהם ולא מפי כתבם, וכמו שכתב רש"י בגטין דף ע"א ד"ה ולא מפי כתבם, ז"ל רש"י, ולא דמי לשטר שחתמוהו ביומי, דההוא אורחי' בהכי עכ"ל רש"י, וכונת רש"י כמו שביארנו דעדות שצריכים להגיד שהבעלים צוום לחתום, שזה לעשות את השטר, זה צריכים דוקא בכתב, וע"ז לא נאמר מפיהם ולא מפי כתבם, אכן שטר שאינו אלא לראי' שכבר נעשה הדבר, היינו שכבר נמכר או שמגיע כסף, עדות זו צריכים לבא לבי"ד ולהעיד, וע"ז נאמר מפיהם ולא מפי כתבם, לפי זה המחבר והרב הא סתמו כהרמב"ם דעדות שבשטר הוא מדרבנן, והיינו בשטרי הלואה שהמה רק לראי', ועדות זו צריכים לבא לבי"ד, מה שחותכים עפ"י עדות שבשטר הוא מדרבנן, ורבנן לא תקנו אלא בעדים שראוים לבא לבי"ד ולהגיד, אבל באלם שאין ראוי לבא לבי"ד לא תקנו שיגבו בשטר ראי', אבל בשטרי קנין שבהם אלם כשר מן התורה, בודאי דאף אלם כשר, וא"כ נקט המחבר מי שחתם בשטר כשהי' בריא, משום דמיירי בשטרי הלואה, ובהם מה שדנין על פיהם הוא רק מדרבנן, ובאלם לא תקנו, כיון שאין יכול בעצמו לבא ולהעיד, וכתיבתו לא עדיף מהוא בעצמו, נמצא דאלם איננו פסול הגוף, שהרי בשטרי קנין הוא כשר ורק אין מקבלין עדות בכתב אם מעיד דבר שעליו לבא בבי"ד

ג) והנה בגמ' שבועות בדף ל"א איתא, אינה נוהגת אלא בראוין להעיד, לאפוקי מאי, אמר רב פפא לאפוקי מלך, ורב אחא בר יעקב אמר לאפוקי משחק בקוביא, מ"ד משחק בקוביא כל שכן מלך, ומ"ד מלך אבל משחק בקוביא מדאורייתא מחזי חזי ורבנן הוא דפסלוהו, והקשה הרשב"א ז"ל, תמוה לי מ"מ כיון דפסלוהו רבנן ואפילו יגיד לא יתחייב הלה ממון, למה יגיד, והלא לא חייבתו תורה אלא במפסיד לתובע ממון בכפירתו, ומתוך הדחק י"ל דמשחק בקוביא ופסולין דרבנן אעפ"י שאין מוציאין ממון בעדותן, מהני עדותן דאי תפיס ואפילו בעדים לא מפקינן מיני', ומההיא שמעינן לה, ולכאורה קשה על הרשב"א, כיון דס"ל להרשב"א דאם יועיל עדותו יהי' הדין דאי תפיס לא מפקינן מיני', משום זה מחויב העד קרבן שבועה שהי' צריך להעיד, א"כ אמאי אם אמר משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידו כו' שהדליק גדיש בשבת הרי אלו פטורין, הא קי"ל דכל קים לי' בדרבה מיני' אם תפיס לא מפקינן מיני', א"כ אמאי פטורין, הא מועיל העדות שאם יתפוס לא יוציאו ממנו, וצריך לחלק דהיכא דהוי קים לי' בדרבה מיני', אין העדות לחייב ממון, אלא כיון שמחויב לצאת ידי שמים משום הכי אם תפס לא מפקינן מיני', אבל אין עדותו לחייבו ממון, אבל במשחק בקוביא הא עדותו לחייבו ממון, שהרי מן התורה הא ראוי, מאי אמרת הא מדרבנן לא יקבלו בי"ד עדותם, כיון שיקבלו לזה דאם תפס לא מפקינן מיני', משו"ה מחויב קרבן שבועה אם לא הגיד

אכן הקצוה"ח הביא בסימן כ"ח דברי מהרש"ל בים של שלמה דאף דהיכא דקים לי' בדרבה מיני' משום שהוא מחויב לצאת ידי שמים משו"ה אם תפס לא מפקינן מיני', אעפי"כ היכא שהוא רק גרמא אף שמחויב לצאת ידי שמים אעפי"כ אם תפס מפקינן מיני', דהיכא שהוא קים לי' בדרבה מיני' הוא חייב לשלם רק דלא עבדינן החומרא (פירוש שאין בי"ד יכולין לחייב), אבל הוא חייב, משו"ה אם תפס לא מפקינן מיני', אבל בגרמא דכל החיוב הוא רק לצאת ידי שמים אם תפס מפקינן מיני', א"כ הרי סבר המוהרש"ל דבקים לי' בדרבה מיני' הוא מחויב מן התורה ממון, רק שדין הוא על בי"ד שאין כח בידם לחייב היכא שיש חיוב בדרבה מיני', ואעפי"כ כיון שאינם בי"ד לחייב פטור אם לא העיד שהדליק גדישו בשבת, ה"נ במשחק בקוביא כיון דרבנן פסלו לעדותם ואמרו שאינם בי"ד לחייב עפ"י עדות משחק בקוביא, א"כ יהי' פטור מה שלא העידו אף שאם תפס לא מפקינן מיני', ואפשר לחלק דהתם מן התורה אינם בי"ד לחייב, אבל הכא מן התורה הם בי"ד לחייב, ומדרבנן מועיל ג"כ לענין תפיסה, מחויב

אכן לדידי נראה דאפשר לישב הקושי' בפשטות דהנה אם יתקנו בעיר משום מגדר מילתא שלא יקבלו בי"ד עדות טרם שיניח תפילין היום, האם נימא דבשביל זה יפטור העד מקרבן שבועה משום שהוא לא הניח תפילין, בודאי דבשביל זה לא יפטור, שהרי הוא מחויב להניח תפילין, וא"כ אמרינן לי' קום הניח תפילין והעד, שהרי הנך מחויב להניח תפילין ולהעיד, ולפי זה לכאורה אמאי הפסול להעיד כמו רשע אין מחויב קרבן שבועה, הרי בידו לשוב בתשובה וישיב גזלה מעצמו, דהרי השב ומשלם גזלו, לא מיבעאי אם גזל בפעם אחד דדעת הרמ"א כיון שהשיב הגזלה מעצמו הוכשר, אלא אפילו אם הי' מלוה ברבית הרבה פעמים, אם קרעו השטרות וקבלו עליהם שלא ילוו אפילו לעכו"ם ברבית, הוכשרו, וא"כ