לבוש מרדכי גיטין טו

נאמנים, אז בודאי דאין מועיל עדות אחד, וא"כ לומר הבעל שלחני, הא גם שנים אינם נאמנים, וא"כ העדות של השנים מועיל רק משום דנאמנים שהיא מגורשת, והכא הא עד אחד להעיד שיהא מגורשת להוציא האשה מחזקת אשת איש הא אין אחד נאמן, משו"ה תקנו שיאמר בפ"נ ובפ"נ והוחזק עדותו כבי תרי שהגט הוא ספר כריתות קודם שנתגרשה, או תוך כדי דבור: שזה ג"כ כמו קודם, שהרי השליח יוכל לחזור בו: דאף דגבי גירושין לא אמרינן תוך כדי דבור כדבור, זהו דוקא בעל המגרש אבל לא שליח, ומחזיקים אנחנו שהגט ספר כריתות ונעשה כשנים, שאין מועיל ערעור הבעל אחר כן

סימן ה

סוגיא דהמביא גט ממדינת הים ואינו יכול לומר בפני נכתב ובפני נחתם

דף ד'. תנן המביא גט ממדינת הים ואינו יכול לומר בפני נכתב ובפני נחתם אם יש עליו עדים יתקיים בחותמיו, והוינן בה מאי ואינו יכול לומר, אילימא חרש, חרש בר אתויי גיטא הוא, והתנן הכל כשרין להביא הגט חוץ מחרש שוטה וקטן, ואמר רב יוסף הכא במאי עסקינן כגון שנתנו לה כשהוא פקח ולא הספיק לומר בפני נכתב ובפני נחתם עד שנתחרש לרבא ניחא, לרבה קשיא כו', וכתב בתוס' ד"ה אילימא ז"ל, ולא בעי לומר כגון אלם או שלא ראה כתובת הגט, דא"כ הוה לי' למימר ולא אמר עכ"ל התוס'

, והנה הרמב"ם כתב בפ"ז מהלכות גירושין הלכה ח' ז"ל, נתנו לה ולא הספיק לומר בפני נכתב ובפני נחתם עד שנשתתק, הרי זה יתקיים בחותמיו ואחר כן ינתן לה עכ"ל הרמב"ם, וכתב ע"ז הלח"מ ז"ל, משמע מדברי רבינו דכותב בפני נכתב ובפני נחתם פסול, וטעמא ביאר הרב מוהר"י קארו ז"ל, וקשה דא"כ אמאי לא תני במתניתין בסוף המביא תנינא דף כ"ג אלם, כיון דבמתניתין ג"כ בחוץ לארץ קא מיירי, דהא סומא לא איירי אלא דוקא בחוץ לארץ לימא ג"כ אלם דבחוץ לארץ אינו מביא משום דאינו יכול לומר בפני נכתב ובפני נחתם כו' עכ"ל הלחם משנה

א) והנראה לי, דהנה לקמן דף ו' איתא, רב אשי אמר אפילו קן קולמסא וקן מגילתא, וכתב בתוס' ז"ל. לא דמי לסומא דפסול להביא גט בפרק שני, והנה התוס' לא כתבו מדוע לא דמי, אכן הרא"ש כתב הטעם משום דאם יאמר הסומא בפ"נ ובפ"נ מחזי כשקרא אם יאמר לשון אחר לא יהי' כתקון חכמים, ובר"ן כתב עוד טעם משום דאם הוא פתוח ירא הסופר להחליף, אבל אם הוא סומא חיישינן שמא החליף

אכן לדידי נראה לומר, דאפשר הטעם דלא דמי לסומא, דהנה הרמב"ם כתב בפ"ז מהלכות גירושין הלכה י"א ז"ל, גט שכתבו בארץ ישראל וחתמו בחוץ לארץ צריך שיאמר בפ"נ ובפ"נ, כתבו בחו"ל וחתמו בא"י אינו צריך לומר בפ"נ ובפ"נ, וכתב ע"ז בהשגת הראב"ד צריך שיאמר כו' כתב הראב"ד ז"ל, בירושלמי ואפילו נתנו בארץ עכ"ל, וכתב ע"ז המגיד משנה ז"ל, ודע שאף דעת רבינו כן הוא, וכל זאת הבבא היא בשנתנו בארץ בהכרח החלק הראשון,. מפני שאם בנתנו בחו"ל מאי איריא כשחתמו בחוץ לארץ, אפילו כתבו וחתמו בארץ ישראל, כיון שנתנו חוצה לארץ צריך לומר כן כפי מה שנתבאר למעלה שכתב רבינו בביאור שהמוליך מארץ ישראל לחוץ לארץ צ"ל כן, ומהחלק השני ג"כ, שאת"ל בחוץ לארץ והלא אפילו נכתב ונחתם בארץ צ"ל כן: ומתוך כך סתם רבינו וסמך לו על מה שכתב למעלה, עכ"ל המ"מ, ולכאורה זה קושי' עצומה על השגת הראב"ד, דאם הוא סבר דהרמב"ם מיירי בנתנו בחו"ל, הי' לו להשיג דהא אפילו כתבו וחתמו בארץ צ"ל בפני נכתב ובפני נחתם

לכן נראה לי, דאין הפירוש בדברי הראב"ד דהשליח נתנו להאשה בארץ, אלא כונת הראב"ד לתרץ, דהנה הרמב"ם והראב"ד נחלקו אם הלכה כרבא דצ"ל בפ"נ ובפ"נ משום עדים מצוין לקיימו, או משום דאין בקיאין לשמה כרבה, דהרמב"ם סובר דטעמא משום עדים מצוין לקיימו כרבא, אכן הראב"ד סובר דהלכה כרבה דהטעם משום בקיאין לשמה, ולפי זה הא קשה על הראב"ד אם כתבו בחוץ לארץ א"כ הא יש חששא שמא לא כתבו לשמה, וא"כ אמאי אין צריך לומר בפ"נ ובפ"נ, לזה מפרש דמיירי בנתנו בארץ, פירוש שהבעל מסר את הגט לשליח בארץ, וא"כ עתה אין השליח מביא את הגט ממדינת הים, אלא הוא מביא את הגט מארץ ישראל לארץ ישראל, אלא דתקנת בפ"נ ובפ"נ משום דילמא יבוא הבעל ויערער מזויף, שחששו על גט זה שמובא עתה לפנינו שמא יבא הבעל ויערער ולא יהא עדים מצוין לקיימו, א"כ אף שעתה מביא השליח את הגט לא ממדינת הים אלא מארץ ישראל אבל כיון שנחתם בחוץ לארץ ולא יהא עתה עדים מצוין לקיימו, משו"ה צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם, אבל אם כתבו בחו"ל וחתמו בא"י הנה מטעם עדים מצוין לקיימו אין כאן חשש, שכיון שנחתם בארץ ונתנו הבעל לשליח בארץ אין צריך לאמר בפ"נ ובפ"נ, ואף דכתבו בחו"ל אכן הא לאחר שלמדו אין כאן חשש שמא לא נכתב לשמה, אלא דרבנן תקנו שיהא צריך לומר משום שמא יחזור הדבר לקלקולו, א"כ תקנה שתקנו לאחר שלמדו שיאמר בפ"נ ובפ"נ אין התקנה משום חששא על גט זה, אלא תקנה לעלמא משום שמא יחזור הדבר לקלקולו, אימתי תקנו דוקא במביא גט ממדינת הים: אבל לא כשהביא גט מארץ, שהרי הבעל נתנו לשליח בארץ, משו"ה אף שנכתב בחו"ל אין צריך לומר, דרבנן הא תקנו במביא ממדינת הים, אבל לא בארץ מארץ לארץ, אבל הרמב"ם הא ס"ל כרבא דהטעם משום עדים מצוין לקיימו: משו"ה אף אם מסר הבעל גט לשליח בחוץ לארץ, כיון שחתימתו היתה בארץ ישראל ויהי' עדים מצוין לקיימו: משו"ה אין צריך שיאמר בפ"נ ובפ"נ אף שהביא את הגט מחו"ל, והרמב"ם אין צריך לאוקי דמיירי בנתנו הבעל להשליח בארץ,