לבוש מרדכי גיטין יב

הנאמנות רק מדין את בתי נתתי, ע"ז אמרינן כי הימנא רחמנא לאיסורא לקטלא לא הימני', (והא דבסוטה אם עד אחד העיד שזינתה אמרינן שנאמן כשנים אף שעדות להפסידה, הוא דרחמנא קריא עד ודו"ק)

ב) והנה בקדושין דף ס"ג איתא, קדשתי את בתי ואיני יודע למי קדשתי, ובא אחר ואמר אני קדשתי נאמן, ואמר רב נאמן ליתן גט ואין נאמן לכנוס, נאמן ליתן גט אין אדם חוטא ולא לו, ואין נאמן לכנוס אימא יצרו תוקפו, וכתב ע"ז הר"ן ז"ל, ואעפ"י שאין דבר שבערוה פחות משנים ועד אחד דמהימן לומר מת בעלך היינו טעמא משום דאיהי דייקא ומנסבא ומתוך חומר שהחמרת בסופה, והכא ליתא להאי טעמא, התם הוא להוציאה מחזקתה זה שמעמידה בחזקתה אלא שאומר שנתקדשה לו נאמן עכ"ל הר"ש

ולכאורה קשה, הא התם מאמינין לו ליתן גט, וא"כ בזה שהוא נותן גט מוציאין אותה מחזקתה, וצריך לומר נהי שעי"ז שיתן גט יוציאה מחזקתה, אבל עיקר הנאמנות הא, שהוא קידש אותה, וזה שמאמינים שהוא קידש הא לא הוי נגד החזקה, א"כ מאמינים לו על זה שהוא המקדש, וכיון שהאמינו אותו ממילא הוא נאמן אף ליתן הגט, כיון דעיקר הנאמנות אינה נגד החזקה, ולפי זה קשה לי מאי קאמר הכא בגמ' עד אחד נאמן באיסורין, ופריך אימר דאמרינן עד אחד נאמן באיסורין כגון חתיכה ספק של חלב ספק של שומן דלא אתחזק איסורא, אבל הכא דאתחזק איסורא דאשת איש הוי דבר שבערוה ואין דבר שבערוה פחות משנים ולדברי הר"ן הא מה שאומר השליח בפני נכתב ובפני נחתם, הא העדות הזה איננו להוציא מהחזקה, שהרי אף אם נכתב הגט ונחתם כדין אין מוציא מחזקה, וא"כ נאמינו שהוא נכתב ונחתם כדין, וממילא יהי' נאמן אף לגרש, כיון דעיקר מה שמאמינים לא הוי נגד החזקה, וכמו התם דמאמינים שהוא המקדש, מאמינים אנחנו אותו ליתן גט

וצריך לומר כיון דהגט בא להוציא האשה מדין אשת איש, א"כ מה שנעשה הגט ספר כריתות לגרש הוי דבר שבערוה, והנה הגט שיהי' ספר כריתות לגרש אשה, הוא דוקא אם יש עדים חתומים בו, וא"כ בתחלה שהי' סבור דבעי קיום מן התורה, דמן התורה לא אמרינן עדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בבי"ד, א"כ בזה שחתמו על הגט עוד לא נחקרה עדותן, שהרי עודנה בעי קיום: וא"כ במה נחקרה העדות, בזה שהשליח אומר בפני נחתם, וא"כ הוא באמירתו בפני נחתם הוא עושה את הגט לספר כריתות, וא"כ לעשות את הגט לספר כריתות, זהו דבר שבערוה, ודבר שבערוה בעי עדים לקיום הדברים וכן לפי הס"ד דבני מדינת הים אין בקיאין לשמה, א"כ גט שבא ממדינת הים אי אפשר לומר שיש לנו עדים שהגט נכתב כדינו להיות ספר כריתות לשמה, שהרי מחזקינן שאין העדים יודעים שצריך לשמה. א"כ אין זה עדות שנעשה הגט לשמה, וא"כ אם נימא בני מדינת הים אין בקיאין לשמה, העד, בזה שהוא מעיד שנחתם הגט לשמה, הוא עושה את הספר לספר כריתות, וא"כ פריך כיון שהגט הוא דבר שבערוה מה שנעשה לגרש, בעי דוקא שני עדים לקיומו דאין דבר שבערוה פחות משנים, דלא קם הדבר בלי עדים משא"כ בקדושין, בזה שהוא אומר שהוא המקדש אין עושה דבר, והוי רק נאמנות, אמרינן כיון דאין מוציא מחזקה נאמן

לפי זה אליבא דהר"ן, יש בקרא דלא יקום עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת, בכל חטא אשר יחטא, עפ"י שני עדים או עפ"י שלשה עדים יקום הדבר ובספרא יליף מזה, דגם להעלות לכהונה ולהוריד מן הכהונה אינו נאמן, והיינו דיש בקרא דין נאמנות, ודין קיומו של דבר, הנאמנות הוא אם העדות של האיש היינו על הגוף שהוא מוציא מחזקתו ע"י העדות, כמו להוריד מן הכהונה ולהעלות לכהונה, שם דין הוא דבעי שני עדים, אם העדות הוא להוציא הגוף מחזקתו, מחזקת פנוי' לחזקת אשת איש, ולהיפך מחזקת אשת איש לפנוי', וכן לחייבו ממון או קרבן, ויש עוד דין דעפ"י שני עדים יקום הדבר, זהו הדין בהדבר, אם הוא דבר שבערוה כמו לעשות שליח קבלה ולעשות את הגט לספר כריתות אף שאין מוציא מחזקת קיום דבר, אין נעשה בלא עדים, נמצא דאף שהדין ששליח קבלה אין נעשה בלא עדים, אבל אם נעשה בפני עדים שכבר הוא שליח קבלה, וזה אפשר אף אם אחד יבוא ויעיד שזה נעשה שליח קבלה, שעדותו לא לעשותו לשליח קבלה, שעדותו שכבר נעשה, ואין בא להוציא מחזקה, אפשר שאף עד אחד יהי' נאמן אכן כל זה אם יבא ויעיד שהוא שליח קבלה קודם שקבל הגט, ונחזיק שהוא שליח קבלה, אבל אחר שכבר קיבל הגט שאז הא העדות שהיא מגורשת, בזה לא יהי' עד אחד נאמן, כמו שהדין שלאחר שאכל אם יבא עד ויאמר שמה שאכל הי' חלב הכליות לא יהי' נאמן אף אם התרו בו מספק, אף למאן דאמר התראת ספק שמה התראה, כיון שעתה עדותו לכל עון ולכל חטאת

לפי זה אף דמעיקרא כשהי' סבר דלא אמרינן עדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בבי"ד, והי' סבור דאין בקיאין בני מדינת הים בדיני גטין, וא"כ במה שמעיד בפני נחתם:, הוא עושה את הגט לספר כריתות, פריך הוי דבר שבערוה דאינו קם אלא בשני עדים, אבל למסקנא דעדים החתומים על השטר נעשה כפי שנחקרה עדותן בבי"ד, ורובא דרובא דבני מ"ה בקיאין לשמה, מטעם סתם ספרי דדיינא מגמר גמירי א"כ הגט כבר נעשה ספר כריתות, וא"כ עתה אין עדות השליח לקיים הדבר, אלא להודיע אמיתת הדבר, א"כ עדותו קם כשנים, כיון שלא בא להוציא מחזקתו, שהרי מעיד רק שהגט נכתב כהלכתו, בזה אמרינן לכל עון ולכל חטאת הוא דאינו קם, אבל קם להעיד שהגט הוא ספר כריתות, ולא דמי לשטר שמביא המלוה או הלוקח לקיים דבעי דוקא שני עדים, דהתם כבר נעשה ההלואה או המכירה, וא"כ העדות לחייב את הלוה או את המוכר, אבל הכא לע"ע אין מחייב, ורק מעיד שהגט