לבוש מרדכי בבא מציעא צז

מתוכו והקשו בתוס' בשלמא בקרובים או פסולין שייך לומר מזוייף מתוכו פן יסמכו אח"כ על העדים החתומים להשיאה או להוציא ממון על פיהם ואעפ"י שהדבר אמת אין לעשות אלא בעדות כשר אבל הכא שהעדים כשרים אלא שחתמו שלא לשמה מה תקלה יש בכך ועי' ברשב"א שכתב דלדברי רב אלפס ז"ל שכתב דלר"א עדי חתימה נמי כרתי אפשר לומר דאינו קשה כלל דכיון דלפעמים כרתי לשמה בעי דכי כתוב לשמה אוכתב קאי בין אכתיבת הגט בעצמו בין אחתימה אלא שיש לדקדק היכי מכשיר ר"ש בחותמיהן עכו"ם ותירץ שם הרשב"א דחתימת עכו"ם אינה חתימה כלל והקשה שם הרשב"א הא עכ"פ לר"א לא בעי מה"ת חתימה שהרי לא בעי חתימה ולדידי' בלאו חתימה נמי כשר וא"כ לא ליבעי לשמה בחתימה עיין שם בדבריו דתירץ דהוי רק מדרבנן משמע דמעיקרא הי' סובר דהפסול מדאורייתא

לכן נראה לי דנוכל לומר לדעת האלפסי דגם עדי חתימה כרתי א"כ כי איכא עדי חתימה ועדי מסירה עושים שניהם השטר החתימה והמסירה א"כ אם יש באחד מהם פסול הוי כנמצא אחד מהם קרוב או פסול כיון דלרב אלפסי החתימה ג"כ כשר וא"כ מצורפים הם שניהם יחד ובפרט לדברי הר"ן שכתב דמשו"ה כשרים עדי חתימה דהם עדים על המסירה א"כ בודאי דשייך לומר דמצורפים המה שניהם יחד וא"כ אם נמצא פסול באחד מהם הוי כנמצא אחד מהם קרוב או פסול וא"כ חתימה דכורת הגט בעי לשמה אלא דזה תלי' באמת בפלוגתא דלקמן ד' פ' אי בעינן כל דיני הגט לשמה דר' ירמי' ס"ל דאף בכל דיני הגט בעינן לשמה ולדידי' משני כאן דהוי מזוייף מתוכו ועיין ברמב"ם שהביא שני דעות אי הוי פסול דאורייתא או דרבנן היכא שחתמו שלא לשמה עכ"פ דהיכא דלא הוי עדים כלל כמו בעכו"ם לא שייך מזוייף מתוכו דרבנן תיקון פסול דמזוייף מתוכו רק כשהם עדים החתומים בשטר אבל לא היכא דלא הוי עדים ומכ"ש אם נימא דהפסול מדאורייתא. בודאי שיש לומר דהכא דאינם עדים כלל, לא שייך מזויף מתוכו לפ"ז יש לומר דהרמב"ם מפרש דמשו"ה איצטריך בגמ' לומר טעמא שמא יגבה מזמן ראשון משום דבמתני' סתמא קתני אלמא מסרו בפני עדים ג"כ פסול ואמאי פסול כשמסרו בפני עדים הא אנן ס"ל עדי מסירה כרתי וא"כ הא כמו שהדין שהם מצא שטר באשפה ומסר לפני עדים כשרים כשר א"כ בשעת ההלואה החדשה מסרו בפני עדים אמאי יהי' פסול נהי דמזמן ראשון לא גבי מזמן שני יגבה לזה תירץ דגזירה שמא יטרוף מזמן ראשון א"כ בשעת המסירה הוא פסול ולא נעשה שער ע"י המסירה דהרי המסירה בפסול שהרי הי' יכול לגבות מזמן ראשון וא"כ כמו שאם יש פסול בשעת חתימה לא נעשה שטר ה"נ ביש פסול בשעת מסירה וכיון דאיכא עדים מגרע גרע שהרי לא יבקשו עדי מסירה שהלקוחות יסברו שהוכשר בעדי חתימה אבל אילולי האי טעמא משום פסול דמזוייף לא היינו חוששין שהרי אינם מצורפים עתה כלל שהרי עתה שנמחל שעבודו אינם עדים כלל שהרי עתה שנמחל שעבודו אינם עדים כלל ולחוש פן יסמכו עליהם לא שייך שהרי נמחל שעבודו וידעו דא"א לסמוך לזה קאמר בגמ' דמשו"ה פסול שמא יטרוף מזמן ראשון משו"ה אף אם נמסר בעדי מסירה ג"כ פסול דבעת מסירה הי' הפסול. עכ"פ זה ביאר לנו הרמב"ם דמיירי במוקדם כזה שלא נעשה שטר כשר מעולם א"כ הא דגובין על ידו אין הטעם משום דהוא שטר כשר לגבות בו דבאמת מדרבנן לא נעשה שטר כלל מעולם א"כ הא דגובין על ידו אין הטעם משום דהוה שטר כשר לגבות בו דבאמת מדרבנן לא נעשה שטר כלל שתכף או בעת החתימה או בעת המסירה הי' פסולו עליו א"כ הא דגובין בו מבני חורין הוא משום ראי' דאיך בא השטר לידי א"כ לא קשה כלל איך כתב הרמב"ם דאין גובין אם הוא בעצמו הודה שהוא מוקדם והלוה אומר שלא לוה אף שיש לו מיגו והרי בשטר אמרינן מיגו להוציא דהרי זה בארנו דטעמא דמועיל מיגו בשטר הוא שלא באנו להוציא הממון ע"י המגו רק מכשירים השטר ומוקמינן השטר בחזקתו א"כ היינו דוקא היכא דמכשירין השטר מוציאין ע"י השטר אבל היכא דמיירי במוקדם כזה שאיננו שטר כלל א"כ הא דגובין בו הוא רק ראי' איך בא לידי השטר והגבי' מטעם ראי' וזה הוכיח הנתיבות שפיר דע"כ הכא מיירי דלא הוי ראי' איך בא השער לידו דמיירי באופן דלפי הודאתו ג"כ מודה שהי' מונח בידו השטר אף קודם הלואה אחר פרעון הראשון:

(דאלא"ה מאי קאמר הרמב"ם דאין אומרים מיגו להוציא תיפוק לי' בלא מיגו יגבה על ידו ע"כ דאין ראי') וא"כ הכא בעי' ע"י המיגו להוציא היינו ע"י המיגו גופא להוציא ממון ומגו להוציא הא לא אמרינן דהא השטר אין אנו יכולים להכשיר דהרי מוקדם כזה דאיננו שטר כנל וראי' איך בא לידו ג"כ אין ראי' שהרי הוא מודה שהי' מונח בידו קודם אלא דנוכל לומר הא אילו רצה לשקר הי' אומר שהשטר כשר עתה שאומר שלוה ממנו יהי' נאמן א"כ היי מגו להוציא ומגו להוציא לא אמרינן

לפ"ז לא קשה נמי על דברי הרא"ש איך כתב דשטר שנמחל שעבודו גובה מבני חרי והרי מגמ' ב"ב מוכח גבי ההוא ערבא דא"ל לאו הדרת שקלתינהו מינאי ואמרינן היכא דקיימי זוזי ליקו הרי דשטר שנמחל שעבודו אף מבני חורין לא גבי אכן לפי הנ"ל לא קשה כלל דטעמא דהרא"ש דגובה מבני חורין הוא דמזה שהשטר בידו הוא ראי' שלוה ממנו אף דשטר שנמחל שעבודו איננו שטר כלל אפ"ה אם אומר חזרת ולוית על שטר שנמחל שעבודו גובה מבני חרי שהרי יש לו ראי' שהוא כדבריו שהרי אלו לא הי' אמת איך בא עתה השטר לידו אחרי שכבר קבלו הלוה מהמלוה ע"כ דלוה ממנו עוד הפעם ומסר לו השטר אבל הא דגובין ע"י אין הטעם שהוא שטר לגבות ורק מטעם ראי' גובין ואם אין ראי' אז אף מיגו לא יועיל שאז יהי' מגו להוציא כיון דלא נוכל לומר המגו להכשיר השטר ובא להוציא ע"י מיגו. א"כ לא קשה מההוא ערבא דהתם מיירי שהערבא מודה שלא קבל הלוה השטר מידו ואומר רק שחזר ושקל ממנו אבל לא שלוה ממנו על זה השטר היינו שלא מסר השטר לידו שכבר הי' בידו השטר קודם שלקח המעות א"כ הערב בעצמו מודה שאין ראי' מזה שמונח השטר בידו שהרי אף קודם שלוה ממנו הי' מונח בידו אלא נאמינהו מטעם דאנו בעי לא הי' מודה בפרעון א"כ באנו להוציא ממון ע"י המגו והוי מגו להוציא דלא אמרינן שהרי להכשיר השטר ולהוציא על ידו אין ננו ששטר שנמחל שעבודו איננו שטר

לפי"ז ז לא קשה נמי מה שהקשו מאי קאמר בגמ' אימת אילימא למחר וליומא חרא תיפוק לי' דהוי לי' מוקדם והרי נ"מ לענין ב"ח דמוקדם גובה מבני חורין ושטר שנמחל שעבודו אינו גובה אכן לדברינו לא קשה כלל דהרי באיזה מוקדם מיירי הכא במוקדם כזה שלא נעשה שטר כלל היינו שנכתב בניסן וכתבו העדים זמן למפרע בתשרי וכמו שפירש רש"י ז"ל ד"ה תיפוק לי' דאפי' אם נכתב על הלואה זו וכתוב בו יום מוקדם הרי דמירי במוקדם כזה שכתיבתו וחתימתו בפסול ואיננו שטר כלל לגבות ע"י מבני חורין משא"כ במוקדם שנעשה אחר החתימה שטר מוקדם היינו כתב וחתם בניסן ולא לוה עד תשרי זהו שטר כשר לגבות מבני חורין דאף ממשועבדים היו גובין על ידו ורק מטעם גזירה אין גובין אבל השטר הוא שטר כשר ואלו היו כותבין