לבוש מרדכי בבא מציעא צה

ראשון ואף אם כתב שלא מדעת הלוה ואף אם הלוה מוחה דלדברי הש"ך היכא שהרחיק שני שיטין אם הלוה מוחה לכ"ע אין מועיל, היכא שנעשה כתיקון אף לדברי הש"ך מועיל אף אם הלוה מוחה נמצא דהא דכתב הש"ך דמועיל אם כתב עליו המלוה שטר זה לא ניתן לגבות אלא מזמן פלוני הוא דוקא במוקדם כזה שנעשה בכשרות ואח"כ נעשה מוקדם אבל מוקדם כזה דבשעת חתימתו הי' פסול כגון אם כתבו העדים בתשרי הזמן דניסן אף אם הוא בטעות השטר לא נעשה שטר כלל ואז אין מועיל אף אם יכתבו עליו שלא ניתן לגבות אלא מזמן שני ובזה מיושב מה שקשה לכאורה על דברי הש"ך שכתב דמועיל אם כתב עליו המלוה שלא ניתן לטרף אלא מזמן פלוני א"כ תיקשי מדברי המחבר שכתב שם סעי' י' ז"ל שטר מוקדם שכתוב ו מקמי חתימת סהדי שטרא דנן נכתב ביום פלן ולא נחתם עד יום פלן כשר ולדברי הש"ך קשה מאי אירי' דכתב מקמי חתימת סהדי אפי' כתוב לבתר חתימת סהדי נמי כשר דהרי עתה לא יטרפו מזמן ראשון (אם כתב באופן שלא יכול לחתוך כגון מאחורי הדף או באמצע השטר אחר שכבר חתמו העדים

אכן לדברינו ניחא דהכא הא מיירי דחתימת העדים הי' שלא בזמן הכתוב בשטר א"כ לא נחתם כהלכתו בשטר מוקדם כזה בודאי דמודה הש"ך דלא יועיל מה שיכתבו לאחר חתימת העדים כיון דלא נעשה כהלכתו א"כ לאו שטר הוא ואיך מועיל מה שיכשירו אח"כ כיון דכבר נגמר חתימת העדים בפסול ואיננו הגדה ובמה יוכשר אח"כ (ובכה"ג אף אם כתב עליו באותו יום לא יועיל שהרי הגדתם נגמר כבר שהרי כתוב זמן בשטר ונגמר הגדתן שלוה בניסן וזה שקר וממילא לאו הגדה הוא אבל בהרחיק שני שיטין מן הכתב לא נגמר הגדתן שלוה אלא בסוף היום שכתוב בשטר שאז מוכח מן השטר משו"ה אם מילאו באותו יום מועיל ודוק) משו"ה במוקדם כזה דוקא אם כתב קודם חתימת סהדי דלא ניתן ליטרף עד יום פלן כשר אבל לבתר חתימת סהדי פסול אבל במוקדם כזה שנעשה מוקדם לאחר הכתיבה והחתימה והשטר נעשה כדינו דאז אין פסול אלא משום חשש שמא יטרוף מזמן ראשון אז אם כתב עליו שלא ניתן ליטרף אלא מזמן שני כשר לפ"ז לא קשה כלל קושית התומים שהקשה לדברי הש"ך דס"ל שאם כתב עליו המלוה שלא ניתן ליטרוף אלא מזמן שני כשר וא"כ מאי פריך בגמ' אימת אילימא למחר וליומא חרא תיפוק לי' דהוה לי' מוקדם ומאי קשה הא איצטריך לר' יוחנן לאשמעינן פסול דנמחל שעבודו כדי שלא יועיל אף אם יכתוב עליו המלוה שלא ניתן ליטרף אלא מזמן שני

אכן לדברינו לא קשה כלל שהרי רש"י ז"ל ד"ה תיפוק לי' כתב ז"ל דאפי' נכתב על מלוה זו אחרונה, וכתוב יום מוקדם כזה הנ"ל השטר מוקדם עכ"ל רש"י. הרי דבאי זה מוקדם אמרינן הכא במוקדם כזה שכתיבתו וחתימתו בפסול ובמוקדם כזה הא פסול אף אילו הי' כותב שלא ניתן ליטרוף אלא מזמן שני כיון דהחתימה הי' בפסול ולמה איצטריך לר' יוחנן לאשמועינן דהוי כאלו נכתב על הלואה זו הא אף אם הי' נכתב על הלואה זו לא הי' מועיל הכתיבה כיון שנעשה השטר בפסול אין בידו להכשירו כיון שנגמר הגדת העדים בפסול

ולפי"ז לא קשה קושי' הנודע ביהודה על הש"ך היאך הביא הש"ך ראי' דשטר שאין בו זמן כשר לגבות ממשועבדים מיום שראו עדים השטר בידו מהא דאמרינן דגבי שטר נמי ומסרוהו למלוה וכי אתי למיטרף נימא לי' אייתי ראי' אימת מטא שטרא לידך ומפרש הש"ך דאפי' נמסר שלא בזמן הכתוב הא הוי מוקדם וא"כ הי' פסול משום מוקדם שהרי הו' יכול לגבות מזמן ראשון אכן לפי הנ"ל לא קשה כלל דהרי לאיזה מוקדם חיישינן הכא הרי למוקדם כזה שנכתב ביומו רק דחיישינן שמא כתב בניסן ולא לוה עד תשרי א"כ השטר נעשה כהלכתו רק שיש עליו חשש שמא יגבה מזמן ראשון ואם היו כותבין עליו שלא ניתן ליטרף אלא מזמן שני הי' כשר אף אם היו כותבין ביום אחר וא"כ כיון שנפל, דאית לי' קלא דמשו"ה פרכינן דימסרוהו למלוה ואימת שיבא למיטרף נימא לי' אייתי ראי' אימת מטא שטרא לידך וא"כ בזה שנפל הוסר החשש שמא יגבה מזמן ראשון דע"י הנפילה לא יוכל לגבות מזמן ראשון והוי כאלו כתוב עליו שטר זה לא ניתן ליטרף מזמן ראשון כיון דיצא הקול דכשר במוקדם כזה דאח"כ נולד שנעשה מוקדם ובשעת כתיבה וחתימה נעשה בכשרות ובאמת לדעתי צריך עיון אמאי לא הביא הש"ך ראי' לדינו דשטר שאין בו זמן גובין ממשועבדים מיום שראו עדים השטר בידו דאם נימא דשטר שאין בו זמן איננו שטר כלל לגבות ממשועבדים א"כ מאי פריך בגמ' (ב"מ ד' ע"ב) גבי מוקדמין אמאי פסולין נהי דלא גבי מזמן ראשון מזמן שני יגבה ותירץ ר' יוחנן, משום גזירה מא יגבה מזמן ראשון ואם נימא דשטר שאין בו זמן אין גובין ממשועבדים א"כ הא מוקדם בלא"ה אין גובה ממשועבדים שהרי אין בו זמן ע"כ דאף שאין בו זמן יכול לגבות ממשועבדים ורק משום שמא יטרוף מזמן ראשון א"כ בשטר שאין בו זמן דלא שייך שמא יטרוף מזמן ראשון דהא בלא סהדי לא יגבה בודאי גובין על ידו ממשועבדים וזה אין לחלק משום דהכא במוקדם בעת שנכתב הי' שטר שיש בו זמן משו"ה פריך דנטרוף מזמן אבל שטר שאין בו זמן כלל אין גובין מהמשועבדים דא"כ מאי מייתי הש"ך ראי' מהא דאמרינן אימת מטא שטרא לידך הא התם בעת החתימה הי' שטר שיש בו זמן ע"כ דסבר הש"ך דאין חלוק ולא דמי להא שחלקנו בין נכתב בכשרות לנעשה אח"כ פסול דהתם בדיני שטר הוא אבל לעשות שעבוד הוא עושה בשעת הלואה ואם נימא דשטר שאין מוכח מתוכו יום הלואה אין עושה שעבוד וא"כ גם שטר מוקדם כזה שכתבוהו בניסן ולא לוה עד תשרי הא מהשטר אין מוכח יום הלואה כיון דלא לוה ביום שנכתב א"כ אין הזמן כלום משו"ה מביא הש"ך ראי' דלא בעינן שיהי' מוכח מהשטר יום הלואה דחל שעבוד אף אם אין מוכח וא"כ הרי לענ"ד ראי' ברורה מהא דפרכינן בגמ' נהי דלא גבי מזמן ראשון מזמן שני יגבה הרי דלא בעינן שיהי' מוכח מתוכו יום הלואה ורק משום גזירה אינו גובה א"כ בשטר שאין בו זמן דלא שייך האי גזירה גובה מיום שראו בידו השטר ולדעתי היא ראי' ברורה

והנה הקצוה"ח (בסי' פ"ב סק"י) הביא קושי' נתיבות משפט על תלמידי ר"י שהקשו למה פוגמת צריכה לישבע תהי' נאמנת במגו דכופר הכל ותירצו דהוי מגו להוציא והקשה הנתיבות משפט הא במקום שטרא אמרינן מגו להוציא כמו שהוכיחו התוס' בחזקת הבתים והוכיחו זה מהא דהכותב דנאמנים לומר סטראי במגו דלא היו דברים מעולם משום זה יוכלו להוציא ע"י שטר והא מגו להוציא הוא ע"כ היכא דאיכא שטרא אמרינן מגו להוציא וא"כ מאי תירצו על קושיא דפוגמת דמשו"ה צריכה לישבע משום דלהוציא הוא הא יש לה שטר ותירץ הקצוה"ח ז"ל אבל נראה דאינו מוכרח גם במקום שטרא לפמ"ש הרמב"ן בחידושיו פ' חז"ה ז"ל ואי קשיא לך הא דאמרינן בשבועות מגו דיכל למימר להד"מ י"ל סטראי נינהו ולא איתרע שטרא וגבי לי' אלמא אמרינן מיגו לאפוקי ממונא לאו קושי' היא דאיהו נאמן לומר על מה שהוא תפוס סטראי נינהו ואין נאמנות על מנה שבשטר אלא על מה