לבוש מרדכי בבא מציעא צג

חיוב אחריות, משו"ה מצי אמר לו אחוי טירפך ואשלם לך דרק אם יטרפו ממך, אז אתחייב לך. אבל מה שיצאו עסיקין אין זה מום שרוצה הוא בהאי ספקא פן תשאר בידו, ורק אם לא נשתמש כלל, דאז לא הוי דר בה חד יומא, אז הוי מקח טעות, אבל היכא דנשתמש, עבד אינש דזבן ארעא ליומא, ולא הוי מקח טעות, ורק אם יטרפו ממך אצטרך לשלם, אחוי טירפך ואשלם לך

סימן ט"ז יבאר שיש מוקדם כזה, שנפסל בעת החתימה, ואז אינינו שטר כלל ויש שטר מוקדם, שהחתימה בכשרות. ורק אח"כ נעשה מוקדם, היינו כתב בניסן ולא לוה עד תשרי, והרבה חילוקי דינים ביניהם ובמגו להוציא, אם בזה נכשיר השטר, מוציאין ואם א"א, להכשיר השטר, ע"י המגו, אין מוציאין

(ד' י"ז) שטר שלוה בו ופרעו אינו חוזר ולוה בו שכבר נמחל שעבודו, אימת אילימא למחר וליומא חרא מאי אירי' שכבר נמחל שעבודו תיפוק לי' דהו"ל מוקדם ותנן שטרי חוב המוקדמים פסולין ע"כ

והנה הש"ך בחו"מ (סימן מ"ח סק"ב הוכיח שבשטר שנמחל שעבודו אף מבני חרי לא גבי מב"ב (דף ל"ב) דההוא ערבא דאמר ללוה הב לי מאה זוזי דפרעתי למלוה עילוך והא שטרא אמר לי' לאו פרעתיך אמר לי' לאו הדרת שקלתינהו מינאי שלחה רב אידי בר אבין קמי' דאביי כי האי גונא מאי שלח לי' אביי מאי תיבעי הא איהו דאמר הילכתא כרבה בארעא והלכתא כותי' דרב יוסף בזוזי דהיכא דאוקמו זוזי לוקמו ע"כ הרי דאפי' מבני חרי לא גבי ומזה הקשה שם על הרא"ש דמשמע מדבריו בפירושו לנדרים ד' כ"ז דשטר שלוה בו ופרעו מבני חרי גבי דהרי מגמ' ב"ב מוכח דאפי' מבני חרי לא גבי, והנה (בסי' מ"ג ס"ז) בחו"מ הוא מחלוקת הראשונים אי הא דאמרינן שטרי חוב המוקדמים פסולים היינו דוקא לגבות ממשעבדי אבל מבני חרי גבי או דאפי' מבני חרי נמי לא גבי והביא הש"ך בשם הריב"ש להקשות דא"כ מאי פריך הכא מאי אירי' שכבר נמחל שעבודו תיפוק לי' דהוה לי' מוקדם ותנן שטרי חוב המוקדמים פסולים כו' ואם נימא דמוקדמין כשרין לגבות מבני חורין לא קשה כלל דמשו"ה אצטריך לר' יוחנן לומר דשטר שלוה בו ופרעו אינו חוזר ולוה בו שכבר נמחל שעבודו ולא קאמר הפסול משום מוקדם דאלו משום מוקדם לא הי' הפסול לגבות אלא ממשועבדים אבל מבני חורין הי' גובה להכי קאמר ר' יוחנן דאם לוה בו ופרעו דפסול אפי' לגבות מבני חורין משום שטר שנמחל שעבודו דמשום זה שנמחל שעבודו אפי' מבני חורין לא גבי כדמוכח מגמ' הנ"ל דחזקת הבתים

ונראה לי לתרץ דהנה הש"ך בחו"מ (סי' מ"ג סק"ב) כתב להוכיח דהא דאמרינן שטר שאין בו זמן אינו גובה ממשועבדים היינו משום דלא ידעינן אימתי נכתב אבל אם יש עדים שראו שהשטר הי' בידו קודם שקנה הלוקח השדה גובה אף בשטר שאין בו זמן מדאמרינן בפ"ק דמציעא (דף י"ט ע"א) גבי גט אשה וגט שחרור שנפל דאין טורפין מזמן הכתוב דשמא לא מטא לידו אלא לאחר זמן אלא כי אתו למיטרף אמרינן להו אייתי ראי' אימת מטא גיטא לידך. הרי דזה הוי כאין בו זמן שהרי הזמן אין מועיל להם לטרוף ואפ"ה משמע דמהני לטרוף מזמן שמביא עדים שראו הגט בידה. וראיתי שהנודע ביהודה מהדורא תנינא חלק חו"מ סי' כ"ו הביא שרשם בגיליון הח"מ שלו לתמוה על הש"ך שהרי אם נכתב בניסן ולא נמצא עד תשרי למאן דלא סבר וכו' זהו מוקדם גמור ואפי' משעת מסירה אינו גובה וכמ"ש הש"ך עצמו בס"ק ט"ו וא"כ ע"כ מה שאמרו אימת מטא גיטא לידך היינו שהביא ראי' שבא לידו ביום הכתיבה ממש ולפ"ז אין ראי' משם דשם נכתב כדין וחל שעבוד משעבדי אבל בשטר שאין בו זמן כיון שמתחלה בזה הענין אי אפשר לטרוף הרי לא חל השעבוד כי אין הלקוחות נזהרין לקנות עכ"ל בגיליון והביא שם שאחד הקשה לו הא פסול דמוקדם הוא שמא יטרוף מזמן הכתוב ובגט כיון דיאמרו הא דאהדרוה כדי להנשא בו א"כ ליכא חשש מוקדם בגט ותירץ לו הנו"ב שם דלפי פסק הש"ע באבן העזר סי' קכ"ז סעי' ה' דגט שלא נמסר ביום הכתיבה אין לו תקנה אלא לשלחו ע"י שליח א"כ בגט שלא נפל ולא נמסר ע"י שליח אפי' לא נמסר בזמנו לית ליה קלא ולא מסקו לקוחות דעתייהו לומר אייתי ראי' דרק ע"י הנפילה מסקו לקוחות אדעתייהו ומעתה אם תביא ראי' שבא הגט לידה קודם הנפילה אבל לא ביום שנכתב הא ודאי שאם לא נפל היתה יכלה לטרוף הלקוחות מזמן הכתוב בו שלא כדין דאז אכתי לא נפל וא"כ הרי הוא פסול לגמרי ע"כ הפירוש אייתי ראי' שנמסר בזמנו ואפי' לדעת הפוסקים דכל גט כיון שנמסר בעדי מסירה קלא אית ליה א"כ אין ראי' דהא התם נכתב מתחלה לגבות ממשעבדי שהרי נכתב למסרו בעדי מסירה ואז יהי' קול וגובה בו תמיד עכ"ד הנו"ב שם

אכן אנכי לא הבנתי כלל למה להנודע ביהודה לפלפל כלל אם גט מוקדם כשר דאז נוכל לפרש אייתי ראי' אימת מטא גיטא לידך היינו אפי' שלא בזמן הכתוב וא"כ יהי' מזה ראי' דשטר שאין בו זמן גובה ממשעבדי אם יש עדים שלקח הלוקח אחר שבא השטר לידו דאם כפי הבנתו דעיקר ראי' הש"ך מגט א"כ אין התחלת ראי' כלל דהרי הא דפליגי הנך פוסקים בשטר שאין בו זמן אם גובה ממשועבדים אחר שראו עדים השטר בידו הוא אם שטר שאין בו זמן הוא שטר כשר לגבות וחל על ידו שעבודים והא דאין גובין בו משום דלא ידעינן אימת בא לידו אבל אם יש עדים שראוהו בידו טורף בו דשטר שאין בו זמן נמי עושה שעבודים או דשטר שאין בו זמן אינו עושה שעבודים כלל דשטר שאין בו זמן אינו שטר לעשות שעבודים וא"כ אף שראוהו בידו אין גובה מהמשועבדים אחרי שאין עושה שעבוד והנה כל זה לא שייך אלא בשטר דמקום הספק אם חל על ידו שעבודים ואם לא חל על ידו שעבוד אין גובין משום דהוי מלוה ע"פ אכן בגט דגובה האשה ממשועבדים מיירי שם בגמ' שאם מכר הבעל נכסי מלוג שלה דכל זמן שהיא אשתו יש לו פירות עד נתינת הגט והגט נכתב ונמסר לה באיזה זמן וכיון שנמסר לה הגט והוא איננו בעל שלה א"כ אין לו קנין בנכסי מלוג שלה כיון שהיא מגורשת ממנו ממילא אין לו פירות א"כ אף אם תביא ראי' שלא נמסר הגט ביום הכתיבה אעפי"כ כיון שהגיע גט לידה הרי נתגרשה וכיון שנתגרשה הרי כשהבעל מכר אחר כך נכסי מלוג מכר דבר שאינו שלו והלוקחים אכלו פירות שלה וא"כ אמאי לא תגבה מהם הרי הם ירדו לשדה שלה ואכלו פירות שלא ברשות ולא בעי כלל שהגט יעשה שעבוד רק שיעשה גרושין אבל בשטר שעבוד דבעי שהשטר יעשה שעבוד הרי נוכל לומר דשטר שאין בו זמן אינו עושה שעבודים ומאי ראי' הש"ך וע"כ דהש"ך סמך עיקר ראיתו אדברי הגמ' דלקמן דבעי בגמ' ומ"ש משטרי