לבוש מרדכי בבא מציעא פד

קונה בגוף הכלי, והעלה שם דקונה בגוף הכלי, וראי' מהא דכתבו התוס' והרא"ש פ' השוכר. דהנותן כסף לגוי לתקן כלי שא"צ טבילה. ואם לא הי' לו זכות אלא בשבחו ולא בגוף הכלי מהיכא תיתי דצריך טבילה, אפילו למ"ד אומן קונה, כיון דלא קנה גוף הכלי ולמה הוה צריכי התוס' לפוטרו משום שאין שמו עליו תיפוק לי' דהכלי של ישראל הוא ולעולם לא קנה העכו"ם. וכן נראה מלשון רש"י פ' האיש מקדש. ועוד דהלשון הכי מוכח אומן קונה בשבח כלי, כלומר קנה הכלי עם השבח. ואלו הי' קונה השבח הי' לו לומר קונה שבח הכלי וע"ש שהאריך והעלה בפשיטות דהשבח והכלי הם מתהפכים, ע"כ מה שהביא הקצות בשם שו"ת מהר"ש הלוי

וכתב ע"ז הקצות ז"ל איברא דנעלם ממנו דברי תה"ד סימן ש"ט דמבואר להדיא דאומן אינו קונה אלא בשבח ולא בגוף הכלי ע"ש ז"ל אמנם לפי זה צריך לדקדק אם השביח הצורף החגורה כל כך שיש בשבח כדי רבית שלו דבמרדכי פרק בתרא דע"ז כתב שהשיב רבינו שמחה לרבינו ברוך דאין אומן קונה אלא כפי השבח ולא בגוף הכלי, ואם הי' אומן רוצה לעכבו אין רשאי וכן משמע לשון רש"י פ' הגוזל אהא דקאמר התם דמקודשת היא כשעשה לה שירים ונזמים. ופירש"י דכי יהיב נה מקודשת בשבח דאית לי' לאומן בגוי', וכ"כ אשר"י בהאי פרקא אהא דאמר רב אסי אומן קונה בשבח כלי וכל השבח שלו עד שיתן לו שכרו, ומשמע דדוקא השבח שלו ולא הגוף. ונוכל לומר דאף הגאונים המצריכים טבילה לכלי שתקנו אומן גוי לישראל מטעם דאומן קונה בשבח כלי, מודים דלא קנה אומן רק כנגד השבח, ואפ"ה צריך טבילה, מטעם האי שבח ואהא פליגי שאר גאונים וכתבו דאין צריך: שאין שם הגוי עליו משום האי שבח, דאי נימא דאומן קונה בשבח כלי לגמרי גופא ושבחא, א"כ אמאי אין שם הגוי עליו עכ"ל ומבואר להדיא דאפילו למ"ד אומן קונה בשבח כלי, אינו אלא בשבחו ולא בגוף הכלי, עכ"ל הקצות החשן

והנה לפי דברינו שבארנו, דכל היכא שיש לו קנין מטעם שבח: אז אם נשתנה הדבר, כל הדבר הוא עתה שבח הכלי, וא"כ הלא פשוטים דברי מהר"ש הלוי וברור טעמו, שכתב דכיון שנתהפך חומר הכלי אל הצורה, ולכן קונה בגוף הכלי, היינו משום דעתה נשתנה החומר ונעשה מהחומר כלי, א"כ מה שהוא עתה כלי הוא עתה שבח החומר, משו"ה יש לו קנין להאומן בגוף הכלי, אבל אילו לא הי' משתנה, אז לא הי' להאומן קנין בגוף הכלי, וסברא זאת מבואר ג"כ שם בתה"ד גופא שהביא הקצות. דז"ל התרומת הדשן שם ז"ל דא"צ ראובן לתת לשמעון הרבית שעלה עליו (שם הי' מעשה שראובן נתן לצורף עכו"ם חגורה לתקן והלך הצורף ומשכנה לשמעון) דעל גוף ההלואה צריך ראובן לשלם לשמעון משום תקנת השוק] אבל לא על הרבית. דלא עשו בזה תקנת השוק אלא משום דהי' נראה דדוקא בענין זה שלא תיקן הצורף החגורה "בשנוי הקונה" כגון שלא חידש בה רק שחברם על הרצועה וקבע בה מסמרים וכה"ג אבל אם שינה צורתו בענין זה דאית לי' למימר אומן קונה בשבח כלי' צריך להתישב בדבר דפלוגתא דרבותא. עכ"ל התה"ד, הרי להדיא דחילק בין עשה בהדבר שינוי, או לא עשה שינוי, והוא כדברינו שאם עשה שינוי' שנשתנה החומר אל הצורה באופן שעשה שינוי שהי' קונה בגזל, אז גם באומן קונה בגוף הדבר

ומה שהקשה מסוף דברי תה"ד. הנה מלבד דלא ברירא האי מילתא להתרומת הדשן שהרי כתב שם בלשון מסתפק וגם מסיק שם וז"ל וא"ת דאפילו נאמר דאומן קונה גופא ושבחא ואפ"ה הי' צריך להחזיר מטעם דינא דמלכותא כו' הרי דמספקא לי' אלא נראה דספיקותא ופשיטותא דמהר"ש אינם ענין כלל לדברי יהתה"ד. ושני ענינים מפורדים המה. דהנה הא דמספקא למהר"ש הוא דזה ודאי דאין האומן קונה את כל הכלי' שיהי' כל הכלי עתה שלו ויפקע כל קנין הבעלים. שהרי אין האומן רוצה לגזול החומר, וא"כ אף שיש לו קנין לקנות ע"י פעולתו, זהו דוקא השבח אבל מה ששוה חומר של הבעלים. בודאי לא רצה כלל לקנות, שאם יקנה הרי יתחייב דמים בעדה, וכיון דלא רצה לקנות בודאי דלא קנה, וא"כ עתה כשעשה האומן הכלי' בודאי דכמה שהי' שוה החומר, יש לבעל הכלי חלק כזה בגוף הכלי' והא דמספקא לי' למהר"ש הוא. אם הקנין שיש להאומן. הוא רק שהוא קונה שבח הכלי' היינו צורת הכלי' היינו אם הוא לקח כסף ועשה מזה כלי' הנה יש עתה לפנינו החומר והצורה, ונימא דהחומר הא הי' מקודם א"כ בהחומר עצמו לא קנה כלל, והוא קנה רק מה שהוא עשה, והוא עשה רק צורת הדבר היינו שעשה שנעשה כלי ויש לו קנין בזה שהוא כלי' היינו בהצורה אבל לא בהחומר. או כיון דנתהפך החומר אל הצורה. יש לו עתה קנין גם בחומר הכלי, אלא שגם לבעל הכלי יש קנין כמה ששוה הי' החומר שלו' שהרי זה לא הי' רוצה האומן לקנות ולהאומן יש קנין כמה ששוה השבח והם עתה שותפים בכל הכלי' בין בהחומר בין בהצורה, לבעל הכלי כמה שהי' שוה מקודם ולהאומן כפי השבח. ונפקא מינה יהי' אם יפחיתו אח"כ אנסים הצורה היינו שיתוכו הכלי ויעשוהו לכסף. אם נימא דלא הי' לאומן רק קנין בצורת הדבר שזה עשה הוא אבל לא בהחומר: א"כ עתה שנסתלקה צורת הדבר אין לו להאומן עתה כלום בהחומר. אבל אם נימא שהיו שותפים גם בהחומר כיון שנשתנה החומר אל הצורה וא"כ הכלי עתה של שותפות, וכשנעשה אח"כ מהכל כסף. הם ג"כ עתה שותפים וזה מבאר המהר"ש הלוי' דיש לו עתה קנין גם בהחומר שהרי עתה נשתנה החומר והוא דבר אחר' אבל זה מודה המהר"ש דגם לבעל הכלי יש קנין כפי שהי' שוה חומר הכלי קודם השבח שזה בודאי לא רצה האומן לקנות

אכן התרומת הדשן לא מיירי כלל בהך ספיקות, ודינא דתה"ד הוא. אם נימא דאומן קונה עתה כל הכלי' ונפקע גם קנין שהי' לבעל הכלי כפי שהי' שוה החומר היינו החגורה, כיון שעשה שינוי הקונה, ועתה כל החגורה של הצורף או שלא קנה הצורף קנין בהחגורה, רק כפי שווי השבח אבל כמה שהי' שוה החגורה מקודם ע"ז יש קנין לבעל הכלי' וזה בודאי פשט התה"ד דכמה שהי' שוה החגורה מקודם, יש קנין לראובן בעל החגורה דלא כיון העכו"ם לקנות לגמרי, שהרי בשעת פעולתו לא רצה לגזול אבל קנין השבח שהשביח יודה התה"ד דקנה בגוף החגורה עצמה, כיון שעשה שינוי הקונה: כמו שכתב התה"ד בעצמו. והם עתה שותפים בהחגורה והשבח. הצורף ובעל החגורה

(אכן דברי התה"ד עדיין קשה לי דמאי דנקט בדבריו אם השביח הצורף כשיעור הרבית, אז צריך לשלם לו הרבית, משמע אף אם שכרו הוי פחות אעפי"כ כיון ששוה השבח כן צריך לשלם לו. ולכאורה כיון דכל הפוסקים הסכימו דאם ירצה לעכב אין רשאי א"כ אין לו רק אלא כדי שכרו, א"כ לא יצטרך לשלם אלא כדי שכרו ולא כפי השבח שהשביח ודוחק לומר דכונת התרומת הדשן מה שאמר השבח שהשביח כונתו דמי פעולתו אם לא דנימא דסובר התה"ד דכל זמן שלא סלקו הבעלים דמי הפעולה כל השבח הוא של האומן. ורק תנאה הוא שבאם יסלק לו שכרו: אז יפקע קנינו. וצ"ע בזה)

המורם מדברינו דאומן שהשביח באופן שנשתנה הדבר באופן שבגזל הי' קונה, אז יש קנין להאומן גם