לבוש מרדכי בבא מציעא עג

איננו בעלים לעשות שליח, והעכו"ם אין יכול לעשות את הישראל לשליח לקבלם, שאין שליחות לעכו"ם, א"כ גבי התופס לבע"ח. כיון דס"ל דתופס לבע"ח לא מהני, א"כ מה יועיל שעשאו שליח, על כסף של הלוה, כיון שאיננו שלו, אין בידו לעשות שליח

אכן כל זה למסקנא דהתופס מעצמו לבע"ח לא קנה, ממילא גם לעשות שליח לא מהני, אבל מעיקרא הוי סבר, דתופס לבע"ח מהני, פירוש דהי' סבור, דלא בעי כלל שפלוני יעשהו שליח, אלא אדם מעצמו יכול לומר הרי אני במקום הלה וכמותו, דכיון דזכות הוא לא, יכול מעצמו להיות במקומו, אף היכא שבזה שהוא אומר אני במקום הלה, הוא חב לאחר, אעפי"כ הוא יכול להיות במקומו, ואף אם לא עשאו, הרי הוא מעצמו יכול להיות במקום הלה שרוצה, וא"כ גבי עבד אף שהאדון אומר תן שטר שחרור זה לעבדי. היינו דעשאו שליח להוליך, אבל אין קפידא בדבריו, שרוצה דוקא שיהי' שליח להולכה, וא"כ כיון דלהעבד גופא הי' יכול לתן, א"כ כיון שהוא במקום העבד, הרי הוא מקיים דיבורו, שהרי הוא נותן להעבד שהרי הוא עומד במקום העבד, ואם נימא כן בודאי דיועיל מה שיתפוס לבע"ח, אף במקום שחב לאחרים, שהרי הוא מעצמו יכול להיות במקומו ולא בעי שיעשהו שליח, אבל כיון דקי"ל התופס לבע"ח במקום שחב לאחרים לא קנה א"כ מעצמו אין יכול להיות שליח בעדו היכא שחב לאחרים א"כ בעינן שהוא יעשהו שליח) וכיון דהדבר אינו שלו' אין יכול לעשות שליח על דבר שאינו שלו

ובזה נראה נפרש דברי הירושלמי בגיטין פרק האומר הלכה א' ז"ל הירושלמי: ר' זעירא בעא קומי ר' מנא אף לענין מתנה כן אדם עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו (ופירשו המפרשים דמיבעיא לי' אם אמר לשלוחו צא וקבל לי מתנה מפלוני ואמר הנותן הולך אי הוה כזכי) א"ל תמן התורה זיכת אותה בגיטה, והיא עושה שליח לקבל דבר שהוא שלה אית לך למימר במתנה אדם עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו. ועוד מן הדא דאמר ר' יוסא ור' יעקב ב"ר זבדא ר' אבא בשם ר' יוחנן אמר לתן מתנה לחבירו וביקש לחזור חוזר בו וכמובן פירוש המפרשים דחוק מאד' דכיון דשאלתו דר' זעירא. אם במתנה אמרינן הולך כזכי מאי מחלק דבגט התורה זיכתה וגם מאי מייתי מר' יוחנן דס"ל דדברים אין בהם משום מחוסרי אמנה לדין דהולך אי כזכי או לאו כזכי

ונראה לי דפירוש הירושלמי כן. דהנה לעיל הובא בירושלמי ברייתא דאשה עושה שליח לקבל גיטה מיד שליח בעלה, ובעי ר' זעירא. אם גם במתנה כן. אם שלח אחד שליח להוליך מתנה, אם יכול המשלח לעשות שליח לזכות בהמתנה בעדו ע"ז קאמר תמן התורה זיכת אותה בגיטה פירוש הא דאשה זוכה בגיטה, אין הכונה שהיא עושה קנין בגיטה, שהרי גט אפילו בע"כ מתגרשת, א"כ אין היא זוכה בהגט. אלא התורה אמרה דכשגט מגיע לידה נעשה הגט שלה. דהתורה זיכתה בגיטה ואפילו בע"כ נעשה הגט שלה. וא"כ גם מה שמועיל שליח קבלה בגט, אין הכונה שהשליח זוכה בעדה את הגט דבשלמא אם הי' שייך בגט קנינים היינו אומרים, שהשליח עושה קנין בגט בעדה וקנתה הגט אבל באמת הא בגט אין שייך קנינים: דקנין בגט אין מועיל. אלא דין התורה הוא שבעת שיגיע גט לידה תתגרש וא"כ כשעושה היא שליח לקבלה: אין הכונה שעושה שליח לזכות בגט דאז הי' שליחות על דבר שאינו שלה ולא תוכל לעשות אלא מדעת, אלא כשהיא עושה שליח. הוא עושה אותו, שיהי' ידו כידה. דכשיגיע הגט ליד השליח יהי' כאלו הגט בא לידה. ובמקום אחר ביארתי דברי הרמב"ם שכתב דשליחות קבלה בעי עדים. ושליחות הולכה לא בעי עדים כמו שליח להפריש תרומה, ולכאורה מאי ראי' הא שליח לתרומה לא הוי דבר שבערוה, אבל שליח להולכה הוא דבר שבערוה א"כ גם שליחות לקבלה יהי' בלא עדים. ואמרתי דאין כונת הרמב"ם להביא ראי' משליחות תרומה להולכה, אלא הוא נתינת טעם דשליחות קבלה הוא דין חדש בערוה, שידו של השליח. הוא כידה. דאילו שליחות לקנות הגט לא הי' מועיל. דהרי בגט אין מועיל קנינים: ובעי דוקא שיגיע הגט לידה, ע"כ הא דמועיל שליחות קבלה. הוא דין חדש בערוה דידו כידה. וכן כתב הרמב"ם (בפ"ה מהלכות גירושין הלכה א') ז"ל זה שנאמר בתורה ונתן בידה, אין ענין הכתוב אלא שיגיע הגט לה ואחד ידה או חצירה או חיקה או שלוחה שעשתה ידו כידה: הכל אחד עכ"ל. הרי דכתב הרמב"ם דשליחות קבלה הוא מטעם דידו כידה, וזה דין חדש בערוה דבכל השלוחים דעלמא אין הכונה שנעשה גופו של השליח כהמשלח: אלא דנעשה שליח על המעשה, וכיון דשליחות קבלה הוא גדר חדש בערוה. דידו כידה, משו"ה בעי עדים. אבל שליח הולכה איננו דין חדש' דשליחות הוא כמו שליח שעשאו להפריש תרומה שאינו שליח אלא על המעשה משו"ה לא נשתנה דינו בגט דאף בלא עדים נעשה שליח

נמצא דשליח קבלה אינו כלל על הגט. אלא הוא נעשה שליח שיהי' ידו כידה, וכיון שהגיע גט לידו: שהוא כידה. אז נעשה ממילא הגט שלה דהתורה זיכתה אותה בגיטה. משו"ה יכולה לעשות שליח לקבל גיטה אף מיד שליח בעלה. שהרי השליחות על דבר שלה שיהי' ידו כידה (היכא דאין מקפיד) אבל במתנה איך יוכל המקבל לעשות שליח לזכות המתנה, במתנה הא השליחות לזכות המתנה, ואיך יוכל לעשות שליח על דבר שאינו שלו. בשלמא אם הנותן בעצמו נותן ליד השליח הוא עושהו שליח אבל שלוחו הוא יכול רק לתת ליד המקבל אבל לעשות שליח בעד המקבל אינו יכול' והמקבל בעצמו כיון שהדבר אינו שלו אין יכול לעשות שליח על דבר של אחר. ועוד מן הדא פירוש, ואם תאמר נהי שאין יכול לעשות המקבל שליח. שאין אדם יכול לעשות שליח על דבר שאינו שלו' אבל בלא שליחות המקבל, יזכה השליח מדין זכי'. ע"ז קאמר כיון דאמר ר' יוחנן אמר ליתן מתנה יכול לחזור בו א"כ בזה שיזכה בעד המקבל מתנה הוא חב להנותן. שאלו לא הי' זוכה הי' יכול לחזור בו' ועתה. כשזוכה אין יכול לחזור בו. נמצא דהוי תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים והתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים לא קנה

ולפי זה מיושב קושית הקצות שהקשה על הנו"ב, שתירץ קושית מהר"י הלוי. אם נימא דאין שליח לדבר עבירה, המעשה בטל' א"כ איך אמרינן דמועיל בשחרור שליח העבד לזכות בעדו השחרור הא שחרור הוא דבר עבירה, וע"ז תירץ הנו"ב דהשליח. הוא שליח של העבד, והעבד הא אינו עובר עבירה. בזה שנשתחרר והקשה הקצות מדברי התוס' דהא בממון בעינן דוקא. שיהי' גם שליח של הנותן דמשו"ה. אין יכול ישראל לזכות במעות של גוי בעד ישראל' אכן לדברינו לא קשה כלל דבממון הא הוא שליח, על זכית הממון וא"כ איך יכול המקבל לעשות שליח. על דבר שאינו שלו' אבל בשחרור הא ילפינן מגט ובשטר שחרור אין מועיל קנינים: אלא בעי שיגיע לידו. כמו בגט. דבעינן שיגיע לידה. ואף בע"כ של העבד נעשה משוחרר אם זרק הרב' השטר שחרור לידו א"כ כמו דבגט. התורה זיכתה אותה בגיטה. כן בשחרור התורה זיכה אותו בשחרורו שדין התורה הוא שיגיע השטר שחרור לידו. וממילא נעשה משוחרר וא"כ גם שליח קבלה של העבד. הוא ג"כ כמו של