לבוש מרדכי בבא מציעא ה

הרי הכתוב קורא זאת, עון העגל, ואעפי"כ לא חס השם על כבוד ישראל, וצוה בפירוש, לזכור את המכשול שנהי' בחורב, אכן המכשול הזה, לרפות הידים מן התורה, זהו עלבון יותר גדול עד שמפני ככוד ישראל, צוה את הזכירה הזאת ברמז. לזכור את אשר עשה שמלק. ועי"ז נזכור. את אשר עשינו, שנתרפו ידים מן התורה הרי שהתרפות מדברי תורה, היינו ההתרפות מבלי לעמול בתורה הוא עון מר יותר גדול. ממעשה דחורב. באשר שם הי' טעות: אבל ההתרפות מעמל בדברי תורה, והעצלות. שמזה יוכל להיות העמי ארצות גוברת וזה מערער את כל היסוד של עם הקודש וספר הברית שכרת ה' עם ישראל והרי זה יוצא מפורש דבריהם ויתר הקב"ה על שלשה העבירות היותר חמורות, ולא ויתר על עון ביטול תורה: אבל זה עוד מגדיל הדבר. בשביל ההתרפות ההתרפות איננה בטול. אך חוסר העמל ואעפי"כ הוא עלבון נורא, עד שחס הקב"ה ולא זכר את זה בפירוש, אף כי זכר מעשה דחורב, וכמאמרם בפתיחתא דאיכה הלואי אותי עזבו: ואת תורתי שמרו. מתוך שהיו מתעמקין בה המאור שבה מחזירן למוטב אבל דוקא אם מתעסקין מתוך שהיו לומדין אין נאסר, אלא מתעסקין שצריכין לעסוק בדברי תורה. בשכלנו א נוכל להקיף זאת מדוע ההתרפות חוסר העמל בדברי תורה. כה גדול. אבל הבוחר בתורה, הוא ברא את עולמו. והוא יודע ער כמה מחריב הכל ואת עם הקודש חוסר העמל להשכיל ולהבין בדברי תורה. וכמה טובה והצלחה רבה מביא לבית ישראל, ההליכה בחוקות ה' העמל בדברי תורה, לדע תורתינו הק', להבין הדברים לעומקם ועל בורים

ולא לבד ההתרפות היא המחרבת חלילה את בית ישראל, אלא אף חוסר האהבה, ג"כ הוא פורענות גדול לעם ישראל, הנה ספר התורה קדוש קדושתו האמתית, דוקא אם כתוב כהלכתו. ואם חסר ממנו אות אחת. אין לקרא בו. ואפילו אם חסר קוצו של יוד אין לקרות בו. כי כמו ששם ה' חוקות שמים וארץ, וכל עולם הגלגלים הכל חוק. כל הכחות. הם חוקים לא נדע מפני מה זה, וסוף כל עמל החוקרים הוא להגיע להחוק, אשר יסד בורא עולם, ואף אם נאמין לכח המושך שהציבו החוקרים, שבשביל זה. כל הגלגלים מתגלגלים, ומתנהג העולם כולו ואלפי אלפים הככבים. אעפי"כ אין שום מבוא בשכל, איך הוא החוק הזה: ואם הי' חסר מאלפי אלפים הככבים, פתאום איזה ככבים כבר הי' מהפכה בכל העולם, שהי' חסר, הסידור שסדר אותם בוראם, כן שם הבורא חוקים בהנהגת עולם הרוחני בקדושות הרמות, כי דוקא אם ספר התורה, הוא שלם כהלכתו, אז נשלם קדושתו, אבל אם חסר איזה אות, כבר איננו בקדושת ספר תורה השלם, ואיזה שינוי הוא מהפכה נשגבה, בעולמות הרוחנים, שהמה למעלה משכלנו' ואעפי"כ נותן התורה: עשה מהפכה בספר תורתו הקדושה לעם ישראל, ושינה הדברים, ונתן לנו תורה לקרות בו. שעוד צריכה להשתלם, בבא התיקון הכללי

אמרו דז"ל במס' שבת דף קט"ו ת"ר ויהי בנסוע הארון ויאמר משה פרשה זו קשה לה הקב"ה סימניות מלמעלה ולמטה לומר שאין זה מקומה כו' רשב"ג אומר עתידה פרשה זו שתיעקר ממקומה (ופירש"י לעתיד שיהיו כל הפורעניות בטלין ולא ידאגו לפורענות ויצר הרע בטלו ולמה כתבה כאן כדי להפסיק בין פורענות ראשונה לפורענות שניי' פורענות שניי' מאי היא ויהי העם כמתאוננים פורענות ראשונה ויסעו מהר ה' ואמר ר' חמא בר חנינא שסרו מאחרי ה', ופירש בתוס' ד"ה פורענות, ז"ל פורענות ראשונה כדאמר במדרש ויסעו שנסעו מהר סיני דרך שלשת ימים כתנוק הבורח מבית הספר שבורח לו והולך לו כך היו בורחים מהר סיני דרך שלשת ימים לפי שלמדו הרבה תורה בסיני אמר הקב"ה נסמוך פורענות לפורענות, לאו. אלא נפסוק פרשת ויהי בנסוע הארון. ע"כ, הדברים מפליאים. למדו תורה הרבה והם הולכים וארון ה' נוסע לפניהם, וכלל הי' בידם במקום אשר ישכון שם הענן יחנו ואילו היו צריכים לחנות הי' שוכן הענן. וא"כ נסיעתם הי' עפ"י פקודת ה' והם הולכים אל הארץ הקדושה. אשר היו צריכים לככשה. ומה עול עשו. מה הי' עליהם לעשות, האם הי' עליהם, להפסיק מסעם, ולמרות את פי ה'. הלא על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו' ומה חרי האף הגדול הזה מה היא הפורענות הגדולה שבשביל זה החליף ה' הסדר עשה שינוי בכתיבת התורה, אשר היא סמוכים לעד לעולם עשוים באמת וישר, ונתן לנו ספר תורה שצריך לסידור אחר בעת התיקון הכללי אכן לא חטאו ישראל, במעשה מוכרחים היו למסע של שלשת ימים מהר סיני כי כן צוה ה' אם נעלה הענן ונסעו אך החטא הי' באופן המסע ברעיון הרוח, כמו שמצינו שאמרו רז"ל (גמ' ע"ז ג') שבעת שיבאו אומות העולם ויאמרו לפני הקב"ה, תנה לנו מראש (את התורה) ונעשנה. אמר להן הקב"ה שוטים שבעולם מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת כו' אלא אעפי"כ מצוה קלה יש לי וסוכה שמה לכו ועשו אותה. כו' מיד כל אחד ואחד נוטל והולך ועושה סוכה בראש גגו והקדוש ב"ה מקדיר עליהם חמה בתקופת תמוז, וכל אחד ואחד מבעט בסוכתו ויוצא כו' והאמר רבא מצטער פטור מן הסוכה נהי דפטור בעוטי מי מבעטי מיד הקב"ה יושב ומשחק עליהן:

ע"כ הקב"ה מראה לכל. את החילוק שבין עם ישראל, לאומות העולם, ושעל זה יגזור גזר דינם של אומות העולם ישראל ביציאתו מן הסוכה, יען שפטור הוא אעפי"כ הוא יוצא בהכנעה נפשו ולבבו אל מצות ה ואם מוכרח הוא לצאת, כי פטור הוא אבל יוצא בעצב, ובשברון לב אבל אומות העולם, יוצאים מן הסוכה ביד רמה, אינם מצטערים ופורקים עול ואף שלכאורה דבר קטן הואי במעשה עצמה אין חילוק, אכל בזה רב ההבדל, שישראל לא לבד שאין מבעט, אבל יוצא בהכנעה ובעצב רוח, אבל אומות לא לבד שאין מצטערים, אלא שעוד מבעטים כמשליך מעליו העול, כן זה הדבר, שנכשלו אבותינו, לא חטאו במעשה, מסעם הי' על פי ה', ואי אפשר להם לעשות, אבל נסיעתם מהר ה' ששם למדו תורה הרבה, היתה צריכה להיות בהכנעה ועצבון רוח כי נפרדים המה מהמקום שלמדו תורה, והמה שגו בזה, חשבו אחרי שה' צוה לנסוע, והם הלא הולכים לדבר מצוה רכה וגדולה, לרשת את הארץ הקדושה ובכן הלכו לא בעצבון ולא בהכנעה שזה מראה חוסר האהבה ללימוד התורה. שהיא כנגד כל המצות, ואף כנגד ישוב הארץ. שהרי יוצאין מארץ לחוץ לארץ ללמוד תורה, ובכן זהו הפורענות הגדולה והנוראה שבשביל זה אמר הקב"ה, נסמוך פורענות לפורענות. לאו, אלא נפסוק פרשת ויהי בנסוע הארון, כשנתבונן על זה יאחזנו פלצות. עד היכן הדברים מגיעים, עד היכן מגיע עונש חוסר אהבת תורה אף בלי עשית שום מעשה או בהליכה לדבר מצוה. עפ"י ה' אף בהליכה