לבוש מרדכי בבא מציעא מט

דאם מוחזק נדבר אחד פסול לעדות, א"כ גם לדידן קשה, איך כהנים כשרים לדון ולהעיד. כיון דחשודים לעבור עברה שיש בה מלקות ומעיקרא הוא סבר דחשוד גמור הוא א"כ יפסלו כהנים לדון ולהעיד לכל התורם ומאי פריך רק אליבא דר"מ הא גם לדידן קשה דלענין שיפסל לעדות פסקינן כר"מ

על כרחך צריך לומר דלדידן לא קשה: דהנה רבא ואביי נחלקו במומר אוכל נבלות להכעיס אם כשר לעדות. דרבא סבירא ני' דכשר להעיד: משום דחשוד לדבר קל לא נחשד נדבר חמור. היינו אף שנחשד לדבר שהוא רע לשמים לא נחשד להעיד שקר. דהוי רע לשמים ולבריות ואביי סבירא ני' דפסול משום דרשע הוא והתורה אמרה אל תשת רשע עד והנה אביי לא פליג על סברת רבא דחשוד לדבר קל איננו חשוד לדבר חמור רק דאביי סבירא לי' דהתורה אמרה דמי שהוא רשע פסול לעדות

והנה כל זה הוא רק היכא דעבר העברה דנעשה רשע גזרת הכתוב דרשע אינו נאמן לעדות אבל היכא דלא עבר העברה רק שחזינן שחשוד הוא על העבירה, נמשל אם ראינו אחד שאכל בשר והוא הי' סבר שהוא נבלה ואכל להכעיס. ואח"כ נודע שהי' בשר שחוטה. הנה לנבלות הוא חשוד. שהרי ראינו שרצה לאכול נבילה ולא חשש על האיסור אבל הא נא נחשד על עברה חמורה כדיני נפשות וא"כ למה נפסלנו לעדות, והכא לא נוכל לומר. רשע הוא והתורה אמרה אל תשת רשע עד כיון שנמצא שלא עבר העברה לאו רשע הוא ורק מדין חשוד נפסלנו. בזה מודה אביי דחשוד נדבר קל לא נחשד לדבר חמור

ולפי זה שפיר פריך בבכורות. רק אליבא דר"מ ולא לדידן. דלדידן לא קשה כלל דהנה כהנים: אף שנחשדו שיטינו מום בבכור: ואם הטינו מום בבכור בודאי דיפסלו לעדות שהרי עברו עבירה שיש בה מלקות ופסולין לדין ולעדות אבל מהיכא תיתי שבא זה לידם להטיל מום בבכור וכל זמן שלא בא המעשה לידם הרי לא עברו עברה ולא נעשו רשעים.: רק חשודים המה: שאם יבא מעשה זה לידם יטילו מום אבל נא מחזקינן שכבר עשו המעשה להטיל מום א"כ נהי שחשודים לאיסור זה להטיל מום שדבר זה קל בעיני כהנים ואם יאמרו נפל מום בהבכור אין נאמנים אחרי שלדבר זה חשודים המה. אבל לכל התורה דלא נחשדו כשרים המה נדון ולהעיד. דחשוד נדבר קל איננו חשוד לדבר חמור' כיון דנא נעשה רשע שלא עבר העברה ולא הטיל מום בבכור עדיין. משו"ה אליבא דידן לא קשה כלל אף דפסקינן כאביי דעד זומם פסול לכל התורה היינו דוקא היכא שכבר עבר העבירה: דנעשה רשע אבל לא בכהנים דלא עברו עדנה. ורק אליבא דר' מאיר פריך דאיהו ס"ל דאף החשוד נדבר אחד חשוד לכל התורה כולה. אליבא דידי' פריך א"כ יפסלו כהנים לעדות ולדין

בזה יש נבאר הא דאמרינן בכתובות יצא לה שם רע בילדותה אין נה קנס ולא פתוי אמר רב פפא ש"מ האי שטרא ריעא לא מגבינן בי'. היכי דמי וכו' אלא דאתו בי תרי ואמרו לדידהו תבעתינהו באיסורא דכותה הכא דאתו בי תרי ואמרו לדידהו אמר זייפו לי' בשלמא התם שכיחי פרוצים אלא הכא אם הוא הוחזק כל ישראל מי הוחזקו. ולכאורה קשה כיון דקי"ל דמי שעבר עברה שיש בה מלקות פסול לעדות א"כ אותם הפרוצים שחשדינון להו שיעשו האיסור (ולדברי הרמב"ם הוא לאו שיש בו מלקות, דלא יהי' קדש, כיון שהיא הזמינה ותבעה אותם) וא"כ אותם פרוצים בעצמם הא חשודים לזייף (ובמקום אחר בארנו שיש לחלק בין בני אדם ידועים לאינם ידועים דגבי פרוצים אמרינן שיש בעולם פרוצים אבל בשטר הא בני אדם ידועים המה וא"כ נצטרך לומר עליהם שהם זייפו שהם בחזקת כשרים) אכן כפי שבארנו ניחא דהנה יש בני אדם שפרוצים המה וחשודים שאם יזדמן להם מעשה כזה יעברו על האיסור אעפי"כ כשרים המה לעדות, כיון שבחזקת שלא בא המעשה הזאת לידם ואף שחשודים על איסור עריות דהוא כאש בנעורת אינם חשודים על איסור אחר וכן יש לפרש דברי הגמ' בסנהדרין (דף כ"ז) דהחשוד על העריות כשר לעדות דג"כ קשה כיון שעברו על איסור עריות הרי הם רשעים ופסולים. אכן לדברינו ניחא. נהי שאם עברו על עריות נעשו רשעים ופסולים לכל עדות. אבל כ"ז דלא חזינן שעברו העבירה אמרינן דלא נזדמן להם. רק שהם פרוצים. וחשודים המה שאם תבא העבירה לידם יעברו. אבל עוד לא הוחזקו ודאי שעברו וא"כ לא נעשו עדנה רשעים דנימא התורה אמרה אל תשת רשע עד רק חשודים המה לעבור וא"כ אף שנחשדו לעריות דאין אפוטרופוס לעריות נאמנים על איסור אחר ומשו"ה כשרים לעדות, וא"כ ה"נ נהי דאמרינן: דשכיחי פרוצים שאם יבא לידם מעשה זמה יעברו אעפי"כ אינם חשודים לזייף שטרות דמנא לן לומר דאירע לידם מעשה שנחשדו עליו. ולפ"ז שפיר ניחא נמי גבי כותים דקאמר הירושלמי דכשרים לעדות עריות ולגבי עדות ממון פסולים. דהנה כותים נחשדו שאם יארע להם עדות להעיד בממון. יעידו שקר: ואם העידו כבר שקר בודאי דפסולין לעדות אשה שהרי נעשו רשעים דעברו על לאו דלא תענה שיש בו מלקות והתורה אמרה אל תשת רשע עד. אבל מנא לן שכבר אירע להם עדות שקר להעיד וא"כ עדנה לאו רשעים הם רק חשודים. וא"כ לעדות ממון אין עדותם כלום כיון דגם שקר יעידו ממילא אין נאמנות בעדותם, אבל לגבי עדות עריות כיון דלא נחשדו על זה. נהי דחשודים לממון אינם חשודים לעריות כל זמן שלא נעשו רשעים שלא עברו העבירה משו"ה לעריות כשר עדות כותי

ובזה יש לפרש דברי התוס' בד"ה דחשוד ז"ל נראה דהיינו טעמא משום דשבועה חמורה, כדאיתא ביומא (פ"ו) ובשבועות (ל"ט) שכל העולם נזדעזע על לא תשא. וא"ת גזלן אמאי פסול לשבועה, דאמר שכנגדו נשבע ונוטל וי"ל דגזלן לא פסול לשבועה אלא מדרבנן כו' וי"מ בשם ה"ר יהודה חסיד הא דחשוד אממונא כשר לשבועה משום דשמא על ידי שבועה יפרוש מגזל, אבל בגזלן ודאי כמו שמממון אינו פורש ה"ה משבועה עכ"ל התוס'. ולכאורה אין ביאור לדברים אלו דהדרה קושיא לדוכתה למה משבעינן לי' ממ"נ אם לא יפרוש עצמו מגזל הרי גם משבועה לא יפרוש. אכן לדברינו באור הדברים כן דבודאי היכא שכבר עבר על איסור גזל ועשה קנין גזלה דאז נעשה רשע דחמס (דרשע דחמס אמרה התורה אל תשת רשע עד. אף שאין בה מלקות) בודאי דגם על שבועה אין נאמן. שהרי אמרה התורה אל תשת רשע עד להיות עד חמס הרי דאמרה התורה מי שעבר על איסור ועבירה דחמס, אל תשת עד וגלתה התורה דאין מאמינים לו שמא יעיד שקר א"כ גם על שבועה אין מאמינים לו' כמו דאין נאמן על עדות חמור דדיני נפשות ולא אמרינן אף שנחשד לדבר קל לא יהי' נחשד לדבר חמור גלתה התורה. דהיכא דעבר כבר העברה אז חשוד הוא לכל התורה ואין נאמן. אבל כל זה, רק היכא שכבר עבר העברה דנעשה רשע כבר בזה גלתה התורה דאין נאמן וחשוד אף לדברים חמורים מעבירתו אבל היכא דעדנה לא עבר העבירה רק חזינן שרוצה לגזול דרשע לא נעשה עדנה, ורק חשוד הוא לעבור העבירה, שהרי חזינן דרוצה לגזול בזה אמרינן. נהי דחשוד שרוצה לגזול כל זמן דלא גזל עדנה, משום איסור שבועה יפרוש מגזל, ומשו"ה משבעינן לי' שמא, כיון דלא נעשה עדיין רשע ולא גזל עדיין. יפרוש משום איסור שבועה אבל בגזלן ודאי. היכא שכבר עבר העברה