לבוש מרדכי בבא מציעא ג

כל התורה, והי' מלא בחם ידע אותם, אבל לא הי' יודע להשיב סברא זה אינו חכם, וזה שיודע להשיב סברא, זה הוא חכם ורב נחמן הורה לנו בדבריו הלכתא רבתא, מי שלומד, ואינינו לומד, להבין ולהוסיף לקח ופלפול, לדע אגרא דשמעתא סברא אף שזוכר ומונח במחו אין התורה נעשית עצמותו, אך התורה מונחת בראשו ובודאי דגם זה קדושה רבה, להיות המוח מלא מתורת ה', אכל אין זה פנימיותו, אין התורה נפשו ונשמתו, רק הוא נושא את התורה, אבל מי שלומד להכין הסברא, לאמר דבר חכמה, התורה נעשית נפשו ונשמתו, והנה אם אמרה התורה לא תאכל כל דם, כי הדם הוא הנפש, ופירש הרמב"ן דע"י שהאדם אוכל דם בהמה, נפשו מתמונת עם נפש הבהמה. אשר בהדם וזה הפחיתות היותר גדול לאדם, אם הוא יורד ממדרגתו ממדרגת נשמת ה' ומערב כנשמתו, את רוח הבהמה היורדת למטה, מרובה מדה טובה, מה רמה ונשאה המעלה הר הרבה למזג ולערב בנשמת האדם, את התורה הקדושה, תורת ה', אשר אסרו רז"ל אנכי נוטריקון אנא נפשי כתיבת יהבית, עולה בזה האדם למעלה למעלה. נשמתו מתרוממת ומתקדשת ומתמזגת. עם קדושת התורה, אכן כל זה דוקא, אם לומד להבין את עמקות וסברת הדברים, שיוכל דאמר דבר חכמה, ואף אם כמקום אחד, כבר הוא בגדר חכם אך אם אינו קונה את צוף טעם, ההבנה, אם אינו מיגע לצלול לעומקא, אף שהוא בקי כל ההלכתא ספרא וספרי ותוספתא, הוא רק נושא התורה, וקדושתו רק קדושת ארון הקודש, יען במחו מונח תורתנו הקדושה, והוא צנא מלא ספרא. אבל הוא בעצמו לא נתהפך. להיות הוא ספר התורה בעצמו

בזה אפשר לפרש, דברי רבותינו שאמרו גיטן דף ס' לא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא בשביל תורה שבע"פ. שנאמר כי עפ"י הדברים האלה כרתי אתך ברית התורה הקדושה שניתנה לנו, בה גנוז, כל התורה שבעל פה, אך גנוז עמוק עמוק מי ימצאנו. ואם ילמדו תורה שבכתב בלי תורה שבעל פה אז אף תורה שבכתב אין כי הכל כספר החתום, האיש אשר למד כל התורה שבכתב, הרי מונח במחו ובראשו, התורה שבכתב שבה גנוזה כל התורה שבעל פה, אבל הברית שכרת ה' עם ישראלי שיהיו כל גופם תורה, שיהי' נשמותיהם נפשם ורוחם, קדוש לה' וזה יהי' אך אם ילמדו תורה שבע"פ שהיא המחשפת מצפוני התורה, ומשרשת אותם בפנימיות הנפש, ורק על ידי התורה שבעל פה יוכל להיות דבוק בה', וקוב"ה וישראל ואורייתא חד אכן הראשונים ה' לכם פתוח כאולם ולהם היתה המשנה התורה שבעל פה אך אחר כן גם התורה שבעל פה, היינו דברי המשנה, היו לתורה שבכתב, גם בלימוד המשנה, עוד רחוק הוא מהבין את עמקות הדברים, עד שאמרו התנאים שאינם עוסקים בגמ', מבלי עולם, בימי חכמי המשנה, הי' להם המשנה התורה שבע"פ. אבל אחר כן, נעשית להם המשנה לתורה שבכתב והגמ' לתורה שבע"פ. אח"כ נתמעטו הלבבות והגמ' נעשית לתורה שבכתב, והגאונים והמפרשים המה התורה שבע"פ יען על ידם באו לעומק הגמ'

אבל עתה לנו גם דברי רבותינו הראשונים והאחרונים. לנו כספר החתום ועלינו להפוך בדבריהם הפך בהם, והפך בהם, ורק ע"י עיון רכ ויגיעה הרבה ע"י פלפול ודבוק. עי"ז אנו יורדים לעומק דבריהם וע"כ עלינו לחבר ספרים. לשמור את ברית ה' שכרת עמנו, ע"י ידיעת וסברות התורה, וכל המלגלג. על עשית ספרים הוא נידון. כי לא ידע ולא יבין כי כל אשרנו כך אם נשמור את ברית ה'. לימוד התורה. רק אז ישראל עושה חיל

אמרו רז"ל במגילה על הפסוק ויהי בהיות יהושע ביריחו וירא והנה איש עומד לנגדו וחרבו שלופה בידו, ויאמר לו הלנו אתה אם לצרינו. ויאמר לו. לא כי אני שר צבא ה' עתה באתי, ויפול יהושע על פניו, ויאמר מה אדוני מדבר אל עבדו. ויאמר של נעליך מעל רגליך. כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא, ואמרו רז"ל על זה במגילה. אמר לו המלאך אמש בטלתם תמיד של בין הערבים ועכשיו בטלתם תורה, אמר לו על איזה מהן באח. אמר לו עתה באתי, מיד וילן יהושע בתוך העמק מלמד שהלך ולן בעומקה של הלכה

ולכאורה הדברים מפליאים. איפוא מצאו רז"ל בדברי המלאך איזה קנטור ומשא ומתן אודות בטול תורה, אכן אם נתבונן היטב הנה בלא פירוש רז"ל אי אפשר להכין המשא ומתן שהי' בין יהושע והמלאך. אשר תורתנו הק' כתבה זאת, למען נלמוד מזה תורה, הנה יהושע שאל את האיש שראה עומד לנגדו וחרבו שלופה בידו, לנו אתה אם לצרינו, והי' עליו לענות לכם, או חלילה להיפך, והוא ענה אותו, לא, כי אני שר צבא ה', מהו הפירוש. לא, מהו לא, עוד זאת יפלא, יהושע נפל על פניו, ואומר מה אדוני מדבר אל עבדו, לפי הדברים, משמע שלא שמע מה שאמר לו השר של כא הי, וא"כ הי' לו לענות, כן וכן דברתי. אבל מה ענה לו של נעליך מעל רגליך. איזה תשובה על שאלת יהושע, מה אדוני מדבר אל עבדו. אכן רפי פירוש רבותינו נבין הדברים. יהושע ראהו, שהוא עומד לנגדו. לנגדו, זהו מראה, שאין המלאך בא לסיפו, שאילו הי' לעזרם, הי' לו להיות עומד וחרבו נגד האויב, אבל הלא ה' צוה לכבוש את ארץ ישראל, ובכן נרתע יהושע צל ושואל מהמלאך. הלנו אם צלצרנו, והוא השיב לא אין אני לכם ולא לצריכם, אני שר צבא ה', אם הייתי מוצא צבא ה', אז הייתי תיכף מחזיר חרבי השלופה לעומת האויב, אבל לא מצאתי צבא ה' ישראל הוא צבא ה', כל זמן שהוא דבוק בברית שכרת ה' עם ישראל. עם לימוד התורה בעומקה. עם למוד התורה שבעל פה, להוסיף לקח ופלפול. ללמוד התורה לשמה לשם התורה. להבין עמקותא וסברת הדברים, ובשמור ישראל את למוד התורה. כהלכתה כפי ברית ה', אז השר צבא ה', הולך לפני צבא ה', הולך לפניהם וכובש את מלחמתם, אבל אם חלילה, אינני מוצא את ישראל בתמונת צבא ה', אז לכד שאין הולך לפניהם, אז חלילה חרבו שלופה נגד, המלאך רמז ליהושע בדברו עתה באחי, ובתיבת לא, שיש ערעור וקטרוג, על שני דברים, אבל הוא בא וחרבו שלופה. על דבר אחד, הקטרוג הוא על שני דברים, אבל הוא בא וחרבו בידו, על של עתה, על שלא עסקו בתורה, אכל חלילה הוא איננו לצרי ישראל. אם תיכף יחזיקו במעוזם, כחרב וקשת של יעקב אבינו ואז נעשים צבא ה'. תיכף הכח האלקי ילך לפניהם, לעזרם החרב השלופה תהי' נטושה נגד צוררי ישראל, מיד ויפול יהושע על פניו, ויאמר מה אדוני מדבר אל עבדו, ביאור הדברים. האם אפשר לדרוש מאנשים העומדים במלחמה שעליהם