לבוש מרדכי בבא מציעא כז

שהוא ענה לו, שבא לידו מעשה ומה היא המעשה נתחלף לו מעות וחלקם לעניים. וע"ז ענהו, א"כ מחלקך יהי חלקי, האם התפעל ר' יוסי בן קיסמא. ממעשה הזאת מחלוקת כסף יותר ממסירת הנפש, להשרף חיים, וגם זה יפלא, ששאלו התלמידים את רבם כשהוא שורף באש. מה אתה רואה. וכבר תמה בתוס' על זה, ותירצו שנ' תירוצים. וקשה על דברי התוס', מדוע לא נזכר בגמ'. שהיו התלמידים שומעים את קול אותיות הפורחים. ואם הם שמעו. ולא ידעו מה הוא, סאין היו יודעים שהוא רואה, הי' להם לומר לרבם שומעים אנחנו קול, ואין אנו יודעים מה זה

אכן ר' יוסי בן קיסמא ר' חנינא היו מחולקים בדין. הנה מלכות רומי הרשעה כשראתה את הטעות הגדול שעשו. שנתנו לר' יוחנן בן זכאי את יבנה וחכמי' בזה שמו לאל את כל נצחונם. ר' יוחנן בן זכאי נצח את רומי, הם דימו כי כבד נצחו את עם ישראל, ומעתה לא יזכר עוד שם ישראל, ואליל שלהם יכבוש העולם, כי אמונת ישראל, המהבלת את אמונת האלילים, חלילה כבר עברה, אחרי שכה נוצח ישראל, וגלה מארצו, ואבד את כל אשר לו, הארץ והממשלה, ובאין ארץ וממשלה, הלא כל הגוים יעברו מן העולם, ובכן הלא גם ישראל יהי כן. ואם יושבים שם איזה אנשים ועוסקים בתורה, הלא אלה יתבטלו, נגד הגוי המנצח, אשר בחרבו כבש כל העולם, אכן אחר כן. ראו כי שנו. ישראל נוצח בגופו, אכל לא ברוחו כל העמים, תלוים בארצם וממשלתם, ואם אין להם ארץ וממשלה אינם כלום אכל ישראל ה' ותורתו הוא נחלתו קיומו הוא נשמתו, ארצו הוא הכרם אשר בו יגדל, ואם יש לישראל כרמו יבנה וחכמי' הישיבה הק' ותלמידי'. חי וקים עם הקודש, ורוחו עולה מעלה, ומאיר לכל העמים, ורבים מהחכמים והגדולים אשר לרומי מתגיירים, כי רואים המה בחוש את קדושת התורה, ורוח אלילים, הולך ובטל, אור התורה תגרש את חשכת העין. וערפלי הבערות מן עבודת האלילים, ותחת שחשבו שנצחו את עם ישראל, הנה ישראל לא לבד שלא נוצח, אלא שהוא הולך ומנצח ברוחו, אז ראו כי נתעו כי ר' יוחנן בן זכאי מלט את עם הקודש, בהצילו את יבנה, ובכן ראו ליקח בחזקה מה שנתנו וגזרו גזרות נוראות, שכל מי שיקהיל קהלה ברכים ללמוד תורה, (שבזה סוד קיום ישראל), ישרפוהו חיים, אז היתה לישראל צרה נוראה, שהיא עוד יותר קשה לישראל, מחורבן המקדש, כי באין תורה, ואין כרם, איך יגדל ישראל וע"כ ר' חנינא בן תרדיון, הקהיל קהלות ברבים, ללמוד תורה, ואף כי אין אומרין יהרג ועל יעבור, אלא בשלשה עבירות היינו ע"ז וגילוי עריות ושפיכות דמים, אכל לא על בטול תורה, על זה אין צריך למסור נפשו אבל בטול תורה של כל ישראל, הלא זה גזרת שמד חלילה, ובזה הלא תלוי כל התורה כולה, כי באין ישיבה ללמוד תורה, הלא ישכחו כל התורה, וישראל בלי תורה, הם חלילה אבודים מן העולם, לזה מסר ר' חנינא בן תרדיון, את נפשו והקהיל קהלות ברבים ללמוד תורה אכן ר' יוסי בן קיסמא הי' סבור, כי אחרי שלע"ע, אין זה אלא בטול מצות עשה. אין למסור נפשו למיתה בשביל זה, ואף שהיכא שמכונים לעבור על דת. מחויבים למסור הנפש, אף בשביל כל המצות ואף בשביל ערקתא דמסאני, צריכים למסור עצמו למיתה זהו דוקא אם גוזרים לעבור בקום ועשה, אבל לא בשב ואל תעשה ועל כן אמר לו אומה זו מן השמים המליכוה. א"כ לעורר למרוד נגדם, אי אתה יכול, וע"כ הנך מוסר עצמך למיתה, על דבר שאין צריך, ועל דבר שאין צריך, אסור למסור הנפש ע"ז ענהו ר' חנינא מן השמים ירחמו. אולי יהי רחמי השם. שיצילני ממיתה, ע"ז ענהו ר' יוסי בן קיסמא אני אומר לך דברים של טעם, הזיקא שכיחא מלכות אומה זו, מן השמים ומניחים אותה לשרוף את ההיכל, ולאבד חסידים וטובים, וא"כ שכיחא הזיקא, ואתה אומר לי מן השמים ירחמו, הלא בעת ששכיח הזיקא, צוה ה' להזהר, כי אם לא יהי' נזהר, לא יושיעוהו מן השמים, חמה אני אם לא ישרפו אותך ואח ספר התורה, הנה אמר לו ר' יוסי בן קיסמא, אפשר שתחשוב שהנך מפקיד חייך. ואפשר שתסבור שבשביל קידוש השם אם אחד מוסר נפשו. להרג אין נענש, אבל הלא ישרפו הספר תורה וא"כ אתה הוא הגורם לשרפת התורה. ובעד הספר תורה יתבעו ממך במשפט העליון. איך סכנת את ספר התורה שישרף בשבילך לשמע דברים האלה נרתע ר' חנינא בן תרדיון הנה הוא מוכן להשרף על קידוש השם, ולא לבד שיהי' לו שכר, אלא יהי נדון, כשורף ספר תורה, אז שאל ר' מה אני לחיי עולם הבא מדעתי לא אשוב, כל קיומה של תורה, ושל ישראל תלוי אם יהיו קהלות ברבים שילמדו תורה מפי הגדולים ובכן בעד קיומה של תורה ושל ישראל, מחויבים למסור נפשם, ואף להעמיד בסכנה את הספר תורה, שתוכל להשרף. כי בלא קהלה ברבים ללמוד תורה, בלא ישיבה שילמדו תורה ברבים אין ישראל ואין תורה, והנני מחזיק בשיטתי, וע"כ רבי מה אני לחיי עולם הבא הלא יוכל להיות שעוד במעשי הנני מאבד את חיי לעולם הבא שידנוני שם חלילה כשורף ספר התורה

אמר לו כלום מעשה בא לידך, בכל דבר צריך האדם, לחשוב אולי בהוראתו, הוא טועה, מטעם שיש לו איזה נגיעה, ואף הגדולים שבגדולים צריכים לחשוש שמא נגיעה חטה שכלו, ובכן אפשר שהכבוד, שהוא מוסר נפשו על קידוש השם, זה מעורר אותו לעשות את הצעד הנורא הזה, וחזינן להצדיקים יסודי ארץ שחששו לנפשם. שמא בשביל נגיעה הם פוסקים כמו שחזינו לר' ישמעאל ב"ר יוסי שירא להיות יושב בדין, בשביל שאריסו הביא לו כנתא דפרי משל ר' ישמעאל ב"ר יוסי ביום אחד קודם שהי' רגיל, ובשביל הנגיעה הקטנה הזאת שאין בה כלום, פסל את עצמו מהיות יושב בדין. שיראו פן הנגיעה תעור עיניו וע"כ שאל גם ר' יוסי בן קיסמא תת ר' חנינא כן תרדיון, כלום מעשה בא לידך. בעת שלא הי' לך שום נגיעה אם לא היית מורה היתר לעצמך, אמר לו נתחלפו לי מעות פורים במעות של צדקה, הי' לי הרבה התירים, לקח הכסף שנתתי תמורתם, ומצות סעודת פורים. הלא גדולה. ואעפי"כ לא הורתי היתר לעצמי ואבדתי את סעודת פורים, מספק שמא אין זה הכסף שלי, ואין אני רשאי להחליפם, אמר לו א"כ רואה אני שאף בעת שאין שום איש יודע אינך מורה היתר ואין הנגיעה מטה שכלך, ובכן ההוראה שצריכים למסור הנפש. בשביל שיהי' בישראל ישיבה קהלה ברבים שתלמוד