לבוש מרדכי בבא מציעא כח

תורה מפי רבים, היא יוצאת מטוהר נפשך, א"כ מחלקך יהי' חלקי, ואח"כ כשהקדוש ר' חנינא בן תרדיון, נשרף על קידוש השם בשביל שיהי' תורה בישראל, הנה התלמידים רואים את רבם הקדוש, נשרף באש ועוד הי' חששא בלבבם, אולי עוד יתבעו ממנו, בעד שרפת הספר תורה, אולי אין הלכה כרבם בזה. אולי צדק ר' יוסי בן קיסמא, שאין לסכן את ספר התורה נורא הי' להם שרפת רבם הקדוש, ונורא הי' להם הספק הזה שהרי גם רבם חשש לזה, שהרי שאל את ר' יוסי בן קיסמא מה אני לחיי העולם הבא. ובכן כאשר שמעו שהוא עונה לבתו ששאלה בצרה הגדולה הזאת, אכא אראך בכך, צעקה גדולה ונוראה אביה קדוש עליון שורף באש, בשמוע התלמידים את תשובתו, מי שיתבע עלבון ספר התורה הוא יתבע עלבונו, מזה הבינו התלמידים שאין שום ספק בלב רבם, שמא לא הי' לסכן את ספר התורה, שתשרף בשביל הקהלה ברבים ללמוד תורה שאילו הי' שום ספק בלבו, לא הי' אומר מי שיתבע עלבון הספר תורה, שהרי אפשר שממנו ידרשו את עלבון הזה כשיטת ר' יוסי בן קסמא, מדברים האלה ידעו שעתה נתברר לו, ששפט משפט צדק. שבשביל קיום קהלה ברבים ללמוד תורה בישראל צריכים למסור הנפש למיתה משונה, ואף לסכן את ספר התורה להשרף. אמרו לו מה אתה רואה, ממה נתברר לך כן, ששפטת בצדק המשפט הגדול הזה על עצמך, ועל ספר התורה, אמר להם הראו אותי מן השמים, כי בשרפת ספר התורה, אך ספר התורה, היינו הגווילין נשרפים, אבל האותיות קדושת התורה, אין נשרפין, בזה הראו לי כי צדקתי במשפטי ובכן הנני אומר בבטחה. כי הקב"ה יתבע עלבון התורה מן הצוררים, ששרפו אותי, ולא ממני, כי שפטתי מישרים, וממנו ילמדו כל ישראל, וידעו איך מחויבים למסור נפשותיהם, שיהיו בישראל קהלות ברבים, ישיבות קדושות שילמדו תורה ללמוד וללמד, בעמל ועיון לשמור ולעשות

רבותינו כשנכנסו לכרם ביבנה פתחו כלם ודרשו בכבוד אכסניא, כשנכנסו אז התעוררו לדרוש בכבוד אכסניא, הנה כשחרב הכית וישראל גלה מארצו, בטל מפני זה המקור לחיי הכהנים, שהם היו המורים משפט ותורה לעם ישראל שלא הי' לו חלק ונחלה בארץ אכן ה' הוא נחלתו וכל ישראל נתנו עפ"י מצות התורה מהכנסותיהם. הבכורים והתרומה, והמעשר ראשון. והחלה. קרוב לשמונה עשר אחוזים מהכנסת השדות היו נותנים להכהנים, ומסתמא נתנו כדין, שהחובה לתן לכהן תלמיד חכם, ובטח כל אחד הי' רוצה שפרי מתנותיו יהיו קודש לה', אשר ממנו יתפרנסו, אלה הכהנים. אשר ה' הוא נחלתם. ואלה השמונה עשר פ"צ, מההכנסות הי' בשביל תורת ה' מלבד ההכנסות, מבכור והמתנות, מכל זובח הזבח, ופדיון בכור, והמורם מן הקדשים, וא"כ מי שהקדיש עצמו לח', הי' בטוח מחיתו בכבוד, אכן כאשר בעוה"ר נחרב הבית, וכמעט כל ההכנסות בטלו, כי הלא גלה ישראל מאדמתו, וע"כ אחזה אותם רעדה, איך יתקיימו הישיבות, הכרם של ישראל איך יגדל, מי יחפוץ עתה להקדיש חייו לה' ותורתו באין מחיתו בטוחה, מי יחפוץ למסור נפשו וגופו על מזבח התורה, אכן מה נשתוממו רבותינו עת שנכנסו לכרם ביבנה, ראו את כח הקדושה אשר בעם ישראל את רוח יעקב אבינו כי נפשם של צעירי ישראל, תרגיש. כי זה אושר הנצחי כי זה חיי האדם, כי זה כל קיום ישראל וכרם יבנה מלא מפה אל פה, שורות שורות יושבים והוגים בתורת ה"ג ואין חושבים כלל אודות העתיד למצב ביתם, ובכן פתחו כלם בכבוד אכסניא של תורה, לעורר את בחורי ישראל את הבנים, שיהיו הבונים את עצמם ואת כל ישראל אין נחוץ כל כך, הם קדושים נשמותיהם ממקור הקדושה, בני אברהם יצחק ויעקב ורוח האבות מתהלך בתוכם אך מה נחוץ לדרוש ולעורר את האכסניא של תורה, שהמה יתעוררו ויחזיקו את מקומות התורה הם טרודים בטרדת העולם, הם יוכלו לשכוח כי ישראל מוסר נפשו למען תורת ה', ואם הם לא יחזיקו בידי תלמיד חכם לראות להחזיק את מקומות התורה, התורה מאין תמצא וכרם ישראל איך יגדל ובכן פתחו ודרשו בכבוד אכסניא של תורה להודיע הזכות הגדול, של החזקת התורה כי אין לתאר ולשער את גודל הזכות

ובכן גם אנחנו נאמר בפתיחתינו אם נתבונן על יקרת בני ציון המצוינים, המסתופפים בחצרות ה' בשערים המצוינים בהלכה מקומו של הקב"ה בעולמו, נשתומם על כח הקדושה שבעם ישראל, על רוחו של יעקב אבינו החי בקרבנו בראותינו בהישיבות בחורים גדולי הכשרון ממיטב הכשרונות שבעם ישראל איך הם נתונים לה' ותורתו בכל כחות נפשם ורוחם, נאמר ברוך שומר הבטחתו לישראל שהקים לנו הבטחתו שלא תשכח מפי זרעו ושעל ידי זה, יתקיים הבטחתו לעם ישראל שאותו לא יעשה כלה, אכן עלינו לדרוש החובה של אכסניא של תורה, החוב הקדוש שעלינו להחזיק את פליטת מחמדינו, הישיבות הקדושות הנה ר' חנינא בן תרדיון הקריב את עצמו ואת הספר תורה לקרבן על מזבח אהבת התורה ומאת הנדיבים, לא ידרש מסירת נפשותיהם אבל ידרש כפר נפשם אהבה והתעוררות להשכיל ולהבין כי זה הברית אשר כרת ה' עם ישראל הלימוד בהישיבות, להיות התורה שבעל פה בישראל הנקנית ע"י יגיעה ועמל הבחורים, ועליהם לא לתן בתור נדבה אך בתור חובה לה תורתו ועמו, קרבנות כספים אם ר' חנינא בן תרדיון פסק כי אין לחוש לסכן שריפת ספר התורה בשביל שיהיו בישראל קהלות ברבים שלומדים תורה, ומן שמים הראו לו כי כדין פסק, כמה עלינו החובה: להשתדל להקריב עבודה להיות מעשה מי שבידו להיות מעשה, וכמה החובה על אלה שבידם להקריב קרבנות כספים חובה על מזבח תורתנו הקדושה, וכמה החובה ללות את בחורי ישראל העומדים על פרשת דרכים, דרכי החיים אשר בימי הבחרות יתפרדו לאיזה דרך ילכו אם לימין או לשמאל או להיות הכרובים אשר על ארון הקודש, או חלילה להיות הכרובים מלאכי החבלה, עלינו לתת להם צדה לדרך מזון רוחני שילוה אותם בכל דרכיהם בחיים, ואם בשביל חוסר התמיכה, שאין אפשרות לקבלם תחת כנפי הישיבה הם תועים בדרכי החיים ונעשים מאלה שהכתוב קורא אותם חלל (ברכות י"ח) האם נוכל לומר ידינו לא שפכו את הדם הזה, עת שיתבעו בבי"ד של מעלה את אלה שלא ראו להספיק להם מזון רוחני על דרכיהם בעולמם כמה מאות בחורים בחירים שהיו יכולים להיות מאלה הנכנסים לקודש הקדשים של עם ישראל ונעשו מאלה