לבוש מרדכי בבא מציעא כו

ישראל עד אשר אם הביאנום אל מקומם וגו' לא נשוב אל בתינו עד התנחל בני ישראל איש נחלתו) וגו', ויאמר אליהם משה אם תעשון את הדבר הזה אם תחלצו לפני ה' למלחמה ועבר לכם כל חלוץ את הירדן לפני ה'. עד הורישו את אויביו מפניו ונכבשה הארץ לפני ה', ואחר תשבו כו' והיתה הארץ הזאת לכם לאחוזה לפני ה'. ואם לא תעשו כן הנה חטאתם לה'. ודברי משה רבינו אלה האחרונים אינם מובנים הלא הם ככר אמרו שיעברו חלוצים חושים לפני בני ישראל ולא ישובו לבתיהם. עד התנחל בני ישראל איש נחלתו, ולמה חזר ודיבר את כל הדברים שכבר קימו וקבלו על נפשם. לעשות כן. אמנם חילוק גדול יש בין מה שקבלו הם על עצמם לדברי משה רבינו שאמר להם לעשות הנה בתחילה סברו בני גד ובני ראובן. אחרי שהקב"ה כובש את הארץ לפני עם ישראל, שלא מדרך הטבע, כי עם גדול ורם בני ענקים ישבו שם וכיבוש הארץ שלא כדרך הטבע. א"כ אחת הוא אם הם יצטרפו למלחמה, או הם יהיו בעבר הירדן. וע"כ ביקשו אל תעבירנו את הירדן. אכן משה אמר להם. כי זה תרבות אנשים חטאים, מחייבים אנחנו לפעול ולעשות להושיב ולכבוש את הארץ הקדושה. ומה שלא ילכו חלילה, זה הוספה על חרון אף ה', וחטאם גדול מאד אם לא ילכו. ובכן סברו בני גד ובני ראובן, כי עתה הניח ה' בדרך הטבע לכבוש הארץ וע"כ צריכים גם המה ללך. רק שמובטח להם, שהם יכבשו, אבל יכבשוה בכח וגבורת ירם, לכן יחלצו חושים לפני בני ישראל, עד אשר יביאו את בני ישראל אל מקומם ולא ישובו עד התנחל בני ישראל. ער שדימו בנפשם, כי באמת תלוי כיבוש ארץ ישראל בכח ידם על זה אמר משה טעיתם טעות גדול, לא בכחכם תלוי כיבוש הארץ, ואין אתם הכובשים רק עליכם החובה לפעול ולעשות למען ישוב הארץ הקדושה, אבל אין הכבוש והישוב תלוי בכם. ובכן עליכם רק לעשות, משום החובה ובכן אמר להם אם תעשו הדבר הזה שתחלצו לפני ה' למלחמה, מה שתהיו חלוצים. יהי' רק לקיים מצות ה'. יעבור כל חלוץ לפני ה' עד הוריש ה' את אויביו, ונככשה הארץ לפני ה'. הכיבוש יהי' בידי ה', לפניו תכבש הארץ. רק שהחובה עליכם לפעול ולעשות, והארץ תהי' אחוזה לה'. כי היא ארץ קדשו, ואם לא תעשון כן. היינו בין אם לא תחלצו למלחמה. בין אם תהיו חלוצים שלא לפני ה'. ותדמו כי מעשה ידיכם הכובש תדעו כי חטאתם לה'. ודעו חטאתכם אשר וגו', על זה ענו בני גד ובני ראובן. עבדיך יעשו כאשר אדני מצוה וגו' ועבדיך יעברו כל חלוץ צבא לפני ה'. נדעה שעלינו ללך למלחמה, לפעול ולעשות בכל כחנו, למען הארץ הקדושה לה'. אבל נדע, כי אך אנחנו את חובתינו ממלאים אבל כיבוש וישוב הארץ תלוי בה'. כי הוא מכבשה ומושיב את בני ישראל, וכאשר ענו כהוגן. אז אמר משה ליהושע, שאם יקיימו הנאם כפי שאמרו שיעברו כל חלוץ לפני ה', אז ונתתם להם. את ארץ הגלעד לאחזה

את הדברים האלה אמר ה' אל משה שלח לך אנשים הכונה אף שהנך שולח אנשים לרגל את הארץ מעשים מדרך הטבע. אל תדמה שזה יהי' הגורם לכיבוש הארץ. לא כיבוש הארץ אין תלוי בשילוח האנשים. רק מה שהנך מצוה לשלוח אנשים לתור את הארץ זהו רק לך. שהנך מחויב לעשות התחבולות והפעלים שבידך לעשות. ובזה שהנך שולח אנשים הנך אתה וכל כלל ישראל עושים לך היינו לעצמכם למלאת חובתכם. אכל לא לכבש בזה את הארץ והנה לוא היו זוכרים זאת המרגלים שאף שנשלחו לתור את הארץ, אבל הכיבוש וחישוב יהי' על פי ה' או לא היו מתפעלים, לא מבני הענק ולא מעמלק היושב על יד הירדן. אכל הם טעו בזה כי אחרי ששלחו אותם לתור, הלא עושים מעשים שעל פי דרך הטבע, ובדרך הטבע הלא אי אפשר לכבש ובכן באו ועשו מהפכה בעם ישראל, וצרה גדולה הביאו בזה, כי לא ידעו דרך השם, שהחובה עלינו לפעול ולעשות בעד ארצנו הקדושה ככל אשר תמצא ידינו, אבל עלינו לדע שצריכים להיות חלוצים לפני ה' לפעול ולעשות הכל עפ"י תורתנו הקדושה, ובעצם המלחמה בא המלאך ואמר כי אם אין מתחזקים בתורה בהמלחמה חלילה עומד שר צבא ה' לנגדנו, כי כיבוש ארץ ישראל וישובה תלוי בלימוד התורה הקדושה בעמל ובלימוד התורה בעיון הננו מתקימים הן בגולה והן בארצנו הקדושה, ובזה יצליח ישראל בכל מעשה ידיו בכלל ובישוב הארץ בפרט אם הוא שתול בכרם ה' ואז הוא צבא ה'

בזה אפשר לבאר דברי הגמ' ע"ז י"ח כשחלה ר' יוסי בן קסמא הלך רבי חנינא בן תרדיון לבקרו אמר לו חנינא אחי אי אתה יודע שאומה זו מן השמים המליכוה שהחריבה את ביתו ושרפה את היכלו והרגה את חסידיו ואבדה את טוביו ועדיין היא קיימת ואני שמעתי עליך שאתה יושב ועוסק בתורה ומקהיל קהלות ברבים וספר תורה מונח לך בחיקך אמר לו מן השמים ירחמו אמר לו אני אומר לך דברים של טעם ואתה אומר לי מן השמים ירחמו תמה אני אם לא ישרפו אותך ואת ספר תורה באש אמר לו רבי מה אני לחיי העולם הבא אמר לו כלום מעשה בא לידך אמר לו מעות של פורים נתחלפו לי במעות של צדקה וחלקתים לעניים אמר לו אם כן מחלקך יהי חלקי ומגורלך יהי גורלי אמרו לא היו ימים מועטים עד שנפטר ר' יוסי בן קיסמא והלכו כל גדולי רומי לקברו והספידוהו הספד גדול ובחזרתן מצאו לר' חנינא בן תרדיון שהי' יושב ועוסק בתורה ומקהיל קהלות ברבים וס"ת מונח לו בחיקו וכרכוהו בס"ת והקיפוהו בחבלי זמורות והציתו בהן את האור והביאו ספוגין של צמר ושראום במים והניחום על לבו כדי שלא תצא נשמתו מהרה אמרה לו בתו אבא אראך בכך אמר לה אילמלא אני נשרפתי לבדי הי הדבר קשה לי עכשיו שאני נשרף וס"ת עמי מי שמבקש עלבונה של ס"ת הוא יבקש עלבוני אמרו לו תלמידיו רבי מה אתה רואה אמר להן גליון נשרפין ואותיות פורחות. עכ"ל הגמ', ולכאורה הדברים תמוהים. הנה ר' חנינא בן תרדיון מסר נפשו לשרוף על קידוש השם, והוא שואל את ר' יוסי בן קיסמא, מה אני לחיי העולם הבא, והוא שואל אותו, כלום מעשה בא לידך האם המעשה הזאת, להשרף חיים על קידוש השם, לחיות מוכן למיתה ביסורים נוראים. שאין דוגמתם. בשביל אהבת התורה, האם אין די במעשה הזאת להגיע לחיי העולם הבא, והלא אמרו הרוגי מלכות אין כל ברי' יכולה לעמוד במחיצתם, ומכש"כ חברי דר"ע כמו ר' חנינא בן תרדיון, ולא עוד אלא