לבוש מרדכי בבא מציעא כה

לו מקום אחר, ונעשית בע"כ שכונת ישראל לבד, ושכונת יון ומדי לבד, וזה בארץ היותר מצוין בחפשיותו. כי הבטחת ה' לאברם שגר יהי' זרעך בארץ לא להם. יתקיים תמיד ובזה כרת ה' עם אברהם הברית שיעשה כלה עם כל הגוים ואת זרע אברהם לא יעשה כלה. זהו ברית ההבטחה, שבל ירא אברם, אם כי תרדמה נפלה על רוח אברם, אבל זה רק בגרר אני ישנה ולבי ער, חי זרע אברהם. אף במחלת השינה. אבל יתקיים ויחי' עד ירפא ה'. את צרותיו ואת מחלת השינה שבנשמתו הרופא כל. הוא נותן סמים. למחלת ישראל. הסמים מרים מאד, אבל אין האשם בהרופא. אך בנו. שהוצרכנו לזה כי הבאנו את המחלה, אך הסמים הם בטוחים. שאין סכנה לנשמת ישראל. ובטוחים אנו בעזר השם בגאולתינו ופדות נפש עם ישראל

בזה נוכל לבאר מה שאמר ר' יוחנן בן זכאי אשריכם ישראל בזמן שאין אתם עושים רצונו של מקום, אתם נמסרים כיד אומה שפילה, ולא ביד אומה שפילה אלא כיד בהמתן של אומה שפילה, הכונה לזה, נצייר לנו, נער אחד, שאביו יסרו על שאינו לומד, והוכיחו מאד, אכן הכן שהי' לו לזרא מוסר אביו. קרע את ספר לימודו בכעסו, שבר את התיבה ולקח ממנו כסף רב. לבש בגדי שבת וברח מאביו, בדרכו נפלו עליו. נערים שובבים יותר ממנו, הכוהו ופצעוהו, ולקחו מאתו את הכסף. וקרעו את בגדיו. והוא נדח ביער גדול. בדד, נעזב, באין לחם. ובאין כסף באין מורה דרך, ובלילה שמע קול חיות. והוא רואה איפוא הוא נמצא. מצבו הנורא. והסכנה הצפוי' לחייו מהחיות הדורסות, ויושב ובוכה, בתוך בכיתו, ראה אביו מתקרב אליו, ובשוט שבידו מכהו מכות נמרצות על הנבלה הגדולה שעשה ולפי הנראה מכהו אביו. בלי חמלה אבל אם כי יכאב לו המכות הגדולות שיכהו אביו על מעשיו הרעים. לקרוע ספר. לברוח מהאב, ולגנוב כסף אבל בסתר לבבו ישמח מאד, אבל הלא אביו אצלו, הלא מעתה אינינו עזוב בטוח הוא שלא יטרפוהו החיות. בטוח הוא שלא יאבד דרך. בטוח הוא שישוב אל אביו, אם אך יתחנן אליו, ויאמר כי הוא מכיר את שעשה

כן אמר ר' יוחנן בן זכאי על עם ישראל, הרבה עוינו נגד אבינו שבשמים הפרנו בריתו סרנו מני דרך. הלכנו שובב ואמרנו הי' נהי' כגוים, והנה באו עלינו כל הצרות, קמו החיות ההולכים על שתים עלינו לכלות אותנו חלילה שלא יזכר שם ישראל, נפשנו דאבה, הצרות יעיקו עלינו עד מאד. אכל לוא לא ראינו יד ה', לוא היו הצרות כדרך הטבע אז אמרנו חלילה נגזרנו, אבל אם רואים אנחנו את הצרות והנה אינם בדרך הטבע, הם למעלה מהטבע, משונים המה הצרות על עם ישראל, שזה מראה בחוש, שיד ה' עלינו. אבינו שבשמים, עומד עלינו ומשגיח עלינו, ואף שנסבול מאד מהצרות, אשר נותנו ביר אומה שפילה וביד הבהמתם של האומה השפילה ביד הבזוי שבגוים, וביד הבזוים שבהאומה. אבל אם ה' לא עזבנו. והוא משגיח עלינו, וידו היא שעשתה לנו, בטוחים אנחנו בחיי הכלל ישראל. בטוחים אנחנו, שכעסו יעבור בטוחים אנו, שהמכות הם הסמים, לקיומינו ולנצחיותינו. מרים המה מאד, אבל גרמנו לזה, אך כל זה שוה לנו, עת אבינו שבצרתינו לו צר, הוא העומד עלינו, ומקורב אלינו, בטוחים, הננו שיבא היום, שיחננו ויחיש גאולתינו ופדות נפשינו, אשרינו שהשם מראה לנו, גם בעת שמרוחקים הננו, מהשגחה שתהי' גלוי' לכל, אבל במסתרים ההשגחה עלינו, והוא מציץ מחרכים, היינו שאף אנחנו לא נראהו, אבל הוא משגיח וחופף עלינו, ומראה לנו, שאין הצרות מיד הטבע אלא ממנו בעצמו ובכבודו, וזה נחמתינו ותקותינו

בזה יתבאר הכתוב והי' במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני א' חי. הכונה הנה יהודה אמר ליוסף בעת שבא להתחנן בעד בנימין, אל יחר אפך בעבדך כי כמוך כפרעה, ודרשו כי רמז בזה מה פרעה גוזר ואינו מקיים, אף אתה גוזר ואינו מקיים, ולכאורה יפלא, אם יש טענה ליהודה על האיש אדוני הארץ, שהוא אמר ולא קיים איך רצה לנגוע בככוד פרעה, ה פרעה לא עשה לו מאומה, והלא אין זה מדרך המוסר לנגוע בכבוד המלך שלא עשה לו דבר, אכן אפשר לפרש כי אמר לו מה פרעה גוזר, אבל הוא בעצמו אינינו המקיים, אם פרעה גזר על אחד עונש, לא הי' הוא בעצמו המקיים לעשות את העונש לאיש שנענש בגזרתו, כי המלך בעצמו אף שהוא גוזר, אבל לקיים בעצמו לא הי' יכול, ובכן שאל את יוסף איך תאמר כי מי שהגביע נמצא אצלו הוא יהי' לך עבד, א"כ הנך הגוזר, ואתה בעצמך המקיים איך הוא הדבר הזה. ע"כ שדברים בגו. אכן אם נתבונן מדוע אמר יוסף הוא יהי' לי עבד כאשר הלא הוא אחיו, ואיך יתן את אחיו ביד אחר, כן הוא הדבר. הנה העת, שחלילה הננו בגדר לא עמי, שפך ה' את חמתו, הרם מקדשנו ואותנו הגלה מארצו. אבל אם נתבונן. כי הוא שגזר עלי הצרות והוא בעצמו עומד בעת הצרות כי המה למעלה מדרך הטבע ובהשגחה פרטית, מזה גופא מוכח כי אנחנו בניו. וצרותינו כביכול לו צר. והוא מצר בצרותינו, אך אבינו הוא ולא יכול לתן אותנו בידי הטבע וא"כ גם במקום אשר נאמר להנביא שיאמר חלילה לא עמי אתם, גם במקום הזה מראה ה' כי אבינו הוא, ולא נתן אותנו ביד הטבע אך הוא בעצמו עמנו בצרותינו, וכל מקום שגלו ישראל שכינה עמהם

בזה שביארנו למעלה, שהנהגתנו הוא למעלה מן הטבע ואף כי נצטוינו לעשות מעשים ותחבולות אנוש. אך עלינו לדע כי עיקר הכל לעשות הפעולות להשיג רצון עליון, ולמצא חן בעיני מלכו של עולם, כזה נוכל לבאר הכתוב שאמר ה' למשה, שלח לך אנשים, ויתורו את ארץ כנען. שרש"י ז"ל פירש על תיבת לך שאמר השם. כי הכונה אני איני מצוך, אתה אם תרצה שלח, שלפי זה הי' לנו לבאר גם הכתוב לך לך שאמר ה' לאברהם, שג"כ הכונה אם תרצה וזה הלא אי אפשר להיות, כי הלא זה הי' מהנסיונות, שנצטוה אברהם, גם הכתוב וישלח אותם משה על פי ה' שכתב רש"י מהו הפירוש על פי ה' שלא מחה בידו, והלא בכל מקום שנאמר על פי ה' הפירוש שציווי ה' הי' לזה

אכן הנה בעת שבאו בני גד ובני ראובן, לבקש ממשה רבינו שיותן להם עבר הירדן לאחוזה אל תעבירנו את הירדן, ומשה רבינו אמר להם כה עשו אבותיכם וגו' והנה קמתם תחת אבותיכם תרבות אנשים חטאים וגו' ויגשו אליו ויאמרו גדרות צאן נבנה למקננו ואנחנו נחלץ חשים לפני בני