לבוש מרדכי בבא מציעא כד

הושרש עמוק הרבה בנפשותיהם של בני האבות, מעשיהם עד כי גם אלה אשר הר גדול על דעתם יזכו למחילות כי יהי' די כח באמונתם לפתיח להם מחילות שישובו בקומם לחיים לארץ הקדושה לחיי עולם אם לא בפתח כאולם עכ"פ ע"י מחילות שהמליצו חז"ל בזה שבעמל ישובו כמו שלמצא האמונה שבלבבם הי' צריך לעמול הרבה. כן יהי' להם עמל לשוב, אבל עכ"פ ישובו, אבל להצדיקים ששיחתם והגיגם בתורת ה' להם תמיד גלוי האמונה הצרופה בגאולה ובתחית המתים, הם ישובו לתחי' בלי עמל ולהם לא הי' צריך הטורח הגדול הזה כי ע"י התורה בלבבם פנימה האמונה כי לבבם פתוח כאולם, וכאמונתם כן יהי' תחיתם בלי עמל

על כל זה שעשה יעקב. אבינו, נאמר יעקב אבינו לא מת. אם גם בדורנו ראינו, שאבות שהוגלו ממקומותיהם. בגזרת מלכי הרשע שגלו לאלפים. מישראל ממקומות מושבותיהם, ואבות לא חסו על בניהם ונדדו ממקומותיהם. בלי שום משען לחם. ובהיותם על מקומותיהם. היו שבעים בלחם. ובכל טוב ומפני מה עשו זאת כי הי' יקר בעיניהם אמונתם, מכל החיים, וגם הרבה אשר מפני עמל החיים נשקעו, ושכחו החיוב מהרבה מצות ה' אך אם הדבר נגע לאמונתם, הקריבו נפשותיהם, ונפש בניהם ובנותיהם, ונדדו אף לחוסר ורעב. על כל זה נאמר יעקב אבינו לא מת, אם בניו נשארו בחיים ולא התמכרו לעקר, בשביל לחם, זהו פרי יעקב אבינו, שלא רצה לרד למצרים מפני פחדו. פן יבולע לרוחנית ביתו, ואף אלה שלמראית עין שכחו מלחשוב אודות האמונה, אעפי"כ בנגוע הדבר. אל העיקר. נעשה מחילה בהעפריות, בחושך החומריות, והתגברו, ונדדו ממקומתיהם גלות נורא ונדדו לארצות רחוקות, ונשארו נאמנים לתורת ה'

וכמו שחי בקרבנו רוח יעקב אבינו. כן חי בקרבנו רוח אברהם ויצחק. ואשר מהם שאב יעקב אבינו את מעשיו דעותיו מסירת נפשו של אברהם אבינו למען האמונה, העקדה שעקד את יצחק בנו על גבי המזבח, היא השרישה בלבות עם ישראל למסור נפשו על קדושת השם, לעקוד נפשו ולבבו ולעקוד כמה עקדות, כמו שאמרה האם של שבעת הבנים. לבנה הקטן. לך ואמור לאברהם אבינו אתה עקדת עקידה אחת ואני עקדתי שבעת המזבחות עם הקודש הולך וקורא בשם ה' זה אלפי שנים, באמונת יחיד, יען כי ירש זאת מאת אברהם אבינו שהי' הולך וקורא בשם ה' ורוחו היא החי' בנו. והנה אברהם אבינו ראה ברוח קדשו בין הבתרים כי תרדמה נפלה על אברם, ראה כי יהי' עת שרוח אברהם שהולך בין בניו, אינינה ערה, אך תרדמה נפלה על אברהם, דמיך ולא לעי באורייתא, אף מי שלומד, אין לומד בעיון אין לומד בהתעוררות ואהבה פנימית, אשר מזה חלילה תוכל התורה להשתכח, ובאין תורה יפרע עם חלילה. דמיך ולא עביד עבידתא רוח אברהם הטוב והחסד, שעשה אברהם. בהיותו כן מאה ונימול ביום שלישי למלתו. זקן וחולה ביום השלישי. בראותו אנשים, משום מצות הכנסת אורחים, שכח את זקנותו. שכח כאבו. שכח מחלתו, רץ לעשות חסד לגמול טוב, באופן מבהיל, לשחוט בקר, ולמהר לעשות והוא ראה שרוח אברהם הזה, אף שהוא בקרב ישראל, אין עם שעושה כה חסד. אין עם שמפזר כה מעות לצדקה, אבל ראה כי תרדמה נופלת. אין זה הרוה החי, בברק נורא, כמו באברהם אבינו חסרה ההתלהבות וההתרגשות. אבל עוד התנחם אברהם. הן כנסת ישראל ישנה אבל לבה ער, בלבב פנימה החפץ והרגש. לעמול בתורה ולעשות חסד, ועוד מעט ותעבור התרדמה ויקץ העם הקודש, לתורה ועבודה וגמילות חסדים, אבל ראה דמיך מרמוטא, היא מחלת השינה אשר לפעמים חדשים יישן. ונפשו מסוכנת. וגם ע"י דקירת מחטין אינינו מתעורר משנתו. ראה אבינו אברהם במראות הנבואה. שיהי עת שיבאו צרות רבות. על עם הקודש. ויתקים חלילה על מה תכו עוד תוסיפו. סרה. הרבה לישראל ללמוד מהצרות. כי יד ה' בכל אלה. וכמו שנאמר בהתוכחה והי' בך לאות ומופת ובזרעך עד עולם. בעת שישראל הם ברום המעלה. והברכה בכל אשר להם, אז זה המופת על השגחת ה'. אבל בירידת ישראל חלילה והם דווים סחופים ומטורפים. אם נתבונן היטב. שהצרות יוצאים מגדר הטבע:

שאינם לפי שכל אנושי. שאינם לפי רוח הזמן. נוכל לראות עין בעין את יד ה'. אם רואים אנו, שהתוכחה נתקימה, וכפי שמבאר הרמב"ן. שהתוכחה הראשונה. נאמרה על חורבן הבית, הראשון, והתוכחה השני' נאמרה על חורבן הבית השני וגלות המר הזה והוא הולך ומראה בחוש. כל דבריו, וא"כ הצרות הם האות והמופת על השגחת השם, והרי זה דקירת מחטין ממש. שיתעורר ישראל. אכל ראה אבינו אברהם. שנפלה תרדמה דמיך מרמוטא, הגלות הנורא, והחושך כמה ארץ. עד שאין בישראל הכח לקום משנתו. לשוב באמת לתורה עבודה וגמילות חסדים, אף ע"י דקירת המחטין. ועל כן אימה גדולה וחשיכה נופלת עליו. מזה שראה רוחו בתרדמה, נפלה עליו. אימה גדולה, אברהם שמסר נפשו למען קדושת ה', עקד את בנו יחידו אשר אהב על מזבח ציווי ה'. אהבת ה'. יקר אצלו מכל והובטח לו כי ביצחק יקרא לו זרע, יהיו ראוים לקראתם זרע אברהם, יורשי ירושתו, התורה והאמונה. ועתה מה הוא רואה בעין נבואה, שנה לטרגיות. מחלה מסוכנה ונוראה על נפשות בניו, אימה גדולה, וחשיכה, אינינו רואה, איך תוכל להיות התחי', והנה תנור אש ולפיד עשן. הראהו הקב"ה. אל תירא אברם, הראהו הארבע מלכיות. ראה שאין ישראל נבלע בין האומות. משעבדים בו הארבע מלכיות. זה הוא המלח שמקיים את עם הקודש, ידוע תדע כי גר יהי' זרעך בארץ לא להם, בכל מקום שילכו. לא יתחשבו כתושבים אך כזרים, ידוע תדע. היינו אף במקום שלמראה עינים נחשבים כחושבים, להם כל זכיות הארץ. אעפי"כ תדע שבאמת אינם נחשבים בעיני עם הארץ. כתושבים ואחים. בימי הבינים. עשו מחיצות שהיו' נקראים געטטא. שהי' מחיצות בין ישראל לעמים, ובמקומות שלמראה עינים אין שם מחיצות המבדילות, האומרות לישראל לדור מחוץ למחיצות. אעפי"כ יהיו מחיצות ובמקום היותר חופש שבעולם אעפי"כ תראה, כי גר הוא זרעך. יש מקומות לישראל שעם ישראל, הוא שוכן בדד, ובל תחשוב. כי ישראל בוחר מקום לדור בתוך עמו. לא אדרבה. ישראל רוצה לדור בין העמים. ועוזב מקומו. וגולה הנקרא "ער מופט" למקום חדש. ששם ישכנו בני עשו. אך תיכף כשמריחים שכני ישראל באים למקום ההוא. תיכף עשו מתרחק. ובוחר