לבוש מרדכי בבא מציעא כג

שזה אינו מן הנימוס אף לבן, שכה החי' את כל בית יעקב לאמר לו, שהטובות ההמה אינם חסד של אמת, בשביל שאפשר שיעשה לו טובה בחייו

אכן לדעתי דבר גדול אמר יעקב לבנו באהבתו אותו גילה לו דבר גדול, שהטובות שעשה אינם חסד של אמת כי רצה שיוסף ידע זאת, הנה רז"ל אמרו בנדה ל"א על הפסוק אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני במה הכתוב מדכר בשני בני אדם שיצאו לסחורה ישב לו קוץ לאחד מהן. התחיל מחרף ומגדף לימים שמע שטבעה ספינתו של חבירו בים התחיל מודה ומשבח, לכך נאמר ישוב אפך ותנחמני, ע"כ, והנה נצייר אילו הי' אירע רופא, שתכף שישב הקוץ לו ברגלו אף שהי' הכאב ענוש עשה לו נתוח וחבש היטב. עד שעשה שהי' יכול לשב בספינה והרופא עשה כל זאת בחנם, ולפי השמועה הודאית ידע שהוא ירויח בסחורתו הון רב, הלא יהי' זה חסד גדול, חסד שעליו להודות ולברך להרופא על שגמל טוב הזה עמו, אכן אחר כן. בא שונאו בנפש, וקרע החבישה שעשה הרופא ועי"ז גדל הכאב שלא הי' יכול לנסוע על הספינה וכל שמחתו נהפך ליגון נורא שונאו בנפש, קלקל את כל הטוב והחסד שעשה עמו הרופא, אכן אחר כן כששמע שהספינה טבעה בים, הלא יהפך הדבר מן הקצה אל הקצה, אוהבו בנפש. הרופא עשה דבר, שהיתה מאבד את חייו וכל אשר לו, והי' מביא רעה עליו ועל כל אנשי ביתו, ומי הצילו אותו ואת ביתו מהאסון הנורא, שונאו בנפש, מזה רואים אנחנו. כי כל טובות שבעולם, אין אנו יכולים לגזור עליהם, שהם חסד באמת וגם: את הרעות לא נוכל לכנות בשם רע באמת כי מי יודע אח הנעשה אחר כן, אפשר שיהפך הדבר מן הקצה אל הקצה ועל כן על כל החסדים שבעולם שעושה אדם לחבירו אף שעליו להודות למי שעושה לו טובה. ואם איננו מכיר טובה הוא כפוי טובה שזה מדה רעה, אבל עכ"פ על טובות העולם, אי אפשר לגזור אומר. שהם חסדים של אמת, אך העושה טובה בדברים הרוחניים בדברים הנצחים זאת היא טובה וחסד של אמת שאין להסתפק שמא יהפכו לרועץ החסדים במה שנוגע לרוחנית הם חסדים אמתים

את זה גילה יעקב ליוסף הנה יוסף הצדיק עשה טוב וחסד עם בית אביו באופן שאי אפשר לשער. פדה אותו ואת כל ביתו מרעב ומחסור, וכלכלם לחם לפי הטף באין שום מחסור, משם רועה אבן ישראל נקרא תואר שאין למעלה ממנו אבל החסד הזה אף שהוא גדול מאד לחתום עליו השם חסד של אמת אי אפשר באשר הוא מהחסדים הגשמים שאין לדע הסוף אבל זה שעשה יוסף שנשא את גוף הקדוש של יעקב אבינו לחברון אשר בזה השריש בכל בית יעקב אמונה חושית בתחית המתים בחיות הנשמה, שיעקב במותו הולך לשכב את אבותיו שזה מראה על השארת הנפש. על נצחיות הנשמה שזה מראה כי אין מצרים המקום שישארו בני ישראל וממילא אין המצרים העם שישראל יהי' עמם לגוי אחד המעשה הזה כל הכבוד והגדולה שעשו בעת שנשאו גוף הקדוש של יעקב אבינו עד שהביאוהו למערת המכפלה למקום מנוחת אבותיו אברהם ויצחק והאמהות הקדושות הרושם העז שעשה הדבר הזה פעל על נפשות בית יעקב עד שהושרשם הכל בנשמתם האמונה בהשארת הנפש הידיעה הרבה, שישובו אל ארץ אבותיהם הארץ המסוגלת לתורה ולקדושה אשר נבחרה מה' לסגולות האלה ותיכף כאשר אברהם נבחר מה' להיות הוא האב לכל המון גוים להודיעם אמונת ה' ותורתו נצטוה ללך להארץ הקדושה ובה האיר אברהם את כל הארץ מאמונת ה', כל זה נקלט בנפשותיהם עד שזה פעל שיהיו לגוי והחסד הזה הוא חסד של אמת, שאין להסתפק בטובתו, ומה הי' הסוף הן החסד הגדול שעשה יוסף עם בית אביו נהפך לרועץ כי הלא המצרים עינו אותם בחומר ולבנים בפרך באופן נורא את בניהם טבעו ביאור, ובטיט רמסום בחייהם עד שבני ישראל נאנחו ושועתם עלתה השמימה וה' זכר את ברית אברהם יצחק ויעקב ומה עמדה להם להגאל זה שחיו לגוי מצוינים, שמרו ברית שהרבה חלק בזה הי' מה שעשה יוסף שהעלה את הגוף הקדוש של יעקב אבינו לחברון זה הי' החסד של אמת שעשה יוסף עם בית יעקב ובזה גילה יעקב ליוסף. את הצפוי לבית יעקב במצרים ובטח גם אחר פטירת יעקב נהג יוסף את ביתו ואח בית אביו. עפ"י הסוד הזה שגילה יעקב ליוסף כי עיקר אשרם יהי' בזה שעיניהם יהי' להיות דבוק בתורה ואמונה. והסיבה הגורם הרב לזה שידעו כי באו למצרים אך לגור, לא להיות תושבים

ואפשר להעמיס עוד בדברי רז"ל שאמרו בכתובות (קי"א) דברים בגו יודע הי' יעקב אבינו שצדיק גמור הוא ואם מתים שבחוץ לארץ חיים למה הטריח את בניו ארבע מאות פרסה שמא לא יזכה למחילות ע"כ. והדברים תמוהים, אם צדיק גמור הוא הלא יזכה למחילות, אכן אפשר להעמיס כזה כונה הנה מעשה האבות סימן לבנים, וע"י מעשה אבות זכו הבנים כל שעשו האבות מעשה נשרש עמוק בלבבות הבנים הצדיקים גמורים יעמדו בתחית המתים וישובו לארץ עת בא הגאולה, יען כי אמונתם חזקה בלבותיהם בלי שום ספיקות להם גלוי הגאולה ותחיית המתים וכפי אמונתם כן תהי' תחיתם בגלוי ובלי קושי אכן יש אשר אם כי במעמקי לבבם מאמינים המה אבל על אור האמונה אשר בלבבם עננה גדולה של שכחה וספיקות מרקבון הדברים והמעשים אשר העלו עפר על נוגה האמונה להם כמו שלעבור דרך רב, אם יש הר גדול במשך עשרה פרסאות ויותר עושים מחילה בההר כדי לעשות דרך. כן המליצה שיהיו צריכים לעבור דרך מחילות, כי אמונתם היתה טמונה בעפר של חשך עכור של החומר ועליהם צריכים לדאוג. פן בהיותם בחוץ לארץ שקועים בעפר עמל החיים ותשואות ודעות הזמן עד שלא יהי' בכח אמונתם לעשות המחילה. וחלילה יאבדו ולא יקומו בתחית הנצח וחשש יעקב אבינו בעד אלה הצריכים לעשות מחילות בעפר אשר בלבבם. על הדעת של האמונה, שמא לא יזכו למחילות. וע"כ הטריח את בניו לשאת אותו על כתפיהם ארבע מאות פרסה. עמל גדול ונורא אסור הי' להם להרכיב גופו הקדוש על אתונות. אך בכתף ישאו וכל זה עשה יעקב למען שיושרש אף באלה שאינם הוגים תמיד בתורת ה' שיהי' לבם פתוח כאולם להיות האמונה גלוי' לאלה שמפני עמל החיים בהיותם בגולה בצרות ומצוקות הר גדול של עפר על דעתם ומחשבותם ואמונתם עשה דבר כזה, ועי"ז