לבוש מרדכי בבא מציעא כב

באו אלי והאנשים רועי צאן והי' כי יקרא לכם פרעה ואמר מה מעשיכם ואמרתם אנשי מקנה היו עבדיך וגו', לכאורה הי' זה שלא מן הנימוס, הנה למצרים הי' תועבה כל רועי צאן עד כי לא יכלו לאכול לחם אתם. וא"כ הי' ליוסף להגיד לפרעה עוד מקודם בואם, שמעשה בית אביו רועי צאן. פן לא יחפוץ פרעה להניח רועי צאן להתישב בארצו, וא"כ כאשר לא אמר מקודם הרי זה כאילו חפץ להסתיר מפני המלך. מפני החששא שמא לא יתן להם רשות והסתיר הדבר עד בואם ואח"כ גילה, שאז לא יאסר לשוב לארצם, והפקחות הזאת אינו מדרך המוסר ואם באמת חשש, אז אף אם הצליחה ערמתו אבל הלא ישאר בלב המלך טינא על אחיו, ובאופן זה לא הי' לו לקרא את בית אביו לבא בעת שיהי' טינא בלב המלך עליהם, הדברים מראים. שבאמת השב יוסף. כי עתה בבא בית אביו למצרים עליהם לעזוב את עבודתם ברעות מקנה שזה שנואת נפש המצרים, כי מדוע להסב שנאת העמים עליהם אדרבה יעזבו מעשות הדברים שהמה לזרא לעם הארץ ויתרועעו אתם ועזר ה' יהי' עליהם ויהיו לשרים ולשופטים ובזה ישפיעו אמונה צדקה וישרות על כל עמי הארץ, והי' החלט ליוסף שעל בית אביו מעתה לבלי להיות רועי צאן, אך יותר טוב שיהיו רועי אנשים, בנשאם משרות ככודו, והם בצדקתם ובחכמתם, ישפטו ישפטו וינהלו בצדק ובמישרים. והשפעתם יהי' רכה, ויתקדש שם שמים, וישארו בתומתם, נאמנים לה', הלא זה הוא רואה מעצמו, איך לא סר מצדקתו, ומאמונתו, ואדרבה הוא השפיע הרבה על סביבו להאמין בה', ומה שאמר לאביו וישבת בארץ גושן והיית קרוב אלי, כתב הרמב"ן, שזה אמר רק לאביו, כי ידע שיחפוץ להתרחק מתשואות העולם. וחשב יוסף כי אביו בטח יבחר בגושן. אבל אחיו ובית אביו, לא יתישבו בארץ גושן להם יהי' טוב "ארץ מצרים", ולארץ מצרים יהי' טוב: אם הם יהיו הפקידים. וכמו שביאר הרמב"ן כי מה שאמר אתה ובניך ובני בניך, זה קאי על למעלה על רדה אלי. אתה ובניך ובני בניך: אכן יעקב אבינו. התירא מזה מאד. הוא ידע כי אין לשפוט מיוסף הצדיק, על כל ביתו אם יתערבו בגוים, תחת להשפיע על העמים. יהיו הם המושפעים ואז מי יודע איזה דרך יבחרו וע"כ כאשר השם הבטיחו שיוסף ישית ידו על מה שעיניו צופות, מיד שלח יהודה לפניו להורות גושנה, לאמר ליוסף, בל תדמה כי אניח את בני ביתי להתערב עם עם הארץ לשאת משרות, לא, לא, כל בני ביתי יהיו בארץ גושן. אשר שם מקנה ולא יעזבו אומנתם מקדם, להיות רועי צאן וביתי יהי' בית נאמן לה'. ועם גוים לא יתערב, ותדע שנהי' אנחנו כולנו בארץ גושן, ושם עליך לתקן בעדינו בית מדרש, אשר תיכף בבא בני יראו לפניהם, ארץ מוכנה לתורת ה', לא נעשה כאשר הי' בדעתך, שמקודם נבא אליך לעיר הבירה, שיראו בני ביתי את עיר חבירה של מצרים לא, הדבר הזה יפעל על צעירי בני ביתי להתפעל מברק החיים, ומי יודע כמה יוכל לפעול על לבותיהם הרגש הזה, עד שישכחו את החיים האמתים, ובכן שלח יהודה להורות שיבאו חיכף בבאם לגושן. ושיהי' מוכן בית מדרש, כדי שתיכף יראו מוכן בית מדרש

ונוכל להמליץ על זה, מה שאמרו רז"ל כי אימתי נחשבת העיר למוקפת חומה. דוקא אם הוקפה ולבסוף ישבה, אבל אם ישבה ולבסוף הוקפה אין היא נחשבת לעיר מוקפת חומה, ולכאורה מה נפקא מינה, אם הוקפה ולבסוף ישבה, או ישבה ולבסוף הוקפה, אכן אם הוקפה ולבסוף ישבה הלא ידעו כל האנשים שכל קיומם היא החומה, שהרי בלא החומה לא התישבו, וא"כ כל ישובם תלוי בהחומה, אבל אם ישבו ואחר כן הקיפו את העיר, אין הישוב עיקרו תלוי בהחומה, שהרי ישובם הי' גם מקודם שנבנית החומה, והחומה להם אך לשמירה. אבל לא יחשבו שבאין החומה אין כלל ישוב עיר כזאת לא נקראת מושב עיר חומה, שאין הישוב תלוי בהחומה, והנה החומה של עם ישראל. היא התורה, כמאמרם בפסחים, בהאשה, אני חומה זו תורה. ורצה יעקב אבינו להורות לבניו שלא לבד שהתורה היא חומה שמגנת על בית יעקב אלא שבלעדה אין נחשב כלל הישוב, בלא תורה אין ישוב ואילו היו באים ואח"כ היו מתקנים בית מדרש, היו מדמים, שהישוב גם בלא התורה נחשב ישוב ורק התורה מגנת. ובכן שלח יעקב את יהודה להורות כי בלא בית מדרש שלתורה אין ישוב כלל, ורצה שתהא התורה לחומה עוד קודם שיהי' ישוב של ביה יעקב. שיהי' ישובם בגדר הוקף ולבסוף ישב. שקודם בואם כבר יהא מתוקן בית מדרש, בבא בני ביתו לגושן ימצאו כבר מוכן מקום התורה. ותודיע לנו תורתנו הק', צדקת יוסף ואמונתו בחכמת אביו, וצפיתו את הנולד. כי כאשר בא יהודה והורהו בשם אביו הדברים האלה, לא שאל את אביו מפני מה דעתו בכך, לא רצה להוכיח להתוכח עמו אולי ישוב מדעתו, אך הי' באמונה שלימה, כי יעקב מבין יותר את דרכי העולם, יותר ממנו, אף שהוא בחכמתו מנהיג את כל עניני ממשלת ארץ מצרים אעפי"כ אביו יודע יותר ממנו, ותיכף בהתראתו אמר אעלה ואגידה לפרעה וגו' והאנשים רועי צאן. והי' כי יקרא אליכם פרעה, ואמר מה מעשיכם, ואמרתם רועי צאן היו עבדיך, לא הביט על שהדבר לא לכבוד לו. מה שלא אמר זאת מקודם, לא שת לבו על אשר יהי' הדבר לו לבוז, אכן הוא שת ידו, על מה שעיני אביו צופיות, כמו שאמר השם ליעקב יוסף ישית ידו עיניך מפני רמז של אביו. הפך את כל מחשבות לבבו על אודות החיים של אחיו ובית אביו, וכיון כל פעולתו לפי שיטת ותורת אביו

בזה נוכל לבאר הכתוב, שאמר יעקב ליוסף, ועשית עמדי חסד ואמת, ופירש רש"י ז"ל, שאם אחד מבקש טובה בחייו איננו חסד של אמת, שהרי אפשר שיעשה לו טובה. אבל אם אחד עושה טובה לאחר מיתה אז הוא חסד של אמת. שהרי לא יוכל להשיב לו טובה אכן פירוש רש"י עוד קשה, שזה שייך באיש שאינו אביו אבל אם עושה הבן טובה להאב אף אם לא ישיב לו האב טובה הזה הוא חסד של אמת הנה האב גידל אח הכן והבן מחויב בכבוד אביו, ואיך יקרא זה שיעשה לאביו חסד של אמת, ואולי יעקב אמר זאת ליוסף, מדרך המוסר כאילו איננו מחויב לעשות לו כבודו, אבל לדעתי לאמר למושל, הטובה הזאת, לא אוכל להשיב לך טובה, יען שזה לאחר מיתתו, דמשמע שאילו הי' עושה לו טובה מחיים יש לקוות שישיב לו טובה. אפשר שזה יותר אינו מן הנימוס, דמשמע שכל הטוב שעשה יוסף לו עד עתה, אפשר שעוד ישיב לו טובה בשביל זה. אבל מה שיעשה אתו הטובה לאחר מיתתו בעד זה לא יוכל להשיב לו טובה אפשר