לבוש מרדכי בבא מציעא כא

ודקדק בפירוש, שאין הוא שמח, מהכבוד והגדולה הממשלה והכח שביד בנו אך באשר הוא חי, במובן הרוחני

ויסע יעקב וכל אשר לו בארה שבע ויזבח זבחים לאלקי אביו, יצחק. ויאמר אלקים לישראל במראות הלילה וגו' אל תירא מרדה מצרימה כי לגוי גדול אשימך שם ואנכי אעלך גם עלת ויוסף ישית ידו על עיניך. מהתשובה שהשיב לו ה'. ידענו מה הי' בלבו יעקב הי' ירא עד שהוצרך לו ה' להבטיח לו שבל ירא, מה הי' ירא הן בנו מושל בכל ארץ מצרים. שהיתה אז אדירה במלוכות. בארצו רעב נורא, ואם לא השבר היו גועים ברעב. והוא הולך אל בנו המבטיח לכלכל אותו ואת כל אשר לו. אכן מהתשובה מבינים אנחנו, את פחדו לא פחד יעקב אבינו מפני הגשמיות. מפני זה, בעת רעב בטח היותר בטוח להיות הוא וכל אשר לו במקום שיש שבר. ושבנו האהוב הוא המושל. אכן ירא יעקב מפני הרוחניות פן בארץ מצרים לא יהי' ביחו לגוי, היינו שחפצו שיהיו מצוינים שם מובדלים, מן המצרים, בכל נימוסיהם. ירא פן בארץ מצרים. יתרחקו מאמונת ה', מן מי שאומר ושיכול לומר אנכי. ופן יחפצו להשאר בארץ מצרים. ולא יחפצו לשוב לארץ הקדושה אשר שם עיקר הקדושה. אשר אוירא מחכים. אשר היא מקדש אשר שם גרו אבותיו אברהם ויצחק. והעיקר הי' ירא מי תכן את רוח בנו יוסף. אף שכנראה הוא עוד בצדקתו, אבל פן דעתו והשקפתו אחרת. מיעקב. יעקב שואף להיות גוי מצוין שישכון לבדד. ובגוים לא יתערב, ואפשר דעתו של יוסף יהי' שטוב להתקרב להמצרים, ובאהבתו את אחיו וכל אשר לחם, יחפוץ שיהיו לשרים ומושלים בארץ מצרים. ובכן נסע יעקב וכל אשר לו בארה שבע ויזבח זבחים לאלקי אביו יצחק. אולי עי"ז יתגלה אליו ה', ויורהו אם ללך מצרימה. ואם לא ישמע התשובה ללך. אז ישאר בבאר שבע ולא יסע למצרים, ובכן חשב יעקב אמת כי אביו אברהם בעת הרעב נסע למצרים. וא"כ יכול ללמוד ממנו בעת רעב לרד למצרים אכל הלא אביו יצחק, אף בעת רעב, לא הלך למצרים, וצוה מאת ה', אל תרד מצרימה גור בארץ הזאת. ובכן גם עליו לבלי לרד למצרים ואולי מפני זה צוה ה' ליצחק, לבלי לרד מצרימה מפני שליצחק כבר היו בנים מה שאין כן אברהם לא היו לו בנים ברדתו מצרימה ובכן זבח זבחים לאלקי אביו יצחק. כאומר השם של אבי יצחק שאמרה לו אל תרד מצרימה, האם גם עלי לבלי לרד למצרים, או לא ובכן לא יקשה מה שלא זכר את אברהם, שהרי אברהם ירד למצרים בעת רעב, וע"כ זכר רק את יצחק שהוא נצטוה לבלי לרד מצרימה ועל כן אמר לו במראות הלילה ראה יעקב אבינו שבמצרים יהי' לילה יאמרו הגוים הבה נתחכמה וזה כבר הבטחה טובה, שיהיו ישראל לבדד. מצד המצרים, כי לא יתנו להם לרבות במעלות מפני החששא כי עם ישראל רב ועצום יתחכמו לרדותם, וזה יהי' ערובה בטוחה שיהיו לגוי מצוינים, ולגוי גדול ישים אותם שם גם בל תירא פן יתרחקו מאמונת אבותיהם אנכי ארד עמך מצרימה אנכי ה', יהי' עם עם ישראל במצרים בכל מקום שהולכים שכינה עמהם, מה שתירא פן לא יחפצו לשוב לארץ הקדושה ששם סגולת הארץ. שם מקור הרוח הקודש, שם המקום לתורתינו הק' גם עלה יעלו ישראל ממצרים, ומה שחנך חושש פן יוסף רוח אחרת אתו ותירא פן הוא יעשה כפי בינתו. לא יוסף ישית ידו על עיניך. מה שאתה רואה בעיניך, את העתיד ותאמר לו כי אך בדרך הזה יגדל ישראל אז ידו היינו פעולותיו יעשה כפי מה שאתה צופה את העתיד. לא לבד שהוא לא יעשה דבר נגד זה אך הוא יכון מעשה ידיו. עפ"י הדרך שהנך רואה, אז כאשר שמע יעקב את הבטחת ה' והתיר לו לרד מצרימה, אז מבאר שבע נשאוהו בניו בעגלות אשר שלח פרעה לשאת אותו. אבל עד באר שבע. שהי' לו ספק. אם ללך למצרים לא ישב בעגלות, כי הלא העגלות שלח פרעה. ופרעה הלא שלחם לשאת אותו למצרים, ואם אינינו הולך למצרים, אם יושב עליהם הלא הוא שואל שלא מדעת, ואסור לו אשב עליהם, ובכן עד באר שבע לא ישב עליהם כי לא הי' החלט בנפשו אם לרד, ואף שבמצרים, חי יוסף בנו האהוב שהתאבל עליו עשרים ושנים שנה שכבר התיאש ממנו, וחשב כי טרוף טרף יוסף והוא נשאר בצדקתו והוא מושל בכל ארץ מצרים, ובארצו רעב נורא, הוא ובניו צפוים לרעב. ובירדו מצרימה הובטח עפ"י בנו, ועפ"י מלך מצרים, כל טוב ארץ מצרים אבל מפני החששא שמא אין זה טוב לרוחנית בניו, אף שיש אופן לומר. שגם בנו יעשה כדבריו. אחרי שהוא עוד חי ונשאר בצדקתו. אעפי"כ שמא דעתו יהי' שלא כדעתו, רצה להבליג על תשוקתו לראות את בנו, שאין לך תשוקה יותר גדולה מזו רצה להשאר בארץ אף שצפוי הוא וכל אשר לו לרעב, כי אין הנאות ותשוקות העולם הזה מאומה נגד החשש פן יסירו הכנים מאחרי תורת ה', שזה צרה נצחית, ובכן עד באר שבע לא ישב על העגלות באשר חשב שמא לא יסע למצרים ומפני חשש של שואל שלא מדעת, לא ישב. עד היכן הדברים מגיעים, יראתו וצדקתו ואך כאשר הובטח מאת ה', אז ויקם יעקב. אז הכין עצמו לנסיעה, וישב על העגלות ובניו נשאוהו למצרים, ומפני זה דקדק עתה הכתוב כי העגלות שלח פרעה אילו היו של יוסף בעצמו אולי יש לחשוב שבודאי יוסף מתרצה שאביו יושב על העגלות, אף באופן שלא ירד למצרים. וכמבואר אצלנו בספרנו, (סימן כ') שאם ודאי שהי' מתרצה, מותר לקח אף שלא מדעת, אבל באשר העגלות שלח פרעה מפני זה לא ישב על העגלות

ואת יהודה שלח להורות לפניו גושנה, פירש רש"י לתקן לו בית מדרש גם זה הדבר צריך ביאור. הנה יעקב הולך אל בנו האהוב אשר מושל בכל ארץ מצרים, ואשר נאמר לו מפי המלך, שיאמר לאביו ואחיו עיניכם על תחום על כליכם כי טוב כל ארץ מצרים לכם הוא. ובכן יהיו לפניהם בתים מרוחים. כיאות לאנשים שהובטח להם כל טוב. ומהו תיקון בית מדרש לקח בית מרוח ולשב שם להגות בתורת ה', ולמה שלח את יהודה לפניו. למה העמל הזה, והתורה הקדושה תספר זאת לנו. לא סיפרה לנו התורה מכל הנסיעה. איך היתה מה נקרה בדרך הליכתם. רק המאורע הזה, ששלח יהודה לפניו, זאת סיפרה התורה, בטח בזה צפון אור גדול. אכן הנה בבא יעקב עם בניו מצרימה, אמר יוסף אעלה אעלה ואגידה לפרעה. אהי ובית אבי אשר בארץ כנען