לבוש מרדכי בבא מציעא יט

כמעט כולו בין אדם לחבירו לא תרצח לא תנאף (א"א) לא תגנוב לא תענה לא תחמוד, כולו בין אדם לחבירו, אבל באמת יתלכדו ולא יתפרדו, המצות והחוקים שבין אדם לחבירו עם המצות שבין אדם למקום. לזה אמר ופניהם איש אל אחיו, אין שום חילוק בין הכרוב העומד על לוח שעקרו בין אדם למקום. לכרוב שעל המצות שבין אדם לחבירו. כולם נתנו. מאת אדון כל הארץ, וצריכים שניהם לפנות איש אל אחיו, לבלי לחסר מאומה, מכל מצות ה' אל פני הכפורת יהיו הכרובים, היינו שכל רעיונותיהם. התעופפות שכלם, רצונם להטיב, יהיו אך מהשפעת הכפורת. לא ממקורות אחרות, שמות. בסיר דעותיהם, ורעיונותיהם אך אם הרעיון הנשגב האידעאל ממקום קדוש יהלך. מאת בורא הטוב והרעיונות הנעלים, מספר תורתו, אז הוא טוב, אבל הרעיונות שמובאים מבורות נשברים, אינם להטיב אלא להחריב, והי' אם כה יהיו כרובי ישראל במקום הקודש. פורשי כנפים למעלה, ופניהם אל הכפורת אז ישכון שם ה'. בין הכרובים האלה. להאיר באור התורה. מכין הכרובים ולהשפיע של עם הקודש. מקודש הקדשים. כל טוב העולם. אך אם לא ישימו את הכרובים במקום הארון והכפורת. אז לא לבד שלא יהיו כאלה שה' ישפיע שכינתו מביניהם. אך אלה הכרובים ה"רביא" שהיו יכולים להיות כרובי הקודש יוכלו להיות מלאכי חבלה. היינו שגם הם מלאכים גם הם יאמרו להטיב לכל העולם להשות קטן וגדול. להציל את הנאנחים ממצוקותיהם, רעיונות נעלים, כמלאכים, אבל המה מלאכי חבלה. מלאך חבלה אחד יכול להחריב העולם. וגם' המה ברעיון רוחם, יוכלו להחריב כל העולם. ובשעה שמורידים נשמה. אומרים לה תן דעתך שלא תחריב העולם כי נשמה אחת תוכל להחריב את העולם כולו. כרוב של מלאך חבלה, כחו רב וגדול והכרוב הזה בעצמו הי' יכול להיות כרוב הקודש עומד על חכפורת, וסוכך באברתו על כל הקדוש וגורם לשכינה שתהי' בישראל, שזה כל אושר עם ישראל, אך העיקר תלוי כאלה המשימים את הכרובים באבות הבנים, באיזה מקום ישימו את הבנים, לאיזה צד הם פונים את דיעותיהם אם להקדושה ולישוב העולם או לא, ואז יהפכו למחריבי עולם, כמובן לפעמים גם אם ישימו את הכרוב במקום הקודש יושיבוהו בין ברכי התלמידי חכמים. לפעמים תבא רוח והשפעה מן הצד, והרוח הזה עוכרתם אבל הלא האבות משגיחים על בריאות בניהם במאכלים טובים, ולשמרם מצינים ופחים. ולפעמים לא יועיל הזהירות והמה מתקררים. ומתים חלילה האם בשביל זה יפסיקו האבות מלהשגיח על הילדים לשמרם מדבר נזק, ואם במאורעות העולם הזה כך מכש"כ בעניני העולם הרוחני, הן בעניני העולם הגשמי גם הילד אך כשעומד על רגליו הוא יודע להזהר ממכשול אבל בעניני העולם הרוחני אשר הילדים אינם יודעים להבין להזהר מארס רוחני מכל שכן שאין להפטר בטענת הנה אחד שמר את בנו הוליכו למקום התורה ואעפי"כ יצא לתרבות רעה בשביל זה אין להפטר. מהחיוב הגדול להוליך את הבנים בדרכי ה' ללמדם ולשנן להם. כי בלא חינוך עפ"י התורה בודאי עלולים המה להכשל, ולתעות בדרכי החיים, ולהיות חלילה לפוקה ולזעוה לכל בית ישראל, כאמור עליהם הן מעם ה' יצאו, ובאמת בני הנעורים של עם ישראל אשר רוחם ממקום הקודש, ושואפים לרעיונות נשגבים המה עלולים ביותר לשגות אחר רעיון שנראה שיש בו נשגבות. אף כי הוא מחריב אבל כחום בחרותם אינם רואים את החורבן ורואים את ברק המתעה אשר בהרעיון וכאמרם ז"ל בבבא בתרא האי גלא דמטבע לספינתא מחזי כי ניצוצא חיורתי בראשה, הרעיון שיוכל להטביע חלילה אח ספינת ישראל אם בראשה איזה ברק של טוב והתרוממות זה יוכל להטביע שבני הנעורים יומשכו לזה, ולא יראו את האצור בהגל כי חרבן של טבעון בו ומרינן לו באלותא דחקוק עלה שם כ"ו הכונה ה' ברא את עולמו ואם הוא חקק חוקים לא לפי הרעיון כודאי מזה יש לדון שאך שטפון של עולם בהרעיון, אחרי שה' חקק חוקים נגד הרעיון

את זה נוכל להעטיף ג"כ בכונת השני שעירים כמובן (חלילה לומר שאך בשביל זה, רק לתת גם כונה הזאת) בבא כל ישראל ביום הכפורים ועליהם לשוב הביתה. בקבלת מלכית שמים, ורואים אנו כי בהפרשיות. של קבלת מלכות שמים נאמר ולמדתם את בניכם, ושננתם לבניך זה מראה כי קבלת מלכות שמים עלינו על בנינו ודורותנו תלוי בלמוד הבנים. תורה, בזה מקבלים אנחנו מלכות שמים, ובכן הראו להם שני שעירים, שזה ילדי ובחורי ישראל, המכונים בשם שעירים כמאמרם, ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים. שזה נאמר על צעירי ישראל, לרעותם על משכנות רועי ישראל. המה משה ואהרן. והראו להם שני שעירים דומים זה לזה בדמיהם, במראם בצביונם ובקומתם. אכן על זה עלה הגורל לשם, הגורל הזה הכניסו לבית קודש הקדשים, לפני ולפנים למקום היותר קדוש בעולם. אשר הכהן הגדול יבא אליו אך פעם אחת בשנה, מפני קדושתו. אל המקום הזה, יובא אך אם לא עלה עליו הגורל לשם, אז יש גורל אחר שהוא לעזאזל, למדבר אל ארץ גזירה, אל מקום התפתה והשחת, אל מעשה עוזא ועזאזל, מה מאד התרחקו השעירים השוים זה לזה. והעומדים זה בצד זה זה הובא אל קודש הקדשים, וזה אל מקום הצלמות, מזה למדו ישראל כי הגדיות האלה, הצעירי ישראל, אם יעלו עליהם את אח הגורל לה', ויושיבוהו במקום התורה. שהיא הקודש קדשים של בית ישראל אז יהיו קודש לה', ויהי הכהן בבית ה' ובקדושתו בקדושת התורה. שהיא כוללת כל הקדושות. אך אם לא יעלו עליו. את הגורל לה', אז גורלו לעזאזל חלילה וע"כ יזהרו בית ישראל, להוליך את בניהם לקדשי הקדשים ואם לא צועק הכתוב הנני אל הרועים ודרשתי צאני מידכם, האבות הם הרועים על בניהם שהם צאן של הקב"ה, והוא ידרוש צאנו מאת אלה האבות המנהלים למקום חיות הטורפות נשמות ישראל, והוא יתן שכר טוב, לאלה האבות אשר ינהלו את צאנו, במרעה על מבועי התורה והדת. ויתן שכר טוב. לאלה שחננם ה' בעושר וגם להם ניתן הטוב בשביל ישראל, והמה מחזיקים בידי הישיבות מקומות התורה, אשר המה למחי' לבית ישראל וע"ז אמרו רבותינו ז"ל יעקב אבינו לא מת שנאמר אל תירא עבדי יעקב נאם ה' ואל תחת ישראל, כי הנני מושיעך מארץ מרחק ואת זרעך מארץ שביים מקיש הוא לזרעו אם זרעו בחיים: אף הוא כחיים. אם זרע ישראל חי, ברוחו בתורתו