לבוש מרדכי בבא מציעא טז

בכל עוז, שמה שהי' למטה תהי' למעלה, וישאל את אביו ראה איך האיש הזה הוא קיצוני, הוא רוצה דוקא, שיד האופן אשר הי' למעלה יהי' למטה והוא עמל לזה בכל כחו, מה איכפת לו, להאיש הזה, אם יהי' כמקודם אביו ענהו, בידו יש מפת הדרך והוא יודע כי יש במקום הזה, סלע חד, אשר אף כי ראשו אינך רואה, אבל לפי המפה אשר בידו יודע המלח כי יש כמקום הזה הסלע, אשר אם תגע בו הספינה, תנקב, ותרד למצולה, וע"כ הוא חותר בכל עוז, שתט הספינה לצד אחר, כן עלינו לענות להנער הקורא אותנו קיצוני, בעד מה שמזהירים על דברים כאלו. ספינתינו אם תגע מעט בחילול שבת תשבר לרסיסים, כל איש אשר שלח ידו בקדושת השבת, הוא נפסק ליוצא מהכלל כפי המפה אשר בידינו אנחנו מאמינים בדברי חז"ל, אשר הורו לנו מה הוא חילול שבת, והם אמרו כי הנושא ביום השבת הוא מחלל שבת בפרהסיא וע"כ עלינו להזהיר, ואתה אם אינך מאמין בדברי חז"ל ע"כ אתה קורא בשם קיצוני, לך לך. אל הקראים לההזק בשיטתם, ואם חודה האמת. כי גם בתורת משה הנך כופר, צא לך מבית ישראל המחזיקים בתורת אלקינו, ואנחנו מה, כי תקרא אותנו בשם קצונים הלא אנחנו מדברים, לכלל בית ישראל המאמין בתורתו. אשר רוח יעקב אבינו בתוכו וע"כ עלינו להודיעם הסר מדרך התורה, הוא יוצא מהכלל למען יזהרו מעתה

לא נדבר מאלה האוילים המתחכמים. אשר בדו להם תורה חדשה, כי עיקר הכל הוא דברים שבין אדם לחבירו, והם עושים פשרה עם התורה לצד השני והם אומרים כי עיקר רוצה הקדוש ברוך הוא להשקות ולהאכיל האביון, ולגמול חסד כי זה הוא מצוה שכלית, וזה כל האדם אבל האנשים האלה יכסו כחשם בפיהם, שבאמת הם כופרים בהשגחת ה' הפרטית כי לולא האמינו כי ה' כל יכול ומשגיח על כל, אז היו מבינים כי אדרבה עוד מצות צדקה יותר חוקית ממצות תפילין, כי למצות תפילין יש מעט מבוא בשכל, הזכירה מן התפילין אבל מצות צדקה אין שום השג בשכל, אך ורק באשר כה צונו אלקינו, כי אם מאמינים אנו בהשגחת ה על כל דבר, וכי הוא פותח ירו ומשביע לכל חי והוא הזן ומפרנס מביצי כנים ועד קרני ראמים, א"כ למה לנו לפרנס את העני, הלא את אשר נחתם בעדו בראש השנה יגיע לו, גם אם אנכי לא אתן לו, ואת אשר לא נפסק בעדו בראש השנה זה לא יגיע לו ולמה לי ליתן לו, הן אשר ראוי לו ירויח בעצמו גם אם לא יתנו לו ואטו הקדוש ברוך הוא משגיח ומפרנס רק את העשיר הלא עיניו אל העני, והוא שוכן את דכא, אך אנחנו עושים המצוה באשר כה צונו ה' ובהדי כבשי דרחמנא למה לך השם יתברך צוה שאם תראה ערום וכסיתו, אף כי באמת אם אך נגזר עליו שיהי' לו כסות, יהא לו בלעדיך, עליך לכסותו כאשר תראהו ערום, והוא מצוה חוקית אך למענינו צונו בוראינו שאנחנו נעשה, כאילו הינו אנחנו הנותנים לו, ותחשב לו לצדקה וזהו אמרם יותר משבעל הבית עושה עם העני העני עושה בעל הבית, וכן מרדכי הצדיק כשאמר לאסתר ללך למלך להתחנן על עם ישראל, אמר לה כי אם תחריש, רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר כי בודאי אילו לא היתה היא עושה לא הי' הקב"ה מניח את ישראל בידי המן אך עם כל זה עלי' היה החובה לעשות אף במסירת נפש. כי כן מצות ה', שהעושה יעשה כאילו תלוי הדבר בו, אף שבודאי אין תלוי כלל בו, וא"כ אין לך מצוה חוקית יותר מזה וזו היתה שאלת טורנוסרפוס לר"ע אם אלקיכם אוהב עניים מפני מה אינו מפרנסן, היינו שהי' קשה לו הקושיא הזו כיון שהשגחת ה' על כל א"כ למה לתן להעני, אכן ר"ע השיבו כדי שניצול אנו מדינה של גיהנם כי אין הצדקה בשביל להחיות העני, כי להעני הי' מגיע הראוי לו גם מבלעדי הנותן, כי לא יחסר לו חוקו אשר נחתם לו בראש השנה, אך המצוה הזאת הוא למעננו מצוה היא כמו מצות תפילין וכדומה

בזה אמרתי, על אשר לפעמים נראה בתים גדולים אשר הרבה עניים מצאו בהם חיתם, ולהרבה אביונים היו עושים צדקות וחסד, ופתאום ונשכר הבית לרסיסים, אז יתאוננו הרבה מה הי' איכפת להקדוש ברוך הוא אם הי' הבית ההוא קים, הלא ידיהם שלחו לאביון הרבה מצאו עזרתם בם, ומדוע החריב ה' בית כזה, וגם אם נאמר להם דברי הגמ' בברכות דיו לעבד שיהי' כרבו לא יספיקו בזה, כי יאמרו הלא בשביל העניים הי' להקב"ה להחזיק אותם, ואמרתי דאין להם מה להתרעם דהנה אם נראה, אחד שכר בית מבעל הבית אחד ואח"כ ישכיר הבעל הבית את ביתו לאחר, אז רואים אנו כי לא נחה רוחו מהרוחה שהי' לו כי לוא הי' טוב בעיניו מדוע השכיר לאחר אבל אם נראה בעל בית אחד, נתן במתנה לאחד לדור בביתו חנם, אם נראה אחר כן כי יניח לאחר לדור בהבית לא נאמר כי אין רוחו נוחה מהעבר, כי הלא יוכל להיות שזכה אצלו למחצה דירת הבית. על עשר שנים וכדומה ולא יותר, כן הדבר אילו היו נותני הצדקה מעשרים את העניים וטובתם להעניים שהם אהובים אל המקום בודאי שיש להקשות איך החריב ה' בית גדול שיש לו הכנסה מרובה כזה אבל יודעים אנחנו כי נותני הצדקה אין טובתם להעני לא יעשו טובה חלילה עם הקדוש ברוך הוא, כי אם יצדק איש מה יפעל לו והראוי ומגיע להעני הרוחתו והצלתו יגיע ממקום אחר. ואם איננו משיג מקום אחר, אות הוא כי גם על העני נגזר לכל ישיג הוא הדרוש לו אך האיש ההוא בעל הצדקה העשיר את עצמו בנתנו צדקה. צדקתו לו לבדו, טובתו לעצמו. ע"כ אין להתפלא אשר אף שזכה מן השמים הרבה שנים באושר כזה שיוכל להעשיר את עצמו איזה שנים מה שלא יתנו לו על יתר השנים, כי זכה באושר כזה שיוכל לפעול טוב וחסד אך על מספר שנים כזה ולא על יותר, כי כל הטובה והחסד שעשה כל ימי עשרו, הוא עשה בעד עצמו כי מצות צדקה לא שכלית, בשביל החיות נפש הפני אך חוקית, כדי שניצול מדינה של גיהנם, רק המעשה עלינו לעשות, כאילו הינו מחיים בזה נפש העני

יכרסמנה חזיר מיער, זה עשו הרשע, ביאור דבריהם, הנה מצאנו בבראשית קפיטל ל"ו ויקח עשו את נשיו ואת בניו כו' וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו כי הי' רכושם רב משבת יחדיו ולא יכלה ארץ מגוריהם לשאת אותם מפני מקניהם, והדבר הוא נפלא, עשו היה נרדף מפני יעקב, הוא הלך אל ארץ מפני כי לא יכלו לשבת יחדיו, ועשו הי'