לבוש מרדכי בבא מציעא טו

בני התורה להם תתן התורה, צוף טעמה. וכאשר נראה זאת עתה, בני הנעורים בעלי כשרונות נעלות, עם שכלים נעלים וחריפים לא יחפצו לרעות בגנים אחרים, אשר ידעו כי שמה. יפרקו מעליהם עול תורה ומצות, ומקריבים הם חלבם ודמם מבחר ימי עלומיהם על מזבח תורתינו הקדושה, לא יקנאו במכיריהם, אשר למראית עין נדמה, כי מצבם איתן כי תורתינו הקדושה יקר בעיניהם מחיי החלד, וכל כפר לא יקחו בעדה. אז נאמר, יעקב אבינו לא מת רוח הקדושה שהשריש יעקב אבינו בבניו ע"י הנהגתו שנעשה לכח טבעי אהבת תורה שירשום מאבינו יעקב. עוד לא מת, וחי וקים בתוכינו

אמרו חז"ל יבא לבן ויעיד ביעקב אבינו שלא נחשד על הגזל כאשר משש לבן הארמי כל כלי יעקב. לא מצא מכל אשר לו מאומה חתן הדר בבית חמיו עשרים שנה ואפילו סכין קטן, של לכן לא נמצא אצלו, ולא עוד אף שהי' לו טענות ותביעות גדולות, על לבן אשדכה עבדו באמונה, ממש כמסירת נפש שמר צאנו כחזני מתא. הי' כיום אכלו החורב וקרח בלילה ונדדה שנתו מעיניו, כי יעקב חשש על איסור גזל באופן נפלא, כי ירא הי' פן גוזל הוא מעתותיו אשר שכורות ללבן. והרי גזל חפץ גזל וגזל זמן גזל (מליצת מסלת ישרים) ע"כ אף כי מן הדין ה' פטור מעבודה כזו (לדברי רבה בב"מ צ"ג). אעפי"כ יעקב אבינו בצדקתו עשה לפנים משורת הדין. נשא בעול הקשה כזה. עשרים שנה שנות עמל כזו. הרבה יש שעושים לפעמים לפנים משורת הדין, אבל דק בדבר אשר הוא נקל, אך היוכלו עשרים שנה. עבוד עבודת עבד, עבודת פרך, בלי מנוחה ביום ובלילה ומפני מה, מפני לפנים משורת הדין. אכן אבינו יעקב, בזהירותו באיסור גזל הוא אשר יומם ולילה עבד עבודת פרך למען מצות לפנים משורת הדין, מפני החששא של איסור גזל, ולא עוד לבעל הבית כלבן הארמי אשר החליף משכורתו עשרת מונים, מעקודים לנקודים, ולברודים, והיו לו תביעות, אשר אילו הי' תובע את לבן לדין הי' זוכה בדין, אך לא סמך יעקב אבינו על דין עצמו בדבר שהוא נוגע, ונטה כח לסבול, עשרים שנה עבודת עבד ביום ובלילה וכה באמונה, ואף כי ידע כי לבן נתעשר ממנו, לא הי' לו הוראת התר, לומר אני אעבוד ואפעול והוא יתעשר ממני ע"כ כאשר נראה גם אצלינו אנשים הנושאים ונותנים באמונה, חוששים לאיסור גזל, עובדי באמונה אצל בעלי הבית שלהם, כמו אבא חלקי', אשר אף שלו' לא השיב בעת העבודה, נאמר יעקב אבינו לא מת ויראתו את ה'. גם בדברים שבין ארם לחבירו, אשר הנחיל לנו, חי אצלינו, לא נעשה פשרה, להחזיק במצוה זו יותר מזו, כי כולם מרועה אחד ניתנו

כמאמרם ובוצע ברך נאץ ה'. זה העושה פשרה. הכונה יש אנשים העושים פשרה עם התורה ויש אשר במצות שבין אדם למקום הם זהירים בכל נפשם, ובמצות אשר בין אדם לחבירו הם מזלזלים עליהם נאמר ובוצע ברך נאץ ה', הוא עושה פשרה, אבל התעשה פשרה, עם רופא מומחה שיאמר לך שני הסמים האלו הם סמי המות, האוכל מהם ימות, התזלזל באחת. ובאחת תשמע לו כי תאמר לו, אעשה פשרה עמך, אם אך תדע כי הרופא הוא מומחה וחיים יקרים אצלך. הלא תהי' זהיר בשני הסמים, מלשתות אותם ואם תשתה סם אחד אף כי תהי' זהיר מהסם השני אות הוא כי אינך מאמין להרופא, ותהי' מן הכסלים והפתיים שעכרו ונענשו. כן רופא כל הארץ. יודע סגולות הנפש כי הוא בוראם, והוא נתן לנו את תורתו הקדושה, וצונו להזהר משס"ה ל"ת, ואמר כי כולם אדם לישראל אשר רק אם ישמר מהם, אז וחי בהם, אבל אם יעבור חלילה על אחת מהם. אז ככר מת הוא מיתה רוחנית, אשר היא קשה יותר ממיתה הגשמית, כי היא מיתה עולמית, איך תקיל בהם, ואם הנך מקל באחת מהם, אינך מאמין ככל התורה כולה, כי המאמין הוא מאמין בכל, והוא יעשה אותו וחי בהם

יש אנשים ששגור על פיהם איניני צדיק כל כך, ובזה יעברו על הדברים היותר חמורים, ודרכם שאול ואבדון מתפללים המה בכל יום, אבל יפסיקו באמצע התפילה, ומדמים בנפשם, שאם מפסיקים המה, רק צדיקים אינם, אבל איך לא יבושו ויכניסו, כאשר יראו לעתיד לבא את אשר פעלו בהפסקם, הלא אם יכתבו מכתב לשר צבא, ואח"כ יראו כי שגו, וכתבו באמצע המכתב, דברים בזוים, הלא יבושו ויכלמו ויחרדו, מכעס השר צבא, ואיך לא יתביישו מפני מלך המלכים, כי הלא הם מתפללים, הלא ידעו ויאמינו, כי השם יתברך ברב חסדו, שומע תפלת כל בשר ואיך עליהם לחרד מכעסו. אשר באמצע ברכת אהבה רבה, שיאמרו להשם, וידברו לאדון כל הארץ, ויאמרו לו בלשון אתה, איך באמצע מבלבלים בדברים בזוים, על זה נאמר ובצע נאין הוא עושה פשרה, אם הוא מתפלל צריך להתפלל כדין

לפעמים מהקלות הזה, שהוא עושה פשרה בנפשו, ומפני התירוץ שיתרץ את עצמו איניני צדיק כל כך. יעברו של דברים שחייבים עליהם סקילה, יש אשר ישמרו שכח מחללו ושומרים ידיהם מעשות רע ביום השבת, אבל הם חושבים למותר להיות צדיק כל כך. להזהר בקכלת השבת, ויכניסו שבת אחר שקיעת החמה ישכהו אלה, כי אין לעשות פשרה עם התורה כאשר אם יאחר אדם רגע צאת מסילת הברזל אזי לא יוכל עודלחטפו ולהחזירו, על אחת כמה וכמה שלא יוכל אדם לאחר את החמה ואם מקבל הוא השבת, רגע אחר שקיעת החמה. כבר הוא מחלל שבת, אם בודאי, או הוא נכנס לספק חילול שבת, אשר צריך על זה כפרה מרובה, ה' ירחם נוכל לבאר בזה דברי המדרש שאין בין גן עדן לגיהנם אלא כחוט השערה, המדלקת נרות רגע אחד קודם שקיעת החמה, הלא זה הוא אושר גדול גן עדן נצחי, שכר מכבד השבת, ורגע אחד כחוט השערה אם תאחר האשה הדלקת הנרות, הוא גיהנם שאול ואבדון. חילול שבת ששקול ככל התורה כולה

רגילים המה המתחכמים, לקרא להאיש המזהיר על זה הצוח ככרוביא, על דברים כאלו, וכמו על לשאת בשבת אשר זה מהדברים החמורים שבתורה. מן החמורות שבחמורות כי הלא המחלל שכת בפרהסיא אף באיסור דרבנן הוא ככופר חלילה, ואף על פי כן רגילים המה, לקראהו בשם קצוני, אכן דמיונם בזה לנער אחד שנסע עם אביו על ספינה. ויראה את המלח, המגלגל את האופן המנהל את הספינה כי הוא ממשיכה