לבוש מרדכי בבא מציעא קנג

בחבירו מנה ועשה לו שדהו מכר בזמן שהמוכר אוכל פירות מותר לוקח אוכל פירות אסור ר' יהודה אומר אף בזמן שהלוקח אוכל פירות מותר כו' מאי בינייהו אמר אביי צד אחד ברבית איכא בינייהו רבא אמר רבית ע"מ להחזיר איכא בינייהו, והקשה בתוס' ד"ה רבית ז"ל ואם תאמר דתנן בערכין (דף ל"א) המוכר בית בבתי ערי חומה גואל מיד וגואל עד שנים עשר חודש הרי זו כמין רבית ואינו רבית ופריך בגמ' והתניא הרי זו רבית גמורה אלא שהתורה התירה ומשני הא ר' יהודה הא רבנן. והשתא לרבא דלכולי עלמא צד אחד ברבית אסור היכי משני כ"ו, עוד הקשה בתוס' ז"ל וא"ת בפרק בתרא דמגילה תנא אין מוכרין ביהכ"נ אלא על תנאי אימתי שירצה יחזור דברי ר' מאיר ופריך בגמ' ולר' מאיר היכי דיירי בה הא הוי לי' רבית ומשני סבר לה כר' יהודה דאמר צד אחד ברבית מותר ואיך יפרש רבא דלדידי' לכו"ע אסור

ונראה לי לתרץ דהנה בדף ס"ו איתא הדר אמר רב נחמן אפילו בשעת מתן מעות לא קנה ולא כלום איתבי' רבא לרב נחמן אם אי אתה נותן לי מכאן ועד שלש שנים הרי היא שלי הרי היא שלו אמר לו אני אומר אסמכתא קניא ומניומי אמר אסמכתא לא קניא וכתבו בתוס' ד"ה ומניומי ז"ל כלומר החזרנו מדברי כדפירש בקונטרס וא"ת בלא רב מניומי נמי קבלה רב נחמן בפרק גט פשוט מרבה בר אבוה אמר רב אין הלכה כר' יוסי, כו' כדמוכח בפרק ארבעה נדרים דאיתא ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב אין הלכה כר' יוסי, ועוד קשה מאי פריך שם (בנדרים) מרב הונא אדרב נחמן והא רב הונא פליג עליו הכא ואמר בשעת מתן מעות קונה הכל ואית לי' דאסמכתא קניא כו' ומפרש רמי טעם שוה לשניהם דהכא קני טפי בעלמא שבתחלת המשכנתא הוי קצת כעין מקח וממכר שמקנה לו כל הקרקע להשתעבד לו בתורת משכון וגם עשה לו טובה בהלואה כו', ועיין בתוס' ב"ב דף קס"ח דעל זה הטעם שעשה לו טובה הקשו. הא גם בהא דרב נחמן (בהשליש שטרו) ג"כ עשה לו טובה (מקודם) שהלוהו, לכן פירשו שם בתוס' ז"ל ועוד י"ל לרב הונא שכל אסמכתא שאין דעת כל אחד ואחד אלא שתהי' האסמכתא ואין אומרים כלל אלא להסמיך חביריו על דברי אבל התם אין זה להסמיכו על דבריו אלא לגמרי הלוהו ע"מ שתשקע בידו אם לא יפרעהו עד שלש שנים ומהאי טעמא נמי אתי שפיר לרב נחמן. עכ"ד התוס' ונראה ביאור דברי התוס' שיש שני מיני אסמכתא יש אסמכתא שאין כונתו כלל להקנות או להתחייב. ואומר מפני שסמכה דעתי, שיהי' כך ומסמיך את חבירו על דבריו ויש אסמכתא שיודע שאפשר שלא יהי' כך, ובדעתו להקנות או להתחייב אלא שהתחייבותו או הקנאתו. אינינו בלב שלם שספק הוא לו' ואינינו גומר בלב שלם וחושב אולי לא יהי' כן. והנה במתפיס זכיותיו, הוי אסמכתא גמורה, שחשב שבודאי יבא לזמן המוגבל, ומסמיך גם את חבירו שודאי יבא. וכן בפרע מקצת חובו. שבודאי לא היתה כונתו. לאבוד את המקצת שפרע, והי' לו ברור, שלזמן פלוני יהי' היכולת בידו לפרוע השאר דאין דרך בני אדם להפסיד ורצה להסמיך את חבירו שיבא ואמר אם לא אבא יהי' המקצת פרעון שלי מחול לך, ובואי אילו הי' יודע שלא יוכל לשלם לזמן פלוני לא הי' אומר, ולא היתה כונתו להתחייב, ורק שסמך בדעתי' שבודאי לזמן פלוני יוכל לשלם, וכן בההוא גברא דאתפיס זכיותיו, בודאי אין אדם חושב לאבוד זכיותיו:

אלא ששער בנפשו שבודאי יבא לזמן פלוני, ואילו הי' יודע שלא יוכל לבא. לא הי' אומר אי לא אתינא לבטלן זכותי', ובכה"ג, דלא הי' בדעתי' לזה, בזה אומר רב נחמן בשם רבה בר אבוה, דאין הלכה כר' יוסי דאמר דאף בכה"ג אסמכתא קניא' וכן רב הונא יסבור דאסמכתא כזו לא קניא. אכן היכא דלוה על שדהו ובתחלת ההלואה הוא מוכר השדה. גומר בנפשו שאפשר שלא יוכל לתן המעות לשלש שנים והי' מוכר עתה השדה, אלא שהמוכר עושה לו טובה, שעד השלש שנים יהי' בידו הברירה:

בזה הוא מקנה לו השדה, אם לא ישלם עד שלש שנים בזה הי' סובר רב נחמן ורב הונא דבאופן זה קנה, אף שאינינו בלב שלם שהרי הי' לו ספק, שמא יהי' לו במשך השלש שנים לפרוע, אעפי"כ אסמכתא כזו היינו דאינו גומר בלב שלם, הי' סבר רב נחמן דקונה אכן מניומי החזירו לרב נחמן ואמר לו כיון דהקנאתו בגדר ספק ואינו בלב שלם שהי' לו ספק שמא יהי' לו היכולת לשלם ג"כ לא קנה

והנה בסנהדרין דף, כ"ד איתא ואלו הפסולין המשחק בקוביא, ופריך בגמ' משחק בקוביא מאי קאעביד אמר רמי בר חמא משום דהוי אסמכתא ואסמכתא לא קניא רב ששת אמר כל כי האי גוונא לאו אסמכתא אלא לפי שאין עוסק בישובו של עולם מאי בינייהו דגמר אומנתא אחרינא תנן א"ר יהודה אימתי בזמן שאין להם אומנות אלא הוא אבל יש להם אומנות שלא הוא כשרים אלמא טעמא דמתניתין משום ישובו של עולם הוא קשיא לרמי בר חמא וכי תימא פליגי רבנן עלי' דר' יהודה והא א"ר יהושע בן לוי כל מקום שאמר ר' יהודה אימתי ובמה אינו אלא לפרש דברי חכמים ר' יוחנן אימתי לפרש ובמה לחלוק ודכולי עלמא אימתי לפרש גברא אגברא קרמית מר סבר פליגי ומר סבר לא פליגי והתניא בין שיש לו אומנות שלא הוא בין שאין לו אומנות אלא הוא הרי זה פסול ההיא ר' יהודה משום ר' טרפון דתניא ר' יהודה אומר משום ר' טרפון לעולם אין אחד מהם נזיר שלא ניתנה נזירות אלא להפלאה, ע"כ

אכן הרמב"ם כתב בפ"י מהלכות עדות ז"ל וכן משחק בקוביא (פסול לעדות מדרבנן) והוא שלא תהי' לו אומנות אלא הוא הואיל ואינו עוסק בישובו של עולם הרי זה בחזקת שאוכל מן הקוביא שהוא אבק גזל עכ"ל וכבר הקשה הכ"מ, איך פסק הרמב"ם דבזמן שיש לו אומנות שלא הוא כשר, הרי דפסק כרב ששת דכל כי האי גווני לא הוי אסמכתא והא הרמב"ם בעצמו פסק בפ"ו מהלכות גזילה שאסור לשחק בקוביא משום גזל, וע"כ כתב, הכ"מ דמיירי במשחק עם העכו"ם. וגם וזה דחוק שהרי לא נזכר ברמב"ם במשחק עם העכו"ם: הכ"מ הקשה דאי במשחק עם עכו"ם אין כאן גזל, והרי הרמב"ם כתב שאסור משום שאוכל גזל ועיין בדברי הלח"מ שכתב שפסק כרב ששת, והא ג"כ תמוה, דהא רב ששת אמר דלא הוי אסמכתא

והנראה לי, דהנה רמי בר חמא, ורב ששת פליגי באסמכתא כזו דלאו בידו, דהכא אי אפשר לומר שמשום הכי אמר מפני שסמך, שהרי אין בידו, וא"כ הרי גמר ומקנה, אלא שהקנה בספק, והו דומיא דמלוה על שדהו, וכמו שפירש רש"י בד"ה כל כי האי גווני שם ומה שהקשה בתוס' ד"ה כל דבפ' איזהו נשך דף ע"ד הסברא איפכא דאמר התם משום דבידו לא הוי אסמכתא, ביארנו בסימן כ"ג, דהתם הכונה, כיון שבידו אמרינן שהוא מתחייב לקנות היין, וכן התחייב לזרוע את השדה ואם לא קנה או לא זרע משלם הדמים דמה לי הן ומה לי דמיהן דזה שכירותו בעד השדה והתחייבותו בעד הדמים: אבל הכא גבי משחק בקוביא היכא דבידו והי' סבור שיוכל לבא לזמן המוגבל, או לפרוע לזמן המוגבל אמר רק שסמך שיבא לזמן, או שיפרע, בזה אמר ר' יהודה דלא קני אבל במשחק בקוביא דלא סמך אמידי דהא לא ידע אי נצח או לא נצח ואפ"ה אתני, בזה פליגי רמי בר חמא ורב ששת רמי בר חמא סבר,