לבוש מרדכי בבא מציעא קמט

לידו כדאיתא בפ' כל הגט "א"נ" (כן הגרסא בשמ' א"נ לא כמו שהגרסא בקצות א"כ, דבאמת שני תירוצים נינהו) לא גרע מנותן רשות לחבירו שיתרום מפריו על תבואה שלו הרא"ש ז"ל עכ"ל ואכתי לא אתברר דמה שכתב דאיירי במכירי לוי' קשה ממ"נ אי נימא דמכירי כהונה חשוב כמו קנין ממש א"כ היכי מוכח מיני' מתנה מועטת כיון דמכירי כהונה חשוב כמו קנין ממש וא"כ היכי מוכח מיני' מתנה מועטת כיון דמכירי כהונה חשוב קנין ממש והוי זכי' גמורה ואי נימא שמכירי כהונה אינו קנין ממש אלא דמכירי כהונה הו"ל כמתנה מועטת דאסור לחזור בו וכמבואר בתוס' פ' י"נ דף קכ"ג ד"ה הכא במכיר כהונה ע"ש שכתבו טעמא דמכירי כהונה משום מתנה מועטת דאסור לחזור בו ואע"פ שאם רצה לחזור בו יכול לחזור בו מ"מ כל כמה דלא הדר בי' הוי מוחזק ע"ש ועמ"ש בסי' ער"ח ס"ק י"א, א"כ אכתי אינו אלא כמו מתנה מועטת דאינו קנין ואינו שלו והאיך יכול לעשות תרומת מעשר ונהי דגבי בכור חשוב מוחזק אבל קנין אינו ומ"ש עוד דלא גרע מנותן רשות לחבירו שיתרום מפריו על תבואה שלו נמי קשה לי דהא מעשר אינו שלו ואין לו בו אלא טובת הנאה וא"כ היכי מצי לתן רשות תרום משל אחרים כו' ובעיקר הקושיא נראה לפמ"ש הרא"ש בנדרים (דף ל"ד) בשם הר"א ממיץ דהיכא דהי' לפניו ככר של הפקר ואין אדם סמוך לו אלא הוא שיכול לזכות בו יכול להקדישו כיון דבידו לזכות בו כדאמר בפרק אעפ"י גבי שדה שמשכנתי לך יהי' הקדש משום דבידו לפדותו ע"ש וה"נ כיון דודאי לא יחזור בו משום דשארית ישראל לא יעשה עולה הו"ל כבידו לזכות בו דודאי יתננו לו ולא יחזור ובידו מהני לכל הדברים לתרומה ומעשרות כדאיתא פ' האומר גבי בידו לתלוש ע"ש וה"נ ודאי יתננו לו אלא שמחוסר קנין כו', עכ"ד הקצות

ובעיני הדברים תמוהים מה שכתב הקצות לדמוי' הא דבן לוי רשאי נעשות תרומת מעשר, להא דר"א ממיץ דאמר גבי ככר של הפקש המונח לפניו לא דמי זה לזה דבודאי אין כונת הר"א ממיץ לומר, דמפני שהוא יכול לזכות, הוי כזכי כבר, ואם אמר יהי' הככר הקדש נעשה תיכף הקדש, דאטו משום דיכול לזכות, הוי כזכה, הרי עכ"פ עתה אינו שלו, ואיך יקדיש דבר שאינו שלו משום מיגו דיכול לזכות, אלא פשוט דכונת הר"א ממיץ, דאם הוא אומר יהי' הקדש לכשאזכה בהככר דיש לומר, דאף בשעה שזכה לא חל הקדש, משום דהא הוי דבר שלא בא לעולם, על זה קאמר הר"א ממיץ, דדבר שבידו לא מקרי דבר שלא בא לעולם, כדאיתא בגמ' קדושין ס"ב, וכן הא דקאמר שדה זו שמשכנתי לך לכשאפדנה ממך תקדש, היינו נמי, דלא אמר שעתה יהיו הקדש, אלא שאמר שיהי' הקדש לכשאפדנה דלא הוי דבר שלא בא לעולם משום דבידו לפדותה, אבל כל זמן שנא פדה לא חל ההקדש, ולא אמרינן כיון דבידו לפדותה, הוי כפדוי ויכול להקדישה עכשיו. וכן כתבו בתוס' כתובת דף נ"ט ד"ה שדה זו דבעודה ממושכנת אין יכול להקדיש, וכן הר"א ממיץ מדייק דאמר לכשאזכה יהי' הקדש. הרי דההקדש חל רק לכשיזכה או יפדה, וא"כ מאי ענין זה להא דבן לוי רשאי לעשותו תרומת מעשר, דהתם הא הבן לוי עושה עתה תרומת מעשר, ואוכל על סמך זה, את הטבל, וכדאמר בגמרא אישתכח דקא אכיל טבלים, ואם נימא דאימת חל התרומת מעשר כשיבא לידו, הא כשבא לידו, יכול לעשות תרומת מעשר, אף אם יהי' הדין דיכול לחזור בו, ואף אם אין אומר עתה, הוי כמחשבה, וגם איזה תועלת יש לו, בזה שיכול לעשותו תרומת מעשר, אם עדנה אסור לאכול על סמך זה שעשה את המעשר לתרומת מעשר, וברור שהכונה שיוכל לעשות תרומת מעשר, ואוכל הטבל שלו על סמך ההפרשה שהפריש ועשה את הכור מעשר שביד הישראל לתרומת מעשר, והדר קושי' לדוכתא. כיון דלא זכה עדנה את המעשר איך יכול לעשותו עתה תרומת מעשר הא עדנה אינה שלו ובשביל שיכול לזכות לא נעשה עדנה שלו

אכן מה שהקשה הקצות על דברי השיטה מקובצת שאמר דלא גרע מנותן רשות לחבירו שיתרום מפריו על תבואה שלו. וע"ז הקשה הקצות דהא מעשר אינו שלו (של הישראל) ואין לו בו אלא טובת הנאה וא"כ היכי מצי לתן רשות לתרום משל אחרים לדעתי בפשוט יש לישב. דהא קי"ל כאבא אלעזר בן גמלא דאמר כשם שיש רשות לבעה"ב רשות לתרום תרומה גדולה. כן יש לו רשות לתרום תרומת מעשר. א"כ כמו שיש לו רשות לתרום כן יש לו רשות, לתן רשות לאחר לעשותו תרומת מעשר על כריו. ואולי סברת הקצות דאף דאמרה התורה שיש לו רשות לתרום תרומת מעשר אבל אינו בגדר בעלים על זה לתן רשות לאחר לתרום, אבל מנא לי' להקצות סברא זו להקשות על הראשונים כיון דאמרה התורה ונחשב לכם תרומתכם דאקיש רחמנא תרומת מעשר לתרומה גדולה לדיני שתורמין באומד ומחשבה ושיש רשות לבעל הבית לתרום. ה"נ אקיש רחמנא שיש לו רשות לבעה"ב לעשות שליח לתרום תרומת מעשר. והרי למ"ד מתנות שלא הורמו כמו שהורמו דמין, הא אין לו בהתרומה אנא טובת הנאה ואעפי"כ על ההרמה הוא הבעלים. יש רשות לשלוח שליח לתרום. ולהרשות לאחר שיעשה זה תרומה על כריו, ה"נ יש לו רשות להרשות את הבן לוי לעשותו תרומת מעשר. אחרי שהוא יכול לעשותו תרומת מעשר. שוב מצאתי שכן מפורש בירושלמי תרומות הלכה א', ז"ל הירושלמי ר' יוחנן בשם ר' ינאי ישראל שאמר ללוי כור מעשר יש לך בידי והלך אותו בן לוי ועשאן תרומת מעשר על מקום אחר והלך ישראל ונותנן לבן לוי אחר אין לו עליו אלא תערומת הדא דתימא בשנתנו זה עד שלא עשאו זה אבל אם עשאו זה עד שלא נתנו זה: לא כהדא מתני' ביטל אם עד שלא תרם ביטל אין תרומתו תרומה ואם משתרם ביטל תרומתו תרומה וכולה מיני' מכיון שאמר כור מעשר יש לך בידי נעשה שלוחו נמצא כתורם ברשות ישראל פתר לה כר' יוסי דאמר בעה"ב שתרם את המעשרות מה שעשה עשוי עכ"ד הירושלמי הרי מפורש הירושלמי כהשיטה מקובצת, והאי דאמר הירושלמי כר' יוסי הכונה ר' יוסי בר' יהודה דאיתא בבכורות (נ"ח) דסבירא לי' כאבא אלעזר בן גמלא והא דתלי בגמ' אם רשאי לחזור הוא דאם נימא דרשאי עוד לחזור לא הוי כנתינת רשות, אבל כיון דאין רשאי לחזור הוי כנתן לו רשות לתרום

ומה שכתב השיטה מקובצת דמיירי במכירי נ"ל דצריך לגרוס דהוי כמכירי לוי' דחשוב כאילו בא לידו פירוש כמו מכירי לו"י חשוב כאלו בא לידו מטעם דכיון דסמכא דעתא הוי כאלו בא לידו. ה"נ במתנה מועטת לר"י דאסור לחזור בו. הוי כאלו בא לידו: וא"כ לתירוץ הראשון הוי כאלו בא לידו ולכאורה קשה במה קנה. ואיך נחשב כאילו בא לידו, אחרי שהוכחנו דלא כהקצות, דהאי סברא משום שבידו אינו עושה כאילו כבר בא לידו. ואינו מועיל אלא שלא יהי' דבר שלא בא לעולם אבל לא שיהי' בעלים להקדיש עתה, וא"כ צריך ביאור מה דאמר השיטה בשם הר"מ והרא"ש, דהוי כאילו בא לידו: ובשלמא במכירי כהונה פרש"י בגיטין דף ל'. ד"ה במכרי כהונה דכיון דרגיל לתן מתנותיו אלא לכהן זה הלכך כיון דמילתא דפשיטא היא דלדידהו יהיב להו אסחו להו שאר כהני דעתייהו והוה כמאן דמטו לידייהו דהני עכ"ל רש"י, וא"כ אין זה תירוץ אלא במכרי כהונה, דגלוי לכל כהנים שבאותה העיר שאין נותן מתנותיו אלא לכהן זה, וכהנים דבעיר אחרת מסחי דעתייהו דסברי לכהנים שבאותה העיר יהיב להו וכדאיתא בגמ' ב"מ דף כ"א,