לבוש מרדכי בבא מציעא קמז

והקנין הוא שלא יוכל הנותן לחזור בו וכן המקבל כשיזרע ויגדל לא יוכל לחזור בו ולא ליתן להנותן חצי אבל לא התחייב לזורעה אבל אחר שהקנה ואמר אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא גלי דעתו' דקבל השדה באופן זה שנתחייב לשלם שכירות השדה ומהו תשלומין שלו מה שיזרע ויעמיד כרי וממילא אם הוביר משלם דמי השכירות. וכן בההוא דיהיב זוזי לחברי' למיזבן לי' חמרא ופשע ולא זבן לי' דאמר רב חמא משלם כדאזיל אפרוותא דזולשפט בב"מ (דף ע"ג) ורב אשי אמר אפי' סתם יין נמי לא, אסמכתא היא ואסמכתא לא קניא, ופריך שם בגמ' ולרב אשי מ"ש מהא דתנן אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא ותירץ התם בידו הכא לאו בידו נראה לי דשם מיירי ג"כ היכא דהשליח הי' לו הנאה מזה היינו שהוא לקח שכר או שהי' לו רשות להוציא המעות והוא התחייב בעד המעות להביא יין והוי דומיא דמתניתין דפוסק כשער הזול או שלקח למחצית שכר וג"כ לפי סברת רב חמא הוא התחייב להביא ממקום הזול היינו שנתן לו דמים ונתחייב יין כשער הזול משו"ה לא הוי כלל אסמכתא ורב אשי ס"ל דהוי אסמכתא דהתחייבותו איננה לקנות יין אלא שהתחייב שבאם לא יקנה אז ישלם והוי אסמכתא, משו"ה פריך מ"ש מהא דתנן אם אוביר אשלם במיטבא, פירוש אמאי מפרשינן שם דכונתו שהוא מתחייב לזורעה ואם לא יזרע ישלם בעד הזריעה אמאי הכא מפרש רב אשי דהתחייבותו הוא אם לא יקנה אז יתחייב, ומתרץ התם בידו וכיון שהוא בידו אמרינן שהוא מתחייב לזרוע השדה וממילא נעשה התחייבות הזאת השכירות שהוא לזורעה ואם לא יזרע ישלם במיטבא היינו כמו שהיתה ראוי' לגדל אבל הכא לא שייך לפרש שהוא מתחייב לקנות יין שהרי לאו בידו ולא שייך התחייבות על דבר שאינו בידו דאיך יתחייב לקנות שמא לא ימצא משו"ה אמרינן שההתחייבות הוא רק שבאם לא יקנה אז יתחייב וזהו אסמכתא

ובזה מיושב קושית ר"ת על רש"י שם בד"ה הכא דאיך פרש"י בסנהדרין (דף כ"ד) דאסמכתא על דבר שאינו בידו לא הוי אסמכתא דכיון דלאו בידו לא סמיך על מידי וגמר ומקני והכא משמע דזהו סברא הפוכה, אכן לדברינו לא קשה דרש"י יוכל לסבור להלכה כרב חמא דאף מידי דלאו בידו לא הוי אסמכתא והכא הא דאמר החלוק בין בידו לאינו בידו לא הוי כלל חלוקים באסמכתא דבאסמכתא אילו היינו מחלקים היתה הסברא להפך רק באמת באסמכתא אין חלוק דבכל גווני הוי אסמכתא והכא הלא הוא פירוש אחר דכיון דלאו בידו היא, סברא היא דאף בגווני שיש לו הנאה לא נתחייב לקנות יין דזה לאו בידו הוא רק הוא התחייבות שאם לא יקנה יין אז ישלם וא"כ הוי אסמכתא דרב אשי ס"ל דאף דבר שאינו בידו הוי אסמכתא

ולפ"ז פליגי נמי נהרדעי ורבא באם אמר אם אוביר ולא אעביד אשלם אלפא זוזי היינו דנהרדעי ס"ל דהוא נתחייב בעד שכירות השדה או לזורעה ולהעמיד כרי וליתן מחצית הפירות ואם לא יתן מחצית הפירות התחייב שכירות השדה אלף זוז ומשום אונאה אין כאן שהרי הוא קרקע וגם הא הוא יודע המחיר וא"כ גם האלף זוז הוא ג"כ התחייב מעתה ע"ז פליג רבא ואמר הכא כיון דאמר מילתא יתרתא גוזמא בעלמא הוא דאמר וע"כ דאין הכונה שהוא לא כיון להתחייב כלל דא"כ למה לי' לרבא למימר אסמכתא הוא דטעמא הוי רק משום אסמכתא אבל אילו הי' אסמכתא קונה הי' מחויב הא הוא לא כיון אלא לגוזמא בעלמא ע"כ דהכי פירושו דמה שאמר אם אוביר אשלם אלפא זוזא כיון דהוי גוזמא ע"כ דאין הכונה שהוא מתחייב מעתה שכירות אלף זוז אלא הוא רק התחייבות אם לא יזרענה ומשו"ה מתחייב אף גוזמא מפני שסומך בדעתו שודאי יזרענה וכונתו היא לא התחייבות מעתה אלא אם אוביר אז אשלם והוא התחייבות אם אוביר וא"כ הוי אסמכתא דהא כל דאי אסמכתא הוא ולפי"ז מיושב שפיר דברי הרי"ף שכתב שאף אם אמר אם אוביר אשלם אלפא זוזי, אם הוביר משלם כמה שראוי לעשות והביא ראי' מאם אוביר ולא אעביד היינו דכמו דאם אמר אם אוביר ולא אעביד אשלם דהטעם דנתחייב לשלם הוא דכיון דחזינן דהתחייב לשלם הרי קבלנותו הוי בגדר התחייבות והוי קבלנות כמו שכירות ואז הוי קבלנות כמו חכירות כמו דשם נתחייב נשלם הכורים, הכא נתחייב לזרוע ולהעמיד כרי א"כ גם אם אמר אם אובירנה אשלם אלפא זוזא הרי חזינן דקבל השדה באופן שמחויב לזרוע א"כ אף שמה שאמר שישלם בעד שלא שלם השכירות היינו שלא יזרע שדה דשכירות ואמר שישלם אלפא זוזי הוי אסמכתא כיון דהוי גוזמא אבל כמה שצריך לשלם דמי השכירות היינו שיווי מה שיעלה ממה שיזרענה זה מחויב לשלם והוא ממש כמו שתלא

נמצא לפ"ז היכא דהוי אסמכתא גמורה היינו קנין להבא גם הרי"ף מודה דאף דמה דלא גזים לא קנה א"כ הכא אף אם נפרש דברי המוכר אתן לך קרקע הוי ככל דאי דלא קנה ולא יקנה אף כנגד ערבונו ואמאי קתני בברייתא דיו שיקנה כנגד ערבונו ע"כ ס"ל להרמב"ם דהכא מיירי בערבון שנתן לקנין לקנות השדה ומה שאמר רשב"ג בד"א בזמן שאומר ערבוני יקון דרש"י ותוס' דחקו בפירושו להרמב"ם בפשטות, היינו כיון שמיירי שנתן הערבון בתורת תחלת פרעון א"כ דוקא שאמר ערבוני יקון פירוש שדיברו בפרוש שהוא עושה קנין בהקרקע רק כנגד הערבון רק שהתנו עוד תנאים שאמר הלוקח אם אני אחזור בי ערבוני מחול לך פירוש הקנין שעשיתי על הערבון שיקנה מחול לך והלה אומר אם אני אחזור בי אכפול לך ערבונך ומיושב קושית התוס' שהקשו אם נפרש יקון כנגד ערבונו לבד יקנה מן המקח א"כ לר' יוסי אמאי יכפול לו, אכן לדברינו הם שני דברים זהו שאמר ערבוני יקון הוא על הקנין שעושה עתה בזה שנותן תחלת הערבון זה, יקנה בהשדה כנגד ערבונו והתנאי מלבד זה שקנה כנגד ערבונו, התנו התנאים שאם יחזור בו הלוקח יהי ערבונו מחול ואז לא יקנה אף כנגד הערבון ואם המוכר יחזור יכפול ערבונו וכיון שמיירי שנתן הערבון בתורת תחלת פרעון וקנה עתה כנגד הערבון משו"ה אף אם אסמכתא לא קניא קונה כנגד הערבון שהרי זה קנה בודאי כל זמן שלא חזר בו הלקח

לפ"ז נתגלה לנו טעמו של הרמב"ם שכתב שאם חזר בו הלוקח קנה זה הערבון שהוא תחת ידו אין הטעם משום דדבר שהוא תחת ידו אין בו משום אסמכתא אלא הטעם כיון שערבון הוא בתורת תחלת פרעון א"כ הרי הכסף שנתן הלוקח להמוכר נתן לו שיהא שלו והתנאי שהוא מתנה אינו על הכסף רק דהתנאי הוא על הקנין דהקנין שקנה הלוקח כנגד המעות אם יחזור בו יתבטל הקנין נמצא דהאסמכתא איננה בקיום הדבר אלא בבטול ובבטול הא לא שייך אסמכתא וא"כ שפיר אמר הרמב"ם דאם חזר בו הלוקח קנה זה הערבון שהוא תחת ידו. פירוש שהרי הם שלו כבר מעת הנתינה והוי כמו מעכשיו שלא שייך אסמכתא כיון שהוא כבר קנה הדבר והתנאי הוא בבטול הדבר ה"נ התנאי הוא בבטול הקנין שקנה כנגד המעות נעשה עכשיו שלו, וזה אין צריך לפרש דברי' שבאם יקנה השדה אז יהי' הכסף בתורת קנין ואם לא יקנה אז יהי' הכסף בתורת מתנה זה אין צריך לפרש כלל דהרי בארנו לעיל דאימתי יש באיסור גזלה הוא דוקא בנטל חפץ שאלו הי' יודע לא הי' רוצה, והנטילה הוא שלא ברצונו או אם הוא מתחייב בעד הכסף אבל אם אינו מתחייב וגם אין הנטילה שלא לרצונו