לבוש מרדכי בבא מציעא קמו

את דבריו דכיון כבטל מקצת בטל כולה א"כ אף אם נפרש שכונת המוכר מה שאמר אכפול לך ערבונך כונתו הי' בקרקע שיתן לו קרקע כפליים כנגד הערבון כיון דהוי על היתר אסמכתא א"כ כל דבריו יבטלו א"כ אף כנגד ערבונו ג"כ לא יקנה רק המוכר יחזור לו ערבונו אם נפרש דהאי ערבון דהכא הפירוש שלא קנה עדנה רק נתן הערבון למשכון, ועוד אם נימא דמיירי דלא קנה עדיין בהשדה רק נתן הערבון למשכון לקנוס החוזר בו א"כ אמאי נפרש בדברי המוכר שאמר אכפול לך ערבונך היינו כונתו שיתן קרקע דילמא כונתו שאמר אם אחזור בי אשלם לך כפליים כערבון שלך אבל דמים ולא קרקע וא"כ אמאי קנה כנגד ערבונו אף כנגד ערבונו לא יקנה כיון שחזר בו המוכר

ואפילו לדברי הרי"ף דמה דלא הוי גוזמא אע"פ שהתנאי הי' גוזמא מה שאינו גוזמא משלם אעפ"כ בכה"ג יודה הרי"ף דאף כנגד ערבונו לא קנה, דהנה הרא"ש הקשה על הרי"ף שכתב ז"ל ומסתברא דמחייב ליתן מאי דאוביר בשוה דלא אמר רבא דהוי אסמכתא אלא מאי דגזים אבל שעור מאי דאוביר לא הוי אסמכתא ויהיב לי' דתנן שמין אותה כמה היתה ראוי' לעשות ונותן לו דשעור מאי דאוביר בשוה הוא דיהיב שעבודי שעבד נפשי' כו' ואשכחן לרבא גופא כה"ג לקמן בענין ההוא שתלא דאמר אי מפסדינא מסתליקנא בלא שבחא ואמר רבא אסמכתא היא ואסמכתא לא קניא ואקשינן מ"ש מהא דתנן אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא ומשנינן התם מאי דאפסיד משלם הכא מאי דאפסיד מנכי לי' ואידך יהבינן לי' והאי נמי דאלפא זוזי דכותה היא מאי דאפסיד והוא מאי דאוביר משלם ואידך לא עכ"ד האלפס

והקשה על זה הרא"ש ז"ל ולא הבנתי ראי' וכמו הא דאייתי ראי' ממתני' ליתא דבמתניתין כתב לי' אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא ואי לא כתב לי' לא מיחייב מידי מדתלי טעמא שכן כתב לי' אבל הכא דאמר יהיבנא אלפא זוזי לא כיון אלא להגזים ולא שעבד עצמו לכלום דאי אפשר לחלק דבריו ולומר על מאי דגזים לא שעבוד עצמו על השאר שעבוד עצמו אלא כל דבריו כמאן דליתנייהו דמי והעמיד על דינו כאלו לא אמר כלום ומשלם מה שהפסיד אבל הכא כשתסלק דבריו לא מיחייב מידי עכ"ד הרא"ש

ונראה לתרץ דברי הרי"ף דהנה לכאורה הא קשה מאי קאמר משום דלא גזים משו"ה מתחייב אף שהוא דאי הא כל אסמכתות מיירי באופן דלא גזים ואעפ"כ כל דאי אסמכתא הוא כמו אם תלך עמי לירושלים תקנה הבית במכר הא אין כאן גוזמא וכן גבי המלוה על שדהו ואמר אם לא אפרע לך עד זמן פלוני הרי היא שלך ג"כ מיירי באופן דלא גזים דאף אם הדמים שהלוה הוא כמחיר השדה אעפ"כ הוי אסמכתא א"כ אמאי מתחייב הכא גבי אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא הא דאי הוא, אכן מצאתי בנ"י שמפרש שהיא תקנה מדרבנן אך מלבד שהוא דוחק נראה לי דקשה לפ"ז איך סברי נהרדעי גבי ההוא גברא דקבל ארעא מחברי' אמר אי מובירנא לה יהיבנא לך אלפא זוזי אוביר תילתא ואמרו נהרדעי דינא הוא דיהיב לי' תלת מאה ותלתין ותלתא רבא אמר אסמכתא היא ואסמכתא לא קני' ופריך ולרבא מ"ש מהא דתנן אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא ומשני התם לא גזים הכא כיון דאמר מילתא יתרתא גוזמא בעלמא הוא דגזים. ולדברי הנ"י דס"ל דגם אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא הוא גוזמא ורק דתקנתא דרבנן היא משום פסידא וא"כ אטו אם תקינו רבנן שישלם כמה שהוביר משום שהפסיד וכי בשביל זה יתקנו שישלם אף היתר על הפסידא והא היתר על הפסידא הוא ככל אסמכתא הרי תקנת רבנן לא הי' אלא כדי שלא יפסיד, וגם כשהקשה לרבא ותירץ הכא כיון דאמר מילתא יתרתא גוזמא בעלמא הוא דגזים למה איצטריך לומר שהוא כונתו להגזים דאף אם לא הי' כונתו להגזים אלא להתחייב כמו שמתחייב באם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא אעפ"כ אינו מחויב כיון דהוי אסמכתא כמו כל דאי אסמכתא הוא וכיון דהוי החיוב גוזמא בכה"ג לא תקינו רבנן ומדתריץ בגמ' גוזמא בעלמא הוא דגזים הרי דעיקר החיוב הוא מן הדין אם רוצה להתחייב אבל לא כמו שמפרש הנ"י שהוא משום שהחיוב הוא משום תקנה משום פסידא והלא בגמ' מפורש דעיקר התירוץ משום שהוא לא התחייב אבל אם הי' מתחייב הי' מחויב אף היכא דלא שייך תקנה

לכן נראה לי דהטעם שמשלם באם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא הוא משום שכירות השדה שהרי על כרחך עשו קנינים כשקבל השדה דאם לא עשו קנינים הלא גם בלא אסמכתא לא נתחייב ע"כ דעשו קנינים: והנה אם אחד ישכור בית ויתחייב לשלם כור חטים לשנה ואח"כ לא ידור השוכר בהבית אטו לא יתחייב השוכר בהחטים הלא כיון שקנה קנין שכירות הבית ונתחייב לשלם מאי איכפת להמשכיר אם לא ידור והוי כמו אם יקנה דבר בחליפין ואח"כ לא ישתמש שצריך לשלם כמו שהתחייב ואם לא יהי' בידו חטים יתחייב ליתן דמי כור חטים דמה לי הן מה לי דמיהן והנה אם אחד קבל שדה מחברו ועשו קנינים הלא אם ירצה הנותן לחזור בו לא יוכל לחזור בו א"כ קנה כבר המקבל קנין בהשדה קנין קבלנות שיהי' שלו והוא האריס בהשדה והוא יזרענה והוי שלו לזריעה כמו שוכר וכיון דכבר קנה הרי נתחייב בשכירות השדה ומהו הכא תשלומי השכירות הוא שיתעסק ויהי' להנותן חצי, זהו השכירות, נמצא דאם אינו זורעה הרי אינו משלם להנותן השכירות היינו הפעולה וא"כ צריך לשלם דמי השכירות והיינו כמה שראוי השדה להיות בה פירות ע"י פעולתו וצריך לשלם דמיהן דמה לי הם מה לי דמיהן ובאמת הי' לו להתחייב אף אם לא התנה אם אוביר ולא אעביד כמו בשוכר אלא דמשו"ה אם לא התנה לא דמי לשוכר, דאם לא אמר אם אוביר ולא אעביד אז אמרינן שהוא לא התחייב תשלומין בעד הקנין שהוא לא התחייב לזורעה ולא דמי לשוכר שהתחייב לשלם בעד הדירה אבל בקבלנות לא התחייב כלל לזורעה אבל אם אמר אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא אז קבלנותו בגדר התחייבות וא"כ הוי כאלו אומר הקנה לו השדה לזורעה ובעד זה הנני מתחייב לך לזורעה כדי שיהי' לך חצי פירות א"כ זהו השכירות שלו ואם לא זרעה הרי לא שלם השכירות בעד קנין שקנה השדה לזורעה וא"כ צריך לשלם שווי השכירות כיון שהוא כבר קנה ואילו הי' רוצה בעל השדה לחזור בו לא הי' יכול, א"כ נתחייב לשלם דמי השכירות היינו שווי מה שהוא ראוי לעשות שזהו השכירות שלו

לפ"ז לא הוי כלל אסמכתא דאלו הי' הכונה שבאם אוביר אז יצטרך לשלם בעד מה שהפסיד אז בודאי שייך בזה אסמכתא שהרי הוא התחייבות אם אוביר וכל דאי אסמכתא הוא אף אם לא גזים אבל הכא ההתחייבות איננה כלל בעד מה שיוביר רק דההתחייבות הוא עתה לשלם בעד קנין קבלנות שכעל השדה לא יוכל לחזור בו התחייב בעד זה לשלם, שכירות שיזרענה וההתחייבות הוא עתה ככל שכירות דעלמא שמחויב לשלם כסף ה"נ מתחייב לזורעה ולקצרה ולהעמיד כרי ומה שאמר אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא איננה התחייבות חדשה אלא כאומר אם לא אשלם לך חטים אז תגבה ממני כסף בעד החטים ודבור דאם אוביר הוא רק לגלוי מילתא שהקבלנות הוא בגדר התחייבות שמחויב לזורעה דאלו לא אמר זה בפרוש אז אמרינן דהמקבל לא נתחייב שכירות בגדר התחייבות בקנין רק עשו שותפות שאם יזרע יחלקו ביניהם