לבוש מרדכי בבא מציעא קמב

הוא דבר הנישום, ומסיק שם החליף שור בפרה, על משנה זו דמיירי בהחליף שור בפרה שם נאמר, דאין בזה הונאה

ואמר הירושלמי אתיא דרב הונא כר' יוחנן ור' אלעזר כשיטתי', דתנין תמן האחין השותפין שחייבין בקלבון פטורין ממעש' בהמה ושחייבין במעש' בהמה פטורין מן הקלבון אמר ר' אלעזר והן שחלקו גדיי' כנגד תיישים ותיישי' כנגד גדיים אבל אם חלקו גדיים כנגד גדיים ותיישים כנגד תיישים הוא חלקו משעה ראשונה. אמר ר' יוחנן ואפילו חלקו גדיים כנגד תיישים ותיישים כנגד תיישים, כלקוחות הן, פירוש דהנה לעיל הבאנו מחלוקת הפוסקים במין אחד. רע ויפה, אי הויא כשני מינים: דיכול לומר על כל אחד בפני עצמו גוד או אגוד, או דחולקין מין אחר נגד חבירו דהוי כמין אחד, והקשינו אם מין אחד, א"כ אמאי בחלקו ט' כנגד יוד, לא אמרינן זהו חלקו משעה ראשונה אף למאן דאית לי' ברירה, וביארנו דפסקינן כרב יוסף דירושת השותפין חל לפי המדה, א"כ מה שחולקין אחר כן הוא מכירה, זה כנגד זה, אבל בשווין הוי רק חלוקה. אבל אם נסבור כרבה, דירושת השותפין, חל לפי השיווי, א"כ אם נימא בחלקו ט' כנגד י' לא אמרינן הוברר הדבר משעה ראשונה, ע"כ נצטרך לומר אף שתשמישתם שוה כיון דזה רע וזה יפה, הוי חילוק כיון דהדמים של זה, אין שוים לזה, הוי כמין אחר. ואם נימא דבחלקו ט' כנגד יוד, ג"כ אמרינן חלקו משעה ראשונה. ע"כ דאין קפידא רק אם הוא תשמיש אחר שם הוא חשיבות, אבל אם החילוק הוא רק בדמים, לא שייך לומר שהוא מין דמה שהוא רק חילוק בדמים הוי כמין אחד. ולא שייך לומר קפידא שזה רוצה במין דמים זה, וזה רוצה במין דמים זה

והירושלמי ס"ל כרבה דירושת השותפין חל לפי המדה, אם כן פירוש דברי הירושלמי הוא כן, דהירושלמי ס"ל דמדאמר ר' אלעזר בחלקו גדיים כנגד גדיים ותיישים כנגד תיישים: אמרינן זהו חלקו משעה ראשונה ולא חילק ר' אלעזר בין חלקו עשרה כנגד עשרה, או חלקו ט' כנגד יוד, ע"כ דסבירא לי' אף בחלקו ט' כנגד יוד, נמי אמרינן ברירה: ואם נימא דרע ויפה כיון שחילוק הוא בשיווי הדבר הוי כשני מינים. דגם בזה יש קפידא במין דמים, א"כ הוי כחלקו שני מינים ובשני מינים הא גם ר' אלעזר מודה דלא אמרינן ברירה. ע"כ דסבירא לי' דאימתי הוי שני מינין. דוקא היכא. שיש קפידא בתשמיש הדבר: אבל היכא שבתשמיש הדבר אין קפידא רק דמי הדבר שם הוי כחד מין, דלא שייך לומר זה רוצה במין דמים הזה, וא"כ אף בפירות חטים ושעורים יהי' דינם כחד מין, כיון דאין חשיבותם אלא מטעם הדמים לא שייך לומר קפידה שזה רוצה במין דמים הזה, משו"ה ר' אלעזר לטעמי' ס"ל אם החליף צבור פירות בציבורין. בטל המקח ששם היינו בפירות ממכר שלהם לא מפני שרוצה המין רק שיווי שלהם, לא שייך לומר שזה רוצה במין הזה. ושווים עיקר, משו"ה אם הי' אונאה. יש בזה דין אונאה שהרי הוי אונאה בממכר ורק בהחליף שור בפרה וחמור בשור דשם יש חשיבות לתשמיש הדבר, והחליפין הוא תשמיש זה בתשמיש זה שם אין אונאה, מפני שזה רוצה בתשמיש חמור, וזה בתשמיש שור, אבל רב הונא יסבור כר' יוחנן דאף בחלקו גדיים כנגד גדיים ג"כ לא אמרינן זהו חלקו. היינו לא מטעמי' דר' יוחנן דלא ס"ל ברירה, אלא הוא יסבור דאף למאן דאית לי' ברירה ג"כ יסבור בחלקו גדיים כנגד גדיים לא אמרינן זהו חלקו משעה ראשונה, דס"ל היכא דחלקו ט' כנגד יוד, אף בחד מין, טוב ורע דהוי חילוק בשווי הם ג"כ הוי כשני מינין, אף דבתשמיש הדבר אין קפידא, יש קפידא במין דמים שזה רוצה מין זה, וזה רוצה מין זה. משו"ה אף אם מכר צבור בצבורין היינו פירות בפירות ג"כ אין להם האונאה, שזה רוצה במין זה וזה רוצה במין זה

ומיושב לפי זה מאי דקשה לכאורה איך קאמר הירושלמי דרב הונא דאמר אפילו צבור בציבורין קנה יסבור כר' יוחנן בחלקו גדיים כנגד גדיים, לא אמרינן הוברר הבדר משעה ראשונה, והרי ר' יוחנן בעצמו ס"ל בירושלמי פרק ד' דמציעא, הלכה א' דאפילו צבור בציבורין לא קנה. אכן לדברינו ר' יוחנן ס"ל בחלקו גדיים כנגד גדיים מטעם אחר, דלא אמרינן הוברר הדבר משעה ראשונה דס"ל אין ברירה, וא"כ אין משם ראי' כלל לדין זה, ורק הירושלמי בקדושין, מפרש דרב הונא לא מצי סבר כר' אלעזר בחלקו גדיים כנגד גדיים בכל גווני היינו אף בחלקו ט' כנגד יוד, זהו חלקו משעה ראשונה, דא"כ הי' קשה דידי' אדידי', דסבר אף צבור בצבורין, קנה דאין הונאה, הרי דגם היכא דעיקר החילוק הדמים אמרינן אדם רוצה שמין זה יותר מחבירו, וא"כ רע ויפה דחלוקים בדמים יהיו כשני מינים, ע"כ דהוא סובר לדינא בחלקו גדיים כנגד גדיים ברע ויפה, דלא אמרינן הוברר

נמצא לפי זה דדינו של הרמב"ם שכתב המחליף כלים בכלים או בהמה בבהמה אפילו מחט בשיריים, וטלה בסוס, הוא ממש דינא דירושלמי הכא בקדושין, כר' אלעזר דסובר דהיכא שיש קפידא בהמין שם אין להם אונאה, והיינו בעלי חיים כמתניתן דכל הנעשה דמים באחר, ומחט בשריים שזהו פירוש אמכרו קלון באמכרו קנון בירושלמי מציעא שם, אבל פירות בפירות יש להן הונאה, דכיון דאין חשיבות שלהם אלא הדמים, לא שייך לומר זה רוצה במין זה יותר מחבירו והממכר שלהם היא הדמים, בכה"ג יש אונאה

סימן כ"ד

סוגיא דערבון, ויבאר דאם נקנה הדבר, והתנאי הוא על הביטול לא שייך אסמכתא, ויבאר שיש שני מיני ערבונות, ויבאר דערבות באסמכתא אין מועיל, ומה דאמרו בההוא הנאה דמהימן גמר ומשעבד, הכונה שמתחייב מעתה, ויבאר דמה דמחויב באם אוביר ולא אעיבד, הוא משום שזה השכירות

(דף מ"ח) הנותן ערבון לחברו ואמר לו אם אני חוזר בי ערבוני מחול לך והלה אומר אם אני אחזור בי אכפול לך ערבונך נתקיימו התנאים דברי ר' יוסי רבי יוסי לטעמיה דאמר אסמכתא קניא ר' יהודה אומר דיו שיקנה כנגד ערבונו אמר רשב"ג בד"א בזמן שאמר ערבוני יקון אבל מכר לו בית או שדה באלף זוז ופרע לו מהם חמש מאות זוז קנה ומחזיר את השאר אפי' לאחר כמה שנים וכו'

והנה הרמב"ם (בפי"א מהלכות מכירה הל' ד') כתב ז"ל לפיכך הנותן ערבון ואמר לו אם אני חוזר בי ערבוני מחול לך והלה אומר ואם אני חוזר בי אכפול לך ערבונך אם חזר בו הלוקח קנה זה הערבון שהרי הוא תחת ידו ואם חזר בו המוכר אין מחייבין אותו לכפול הערבון שזו אסמכתא היא ואסמכתא לא קניא עכ"ד הרמב"ם. וכבר תמה עליו בכ"מ דכפי הנראה מדברי הרמב"ם סובר דאימתי אמר ר' יהודה דאסמכתא לא קניא היינו אם אין הדבר תחת ידו אבל אם הדבר תחת ידו מודה ר' יהודה דאסמכתא קניא משו"ה קאמר דאם חזר הלוקח קנה המוכר הערבון שתחת ידו והרי באיזהו נשך במתניתין דהלוהו על שדהו ואמר לו