לבוש מרדכי בבא מציעא קלו

שהוא משתמש בעצמו אבל אין כופין למכר אף היכא דאין לו היזיק

(דף מ"ז) אמר רבה אמר רב הונא מכור לי באלו קנה ויש לו עליו אונאה כו', קנה דכי חליפין דמי ויש לו עליו אונאה דמכור לי באלו קאמר, ע"כ, כתב הרמב"ם (בפי"ג הלכה א), ז"ל המחליף כלים בכלים או בהמה בבהמה אפילו מחט בשיריים או טלה בסוס אין לו הונאה, שזה רוצה במחט יותר מן השיריים, אבל המחליף פירות בפירות בין ששמו אותם קודם המכירה בין ששמו אותם אחר המכירה יש להן הונאה, עכ"ד הרמב"ם: והשיג על זה הראב"ד. ז"ל א"א דבר זה לא ידעתי מאין לו, ואולי טעה בירושלמי דפרק הזהב תמן תנינן כל הנעשה דמים באחר כיון שזכה זה כו' אמר ר"י לא שנו אלא שור בפרה וכו' הא צבור בצבור לא קנה, ונראה לו כמו שחילקו בין חמור לפרה, לצבור פירות בצבור פירות לענין קניה, כך חילוק לענין אונאה, ואין זה מחוור, דלענין קני' אילו בתורת חליפין נתן לא קנה דסבירא לן פירות לא עבדי חליפין, ואם בתורת מכר ומקפיד על דמהן, אפילו סוס בפרה, קנו ומחזירין אונאה דהא מכור לי קאמר. עכ"ל הראב"ד

ונראה לי לומר דהרמב"ם למד דינו מירושלמי דקדושין, פ"א הלכה ז', דאיתא התם תמן תנינן זה הכלל כל המטלטלין קונין זה את זה ר' בא רב הונא בשם רב אפילו צבור בציבורין א"ל ר' אלעזר, לא שנינו אלא כל הנעשה דמים באחר בלבד דבר שהוא צריך לשום (ופירשו המפרשים דפלוגתייהו במחליף שני דברים השוים, אי מועיל חליפין בכהאי גווני, אי לא, דר' בא ס"ל: דאפילו החליפו שני דברים שוים, ג"כ כיון שמשך האחד קנה השני ור' אלעזר ס"ל דדוקא, אם הם אינם שוים שצריך לשומם, אז קונין זה את זה בחליפין. אבל לא דברים השוים), אתיא דרב הונא כר' יוחנן ור' אלעזר כשיטתו דתנינן תמן האחין השותפין שחייבין בקלבון פטורין ממעשר בהמה ושחייבין במעשר בהמה פטורין מן הקלבון, אמר ר' אלעזר והן שחלקו גדיים כנגד תיישים. אבל אם חלקו גדיים כנגד גדיים ותיישים כנגד תיישים. הוא חלקו משעה ראשונה (ופירשו מפרשי הירושלמי דחזינן מזה דר' יוחנן ס"ל אפילו בדבר השוה שייך חליפין ומכירה ור' אלעזר ס"ל דבדבר השוה אין שייך חליפין ומכירה) עכ"ד הירושלמי

והנה כבר תמהתי בספרי לבוש מרדכי על ב"ק סימן ו' על דברי הירושלמי דמאי תלי הירושלמי: פלוגתא דר' אלעזר ורב הונא אי שייך חליפין, בשני דברים השוים, בפלוגתא זו, אי אמרינן בחלקו גדיים כנגד גדיים אי אמרינן זהו חלקו משעה ראשונה דלכאורה אינם שייכים כלל זה בזה, דהרי פשוט דטעמא דר' אלעזר שמחלק בין גדיים כנגד גדיים. ובין חלקו תיישים כנגד גדיים: הוא דס"ל לר' אלעזר ברירה, דאמרינן כשחלקו גדיים כנגד גדיים, הוברר הדבר שזהו חלקו משעה ראשונה. אבל בשני מינים לא אמרינן ברירה, ור' יוחנן ס"ל דלא אמרינן ברירה זהו חלקו משעה ראשונה אף בחלקו גדיים כנגד גדיים: דלא ס"ל ברירה, אבל מאי ענין זה לדין אם דברים. השווים קונים בחליפין, אטו הא דלקוח פטור ממעשר בהמה הוא דוקא אם הי' הקנין בחליפין אבל אם הי' המכירה בקנין אחר, אטו אין זה לקוח הרי לדין לקוח אין חילוק, באיזה קנינים קנה ואז אף אם נימא דדברים השוים אין קונין זה את זה בחליפין, וא"כ אחים כשחולקים גדיים כנגד גדיים הי' קנינם בקנין אחר שלא בקנין חליפין, ג"כ יהי' על זה דין לקוח: וע"כ טעמא דר' אלעזר דס"ל אמרינן דזה לקוח משעה ראשונה, הוא משום ברירה, וא"כ אף הי' סובר דברים שווים קונים זה את זה בחליפין ג"כ יוכל לסבור ברירה, וכן ר' יוחנן דס"ל לא אמרינן חלקו משעה ראשונה הוא, דלא ס"ל ברירה, יוכל לסבור דדברים שווים אין קונין זה את זה בחליפן, ואעפי"כ כיון דלא ס"ל ברירה, הוי לקוח. דחלקו ביניהם ע"י קנין אחר, ג"כ הוי לקוח ועיין שם מה שביארנו דברי הירושלמי. אכן כעת נראה בע"ד לפרש דברי הירושלמי באופן אחר

ונראה לי דהנה בחו"מ סימן קע"א סעיף י"ג איתא דבר שאין תשמישו שוה כגון שתי שפחות שאחת יודע לאפות ולבשל, והאחת יודעת לטוות או שני כלים שאין מלאכתן שוה וכל אחד צריך לשניהם, אפילו אם דמיהם שווים אין אחד יכול לומר לחבירו טול זה ואני השני או איפכא. לפי שכל אחד צריך לשניהם, כו' אלא אם ירצה יאמר לו באחד מהם גוד או אגוד והשני ישאר בשותפות או יאמר בכל אחד זה אחר זה גוד או אגוד. ושני דברים שתשמישתן שוה ואין בשום אחד מהן כדי חלוקה הא ודאי שיכול לומר כל אחד מהם לחבירו גוד או אגוד: דהיינו שחולקין אחד כנגד חבירו ואחד נוטל אחד והשני שני, וה"ה לאם אין דמיהם שוים, ויש מי שחולק בזה, עכ"ל המחבר

וקשה לי לדברי הפוסקים דס"ל דגם אם אין דמי החפצים שוים, חולקים אחד נגד חבירו. א"כ תקשה הא דאמרינן בבכורות דאם חלקו גדיים עשרה כנגד תשעה אז הוי כלקוח, ופטור ממעשר בהמה. ואם חלקו עשרה כנגד עשרה אז אמרינן ברירה שזהו חלקו. משעה ראשונה והנה הא דאמרינן בעשרה כנגד עשרה, ברירה, ע"כ תליא בזה אם הדין הוא שיחלוקו, כן, דאם לא נימא כן קשה, מ"ש דבגדיים כנגד גדיים אמרינן ברירה, ובטלאים כנגד גדיים לא אמרינן ברירה. ולכאורא הא כמו דלא נוכל לומר בטלאים כנגד גדיים הוברר הדבר שמתחלה הגיע לחלקו של זה הטלה, ולחלקו של זה הגדי, שהרי הי' יכול להיות בהיפך שזה יקח, הטלה וזה הגדי: וא"כ לא נוכל לברר, שמתחלה, הגיע כן כמו שחלקו. לזה הגדי ולזה הטלה, משום שהי' יכול להיות איפכא, א"כ גם בגדיים כנגד גדיים, וטלאים כנגד טלאים. איך נוכל לומר ברירה, שהוברר הדבר שמתחלה הגיע לחלקו של זה. הגדי הזה ולחלקו של זה הגדי הזה שהרי הי' יכול להיות איפכא, וע"כ צריך לומר דתליא בזה איך הוא הדין שיחלוקו, אם באין לב"ד להורות להם. דבחלקו טלאים כנגד טלאים. דתשמישתן שוה, דאז דין החלוקה הוא שיחלוקו טלה כנגד טלה, וגדי כנגד גדי, א"כ נוכל לומר הוברר הדבר שזהו חלקו משעה ראשונה היינו שעמד מתחלה כן אבל בחלקו טלה כנגד גדי. דלא הי' הדין כן, שיחלוקו טלה כנגד גדי: שהרי בשני מינים: הא אין הדין שיחלוקו מין אחד כנגד חבירו: רק על כל מין בפני עצמו אמרינן גוד או אגוד. א"כ לא נוכל לומר הוברר הדבר שזהו חלקו משעה ראשונה: שהרי לא עמד כלל מתחילה, שיהי' זה חלקו. לא אמרינן ברירה, אלא אם עמד כן, שיחלוקו כאשר חלקו. אבל לא היכא שלא עמד שיחלוקו כן. וא"כ לפי זה קשה, אם נימא דבשני דברים שתשמשתן שוה, אף שאין דמיהן שוה, אם היו באין לחלוק) הינו מורין, שיחלקו מין אחד כנגד חבירו דאף שאין דמיהן שוה הוי כמין אחד שיחלוקו אחד כנגד חבירו, א"כ אמאי בחלקו ט' כנגד יוד, לא אמרינן זהו חלקו משעה ראשונה. הא כיון שהדין הוא שיחלוק, כן, א"כ נימא הוברר הדבר שזהו חלקו משעה ראשונה, נהי שמתחילה יכול הי' להיות, שזה יקח היוד, וזה הטק, היינו איפכא, ממה שחלקו, אבל הא גם גדיים כנגד גדיים יכול הי' להיות, שזה יקח הגדי הזה. וזה הגדי הזה אמרינן כיון שחלקו כן הדבר הוברר