לבוש מרדכי בבא מציעא קלה

מצינו באשה דאף דאין גופה קנוי להבעל וכמו דאיתא בגמ' גיטין דף ע"ז דאמר לי' רבינא לרב אשי רבא יד דאשה קא קשיא לי' נהי דקני לה למעשה ידי' גופה מי קנה לה ואעפי"כ אמרינן דכהן שנושא אשה אוכלת בתרומה שנאמר וכהן כי יקנה נפש קנין כספו היינו אף דגופה לא קני אבל קנין כסף שיש בבן חורין קנו לה משו"ה אוכלת ה"נ בעבדי צאן ברזל ובשם פרה אף אם נימא דהדין עמה והגוף שלה והיא יכולה לקח אותם אעפי"כ קנין הדמים שבהדבר כבר קנוי לו אחרי שהוא קבל עליו אונסה כחשה ונפחת דמי וכן להכהן ששם את הפרה

והנה לפי זה במקבל צאן ברזל כיון דגוף הצאן עדנה של הנותן לא הוי עדנה הלואה ממש אחרי שעוד להנותן הגוף והוי רק חיוב אחריות והוי רק הלואה מדרבנן דרבנן עשאו חיוב אחריות כאילו היתה הלואה אכן הגמ' חקרה אילו לא היו מתנים על הולדות איך הי' הדין אם ילדה פרה שהדמים של אחד והגוף של אחד ומדקתני במתניתן אין מקבלין צאן ברזל משום דהנותן נוטל חלק בולדות ואם נימא דכיון דגוף הפרה עדנה של הנותן א"כ בלא תנאי הולדות שייכים לו שהרי באין מגוף הפרה א"כ בצאן ברזל אין המקבל נותן לבעל המעות אדרבה הוא לוקח בגיזות וולדות שבאו והם שייכים לגוף הפרה וא"כ המקבל אינינו נותן אלא אדרבה הוא לוקח וא"כ אמאי אין מקבלין צאן ברזל אף דאין מושיבין חנוני למחצית שכר התם הא המקבל נותן לבעל המעות כדביארנו לעיל דמה שחנוני מרויח ההרוחה הוא טרחתו שבעד טרחתו החנוני למכור קמעא נותן כל אחד ביוקר מי שקונה קמעא קמעא ואין רוצה לקח כל החבית בבת אחת א"כ אף שהרבית רק מדרבנן אחרי דהוי חיוב אחריות ואין כאן הלואה אבל עכ"פ רבית יש כאן שהרי המקבל נותן ריוח טרחתו לבעל המעות אבל הכא בצאן ברזל אם נימא דגיזות וולדות אחרי שהמה באים מגוף הפרה המה של בעל הצאן והגוף של הצאן הא המה של בעל הצאן א"כ אין כאן רבית כלל אף מדרבנן שאין המקבל נותן אלא לוקח וע"כ מדאין מקבלין צאן ברזל ע"כ דברשות דמקבל קיימא פרוש ובלא תנאי היו שייכים לו הגיזות והוולדות משום דכיון דהדמים של הצאן שלו שייכים לו הגיזות והוולדות וא"כ הוא הנותן ע"ז הקשה אם בצאן ברזל הגיזות והולדות שייכים להמקבל א"כ קשה אמאי המקבל צאן ברזל מעכו"ם וולדות פטורין מן הבכור' הא שייכים המה להישראל מתחלת לידתם בשלמא אם נימא דברשותו דנותן קיימא היינו דבלא תנאי המה של העכו"ם ורק מפני התנאי נוטל המקבל א"כ כל זמן שלא הוחלטו ולא חלקו עדנה המה של עכום משו"ה פטורין מן הבכורה אבל אם נימא ברשותו דמקבל קיימא היינו דשייכים לו וא"כ הוא הנותן ומשו"ה אין מקבלין צאן ברזל א"כ אמאי פטורין מן הבכורה ומשני משום דהוי יד עכו"ם באמצע ולפי זה לא קשה מאי קמ"ל מתניתין דאין מקבלין צאן ברזל הא יש ללמוד זה מק"ו מדין דאין מושיבין למחצית שכר דהא גיזות וולדות דבאין מגוף הפרה הוה אמינא דשייכים לבעל הצאן וא"כ אין המקבל נותן אלא הוא לוקח ולא דמי להא דאין מושיבין דהתם הריוח בא בשביל הטרחא והיא של המקבל בודאי אשמעינן מתניתן דאף בגיזות וולדות מקרי שהמקבל מזכה לבעל הפרה בוולדות ובגיזות ואעפי"כ הוי רק רבית דרבנן אחרי דהוי רק חיוב אחריות לא הלואה ממש כיון דגוף הפרה הוי של בעל הצאן משו"ה כתב הרמב"ם שהוא רק רבית דרבנן

והנה אף דמסיק הגמ' דברשותא דמקבל קיימא היינו דוקא אם בסתמא אבל אם התנו שאף שמקנה דמי הדבר אבל גוף הפרה אינו מקנה וא"כ יהיו שייכים לו לבעל הפרה גיזות וולדות בודאי דיוכל להתנות ואז יהיו שייכים הגיזות והולדות לבעל הצאן והנה בהאי דינא דמפקיד כששילם ששייך לו להנפקד הכפל כתב הרמב"ם שם בפ"ח מהלכות שאלה ופקדון שגוף הפרה מחזיר להבעלים ולפי זה לכאורה הא לא הקנה כלל המפקיד להנפקד את גוף הפרה וא"כ הקנין הוא רק לכפלא ולכאורה הא לג"מ דידן אי אפשר להקנות הגוף לכפלא דאל"כ נימא דמקנה גוף הפרה לכפילא וכדאיתא בתוס' ד"ה כגון דקל וא"כ מאי משני הרי פרתי קנוי לך הא גוף הפרה אין מקנה שהרי מחזיר הפרה לבעלים וא"כ איך שייך להנפקד הכפל אכן כפי שביארנו למעלה שיש אופנים כמו בשומא שדמי הפרה שייכים להמקבל וגוף הפרה של הנותן ה"נ למסקנא כיון דאמרינן שבחא דגופא מקני ה"נ ומכ"ש הא דגוף הפרה לא הקנה ומה הקנה אם שילם רק דמי הפרה והוי כמו שומא אצל השוכר בדמים וכיון דדמי הפרה קנוי להשוכר א"כ מי הפסיד בגנבת הפרה מי שדמי הדבר הוא שלו משו"ה נותן כפל להשומר שהרי כסף דמי הפרה היתה שלו ואם יגנוב גנב פרה שדמי הבהמה יהי' של אחד וגוף הפרה יהי' של אחד כיון דמי שהגוף שלו לא מפסיד עיקר הגנבה של מי שהדמים שלו דהרי מסקינן דברשותא דמקבל קיימא וכל שבח הפרה שייכים למי שהדמים שלו ומן הדין בלא תנאים היו שייכים להשומר אף הגיזות וולדות שהרי מסקינן דברשותא דמקבל קיימא כיון שדמי הפרה כבר קנוי להשומר אלא שנעשה כמו שהתנה שהגיזות וולדות יהיו שלו ואם התנה דבריו קיימין כמו שבארנו למעלה ולפי זה מיושב היטב דברי הרמב"ם שכתב דיוקרא שייך להשוכר והקשה הראב"ד הא שבחא דגופא לא אקני והא יוקר הוי שבחא דגופא אכן לדברינו שבח יוקרא לא הוי שבח הגוף אלא שבח הדמים והם שייכים למי שהשומא שלו והיוקר הוא שבח הגוף ואילו לא הי' שייך הדמים להשומר לא הי' שייכים לו הכפל דהא פרה לכפילה אין אפשר להקנות וא"כ הא דקונה הכפל ע"כ משום דדמי הפרה הוא שלו וא"כ היוקרא הוא שלו ומן הדין היו שייכים לו הגיזות והוולדות אף שגוף הפרה לא קנה דהא מסקינן ברשותו דמקבל קיימא ורק בכה"ג מסתמא הוי כאילו התנה חוץ מגיזות וולדות אבל שבח הדמים שייכים לו

אכן הראב"ד סבירא לי' דהקנה לו כל הפרה אלא דשייר לעצמו זכותים בשבחים הבאים מגוף הפרה ובכלל זה התנה שבאם תחזור הפרה עצמה יקנה לו הפרה והוי כאומר מעכשיו קנוי לי הפרה לכשתחזור וממילא שייר גם זכותים ביוקרא כיון דהוי בגוף הפרה ושבחא דגופא לא אקני ולפי זה לא קשה קושית המ"מ דאיך יוכל להיות דאח"כ כששלם יקנה היוקר דהראב"ד ע"כ סובר דהקנה לו כל הפרה רק דשייר לו זכותים א"כ שייר הזכות הזה רק עד שישלם או שיאמר הריני משלם אבל כשאמר הריני משלם נפקע שיורו ששייר וממילא היוקר שלאחר ששילם שייכים להשומר

סימן כג

יבאר דהיכא דהמכירה שיווי הדבר יש הונאה והיכא דהמכירה עיקר בשביל תשמיש הדבר אין אונאה ויבאר דבפירות עיקר הדבר השווי ויבאר אי ירושה חל לפי המדה או לפי הדמים ומבאר דכופין על מדת סדום הוא רק בחלוקה או היכא