לבוש מרדכי בבא מציעא קלג

אפשר לפרש דתליא בדעת המתעסק מה ירצה כמו שהקשו בתוס' דכי שוטה הנותן לעשות כזה למקבל ולתלות בדעתו דכשיראה הפסד יאמר אני רוצה פלגא באגר ועליך תרי תלתי בהפסד ואם יראה ריוח יאמר אני רוצה פלגא בהפסד ושני שלישי ריוח וע"כ הפירוש בגמרא דעלינו לפרש או פלגא באגר להמתעסק ושליש בהפסד או שעלינו לפרש תרי תלתי באגר ופלגא בהפסד וא"כ מאין בירר הראב"ד שעלינו לפרש תרי תלתי באגר תילתא בהפסד דילמא איפכא פלגא באגר תילתא בהפסד ועל הרמב"ם קשה קושית התוס' וכי שוטה הנותן שיתלה בדעת המתעסק והרמב"ם פסק הכל לטובת המתעסק וטעמא בעי עוד צריך לבאר סברת היש מי שטועה מאי טעמא ביררו להם מספיקא בגמ' הפירוש פלגא באגר תילתא בהפסד דילמא איפכא וגם אמאי קרי להו הרמב"ם טועים

עוד כתב הרמב"ם בפ"ז מהלכות שותפין ז"ל הנותן מעות לחבירו סתם להתעסק בהן או שהתנו בפירוש שיהי' השכר וההפסד ביניהם בשוה ונאבד הממון יש מי שהורה שישלם המתעסק שליש כמו שבארנו אם אבד מקצת הממון ויראה לי שהוא משלם מחצה שהוא בתורת מלוה וזה שאמרו חכמים משלם שליש בהפסד בשלא הגיע ההפסד ליטול בעל המעות פחות מחצי ממונו כיצד ראובן שנתן לשמעון מאה ועשרים דינר ונשא ונתן ופחת תשעים הרי שמעון משלם שלשים ונמצא ראובן נוטל ששים כו' לפיכך שטר עסק היוצא על היתומים שהי' אביהן מתעסק בו נשבע בעל השטר וגובה מחצה שהוא בתורת מלוה כו' ולמה אני אומר שאין פוחתין לו כנגד שכרו שנתעסק בפקדון שהרי אבד כל החצי של פקדון ולא נשאר כלל פקדון שנאמר שאם לא יטול שכרו יראה כרבית שהרי חצי המלוה בלבד הוא נוטל וכן אם התנו שיטול המתעסק רביע השכר ואבד הממון כולו משלם הרביע כולו שהוא בתורת מלוה אבל אם נשאר מהממון מעט שאם תוסף על אותו המעט שתות ההפסד שפחתו יבא הכל רביע הממון או יתר ה"ז משלם שתות בלבד מן הטעם שבארנו עכ"ל והשיג ע"ז הראב"ד ז"ל בזה לא כיון שמועותיו שהרי פרש טעמו נשבע וגובה מחצה ואין פוחתין לו כנגד שכרו שמתעסק בפקדון שהרי אבד כל החצי של הפקדון וכו' מעתה כל מה שישאר וזה מתעסק בו והעסק לשניהם ראוי הוא שיטול בו שכר עמלו לחשבון שהי' נוטל מתחלה כו' עוד כתב הרמב"ם בפ"ו משותפין הלכה ב' ז"ל תקנו חכמים שכל הנותן מעות לחבירו להתעסק בהן יהי' חצי הממון בתורת הלואה והרי המתעסק חייב באחריותו אעפ"י שאבד באונס והחצי הוא בתורת פקדון והרי הוא באחריות בעל המעות ואם נגנב או אבד החצי של הפקדון אין המתעסק חייב לשלם והקשה הראב"ד ז"ל א"א ולמה לא יהיה כשומר שכר על הפקדון והלא נוטל עליו שכר כפועל בטל

ולתרץ כל זה נראה לי דס"ל להרמב"ם דהנה לכאורה קשה כיון דמסתמא היכא דלא התנו ס"ל להרמב"ם דאינו מפסיד אלא שליש ובאגר נוטל שני שלישים א"כ אמאי אמרינן האי עסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון הא אם נלך בתר הריוח נוטל שני שלישים ואם נלך בתר ההפסד הוא סובל רק שליש ואיך קרי לה פלגה מלוה ופלגה פקדון והנה לקמן ק"ד איתא השתא דאמר רבנן פלגה מלוה אי בעי למשתי בי' שכרא שפיר דמי רבא אמר להכי קרי לה עסקא דא"ל כי יהבינא לך נאעסוקי ולא למשתי שכרא אמר רב אידי בר אבין ואם מת נעשו מטלטלין אצל בניו רבא אמר להכי קרו לי' עסקא דאם מת לא יעשה מטלטלין אצל בניו לכן סובר הרמב"ם דמאי דאמרו פלגא מלוה אין הכונה שבעד המחצה נתחייב דמים וקנה גוף הדמים או הסחורה שנותן לו בתורת הלואה למחצה דלהכי קרו לה עסקא שלא קנה זה בתורת הלואה דכל גוף הדמים או הסחורה הוא של הנותן אלא דהוי מחצה כמו שומא אצלו היינו שהמקבל קבל עליו אחריות בעד זה למחצה שבאם יאבדו או יאנסו הוא ישלם המחצה נמצא אין המקבל לוה כלל עדנה שהרי לא קנה עדנה את הדמים או הסחורה בתורת הלואה ומן התורה לא הוי הלואה כלל וממילא אין כאן רבית מן התורה רק התחייבות לשלם מחצה אם יאבדו או יגנבו אכן מדרבנן חיוב אחריות הוי כמו מלוה א"כ הרי הוא מתעסק בעד המחצה שאין עליו לא אחריות שכר אם ירויח ומדרבנן הוה רבית כיון דמדרבנן גם חיוב אחריות שאף על אונסין הוי כמו הלואה משו"ה מדרבנן אסור אם לא שיתן לו שכר עמלו או שיתנו שיהי' לו חלק בריוח או שיקח בעל המעות חלק בהפסד ולפי זה עסקא יש שני תנאים תנאי אחד שהוא מקבל אחריות שלא יחסר לו מחצה ע"ז מקבל אחריות שלא יחסר לו מחצה שעד מחצה מחייב הוא לשלם בכל אופן וזה הוא היסוד של עסקא שמפני זה עסקא פלגא מלוה הכונה בתורת מלוה היינו שהוא מקבל אחריות בעד אונסין שמחצה יהי' לו ועוד תנאי שבאם יאבד פחות ממחצה כמו שליש אף שעוד נשאר לו יותר ממחצה הוא מקבל אחריות על מחצה שיאבד כל זה אם נותן שכר עמלו אבל אם אין נותן שכר עמלו אז אם התנו שהמקבל נוטל מחצה מן הריוח אז תקנו חכמים שיהי' התנאי שבאם יפסיד פחות ממחצה לא יפסיד אך השליש ממה שנאבד ואם התנו שאף אם יפחת פחות מהמחצה ג"כ יסבול המקבל מחצה אז צריכה שתהי' לו חלק בריוח שני שלשים כדי שזה יהיה שכרו על עמלו על החלק שלא קבל אחריות אבל על זה קבל אחריות שמחצה בודאי יהי' להנותן אכן הראב"ד סובר דהאי פלגא מלוה הוא כפשוטו דמחצה קנה ונתחייב הדמים והוא ממש פלגא מלוה ופלגא פקדון דבעד מחצה כבר נתחייב דמים וחיובו אינה בתורת אחריות אלא מפני שקנה הדבר למחצה ונתחייב מחצה והוי מלוה ממש והא דאסור למשתי שכרא ולא נעשה מטלטלין אצל בניו מפני שהי' התנאי רק שלא יעשה שום דבר אלא יחזיק בעסקא ומחצה הוי אפותקי להנותן שלא יעשה מטלטלין אצל בניו ואזל הרמב"ם והראב"ד לטעמיהו בכל הנך הדברים שהבאנו למעלה

בדין אם נגנב דסבירא להרמב"ם דהמקבל אין מפסיד והקשה הראב"ד הא הוי ש"ש ואמאי לא ישלם בעד גנבה הנה להרמב"ם בעסקא מה שמשלם המקבל מחצה הוא משום התנאי שהתנו שיתחייב באחריות ואחריות כולל בין אונסין בין גנבה א"כ הא מפורש התנו שיפסיד רק המחצה וא"כ אף שהוא ש"ש הא כל חיובו מטעם קבלת אחריות הא התנו שמקבל אחריות למחצה והא ודאי דש"ש יוכל להתנות שלא ישלם רק מחצה ובפרט אם יתנה ש"ש הנני מקבל אחריות על מחצה בין גנבה בין אונסין ועל מחצה השני אהי' פטור ובודאי דמתנה שומר שכר להיות כשומר חנם למחצה דהא להרמב"ם חיובו רק מפני תנאי קבלת האחריות והוא קבל רק על מחצה אכן להראב"ד הם לא דברו אודות אחריות רק עסקא פלגא קנה ונתחייב ממילא באונסין דעסקא הפירוש פלגא הנני קונה והנני מתחייב לך דמים ואם נאנס משלם לא מטעם שהתנו על חיוב אחריות אלא משום דשלו נאבד ואודות אחריות לא דברו וא"כ לדברי הראב"ד כיון שלא דברו על אודות אחריות ממילא נשאר הדין דפלגא שלא קנה אין מחויב באחריות אונסין אבל דין ש"ש עליו שהרי נוטל כפועל בטל משו"ה אם נגנב להראב"ד משלם אף מחצה דפקדון אבל להרמב"ם דדברו אודות אחריות דלדידי' מה שאמרו עסקא הכונה הנני מקבל אחריות