לבוש מרדכי בבא מציעא קלב

ומעתה ברורים דברי הרמב"ם מים שבקרקע שאין בהן ארבעים סאה, בין שהיו שאובין בין שאינן שאובין (שאף שהיו שאובין. כיון שהם בקרקע בטלו לקרקע ונסתלק מהם המחשבה למשקה). שנפל לתוכן המת, או שהלך בהן הטמא הרי אילו טהורין (הטעם משום דלא היה רצון להחשיבם למשקה, ומיושב קושית הראב"ד שהקשה כיון שהלך הטמא, אין לך רצון גדול מזה, אכן לדברינו הרצון בעינן להחשיבם למשקה. ובזה שהלך בהם לא החשיבם למשקין אבל אם שתה מהן אדם טמא. או שמילא בהן בכלי טמא, או שנפלו לתוכן משקין טמאין ברצון הרי איל טמאין ואעפ"י שהן בקרקע (שהרי בזה ששתה מהן, או שמילא בכלי הרי החשיבם למשקה, ואם שפך להם מים ג"כ החשיבם בזה למשקה, כיון שדרך הוא ששופכין משקה לתוך משקה, וכמו שכתב הרמב"ם גבי מי גבאים, דאם קדמו מי גשמים אף מים מועטין ששפך לתוכן מטמאין הכל משום שבשפיכתו להם משקים החשיבם למשקה) והנה אף שנטמאו עתה בשעת ששתה הטמא וכו' אבל תיכף שכלה מלשתות הרי בטל מהם מחשבתו, ועתה אף דהמים טמאים דטומאתן לא פקע, אף בעת דאין עליהם דין דאשר ישתה אבל לטמאות אחרים הא בעי שיהי דין אשר ישתה. משו"ה מים ששתה הטהור שאז בשעת שתיתן הוא מחשיבם למשקה, הם מטמאים אותו או את הכלי אבל אם נפל לתוכן ככר של תרומה. כיון שעתה אין מחשיבם למשקה. אין מטמאין שחסר עליהם דין דאשר ישתה אבל אם הדיח ידו והוציא פירוש בשעת שהוציא הככר, הדיח ידו הרי חישב עתה על המים שבידו, והחשיבם למשקה, משו"ה מטמאין הככר

סימן כב

סוגיא דלכשתגנב ותרצה ותשלמני הרי פרתי קנויה לך, ויבאר דלא הקנה נוף הפרה רק דמי הפרה, ויבאר דלהרמב"ם עסקא לא הוי הלואה רק חיוב אחריות. ויש שני תנאים בעסקא. אם יאבד כולו. ואם יאבד מקצת

דף ל"ג המפקיד אצל חברו בהמה או כלים ונגנבו או שאבדו שילם ולא רצה לשבע שהרי אמרו שומר חנם נשבע ויוצא נמצא הגנב משלם תשלומי כפל כו' למי משלם למי שהפקדון אצלו כו' בגמ' מתקיף לה רמי בר חמא והא אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם כו' מתקיף לה ר' זירא אי הכי אפילו גיזותי' וולדותי' אלמה תניא חוץ מגיזותי' וולדותי' אלא אמר ר' זירא נעשה כאמר לי' חוץ מגיזותי' וולדתי' ומאי פסקא סתמא דמילתא שבחא דאתא מעלמא עבד אינש דמקני שבחא דמגופה לא עביד אינש דמקני, ע"כ

והנה הרמב"ם כתב בפ"ח מהלכות שאלה הלכה ג' ז"ל כל הקונה כפל קונה השבח הבא מאליו כיצר הפקיד ד' סאין אצל חברו והרי הן שוין סלע לנגנבו או אבדו ואמר הריני משלם סלע ואיני נשבע ואחר כן נמצאו והרי הן שוין ארבעה סלעים הרי הן של שומר ואינו משלם אלא סלע כו' והשיג ע"ז הראב"ד ז"ל א"א דוקא שבא השבח אחר ששילם או שאמר הריני משלם עכ"ל ועיין תוס' לקמן דף ל"ה ד"ה ואותביני' שגם דעת התוס' כדעת הרמב"ם דיוקרא הוי שבחא דעלמא ולא דמי לגיזות וולדות דאותו שבח ניכר בגוף הבהמה עכ"ל התוס' וכמובן זה קשה דאף דאין ניכר עכ"פ היוקר הוא בעד גוף הדבר וא"כ הא הוי שבח שמגוף הדבר אכן הא עכ"פ מג"מ הנ"ל דכיפי הא מוכח דאם שילם שייך להשוכר השבח משו"ה חילק הראב"ד דדוקא השבח של אחר ששלם או שאמר הריני משלם שייך להנפקד אכן המ"מ הקשה על סברת הראב"ד כיון דיוקרא ששילם הוי של המפקיד איך קונה אח"כ ואם נימא דכששילם אגלאי מילתא דקנה למפריע סמוך לגנבה א"כ אם בינתים נתיקר הלא נתיקר לשומר ולומר דקונה בעת ששילם הא לא מצינו מי שאמר שיקנה אז וכונתו להקשות הא אז הוי אינו ברשותי' ואיך יקנה

ולישב דבריהם נראה לי דהנה לקמן דף ע' איתא אין מקבלין צאן ברזל מישראל אבל מקבלין צאן ברזל מן הנכרים כו' למימרא דברשותא דמקבל קיימא ורמינהו המקבל צאן ברזל מן העכו"ם ולדות פטורין מן הבכורה אמר אביי לא קשייא הא דקביל עלי' אונסא וזולא הא דלא קביל עלי' אונסא וזולא א"ל רבא אי דקביל עלי' מרא אונסא וזולא צאן ברזל קרית לי' כו' אלא אמר רבא אידי ואידי דלא קבל עלי' מרא אונסא וזולא וגבי בכורות היינו טעם דולדות פטורין מן הבכורה כיון דאי לא יהיב זוזי אתי נכרי ותפס לבהמה ואי לא משכח לבהמה תפס לולדות והוי לי' יד עכום באמצע וכל יד עכום באמצע פטור מן הבכורה עד כאן והקשה בתוס' ד"ה אין מקבלין ז"ל פירש בקונטרס כל אחריות הנכסים על המקבל ושם אותו במעות עליו וכל זמן שאין נותן לו מעותיו חולקין השכר ואע"ג דמשנה יתירה היא דהא תנא לי' אין מושיבין חנוני למחצית שכר כו' נקט לי' משום סופא אבל מקבלין צאן ברזל מן הנכרים ולפירושו לא הוי רבית זו אלא מדרבנן וקשה מאי פריך בגמ' מתניתן דהכא אמתני' דבכורות הא עכ' ס"ל למקשה דמתניתן דבכורות בדלא קביל מרא אונסא וזולא כדפריך רבא כו' וא"כ ע"כ הוי רבית דרבנן ואפ"ה הוי אתי לי' שפיר הא דפטירי מן הבכורה כו' וע"כ פירש ר"ת דהכא הוי רבית דאורייתא כו' וקבל עליו לתת בכל שנה דבר קצוב כו' אכן הרמב"ם כתב בפ"ח מהלכות מלוה הלכה י"ב ז"ל אין מקבלין צאן ברזל מישראל מפני שהוא אבק רבית וא"כ יקשה עליו קושית התוס' אי מתניתן מיירי ברבית דרבנן מאי הקשה המקשה למימרא דברשותא דמקבל קיימא דהא הוי רק רבית דרבנן וא"כ בלאו מתניתן דהכא צריך לפרש המשנה דבכורות מטעם דהוי יד עכום באמצע ועוד כיון דעיקר חידוש דמתניתן משום סיפא דמקבלין מן העכום מאי פריך ליפלוג בדידה

ולבאר זאת נראה דהנה בגמ' דף ס"ח איתא ההוא שטרא דהוה כתב בי' פלגה באגר פלגה בהפסד אמר רבא רב עיליש גברא רבה ואיסורא לאנשי לא הוי ספי מה נפשך אי פלגה באגר תרי תלתי בהפסד אי פלגא בהפסד תרי תלתי באגר ע"כ והנה הרמב"ם כתב בפ"ו משותפין הלכה ג' ז"ל ועוד תקנו חכמים שכל הנותן מעות לחברו להתעסק בהן ופחתו או הותירו ולא רצה לתן שכר עמלו בכל יום ולא התנו ביניהן שום תנאי שיהי שכר המתעסק באותו חצי פקדון שליש ריוח הפקדון שהוא שתות ריוח כל הממון לפיכך אם הרויחו יטול המתעסק שני שליש הרויח כו' ואם פחתו מפסיד המתעסק שליש הפחת כו' והשיג על זה זה הראב"ד ז"ל נראה לי שהוא שיבוש שכן אמרו חכמים תרי תלתי באגר פלגא בהפסד עוד כתב הרמב"ם בהלכה ד' ז"ל יש מי שטועה ואומר שהנותן עסק סתם אם יהי' שם שכר יטול המתעסק חצי ואם יהי' שם הפסד יפסיד שליש ואין הדבר כן עכ"ל הרמב"ם והנה בגמ' הא אמר אי פלגא באגר תרי תלתי בהפסד אי פלגא בהפסד תרי תלתי באגר ובודאי דאי