לבוש מרדכי בבא מציעא קכח

שפיר פירש הירושלמי, דעתה נעשה תרומה בדיבורו

ולפ"ז נראה לי דהברייתא כולה הוא דברי ר' יהודה דר' יהודה פליג, על שני דברים שאמרו חכמים: דקטן שתרם אין תרומתו תרומה, והתורם את שאינו שלו אין תרומתו תרומה. וקאמר ר' יהודה בתרווייהו דתרומתו תרומה. בקטן שהניחו אביו במוקשה כו', וגם בתורם שלא ברשות ואמר שתרומתו תרומה, ומפרש כיצד אמרו. התורם שלא ברשות תרומתו תרומה. אבל לרבנן לא נעשה כלל תרומתו למפריע, אף בשוי' שליח ואמר אחרי כן כלך אצל יפות אעפי"כ לרבנן לא נעשה תרומה למפריע, כיון דאנן קיי"ל דיאוש שלא מדעת לא הוי יאוש, א"כ מה בכך דעשאו שליח לתרום אעפי"כ כיון שדרכו של בע"ה לתרום בבינונית, א"כ נעשה שליח על הבינונית ולא על היפות, א"כ בעת שתרם מן היפות לא נעשה כלל שליח ע"ז ואין מועיל כלל מה שאמר כלך אצל יפות. אח"כ שיהי' תרומה למפריע, דבעידנא דתרם לא הי' שליח על היפות

אכן כל זה לרבנן דאינהו סבירא להו דדין הרמה, הוא על הפירות לא על מעשה ההרמה. דקרא דונחשב לכם תרומתכם. הוא על הפירות דסבירא להו משום זה שרוצה האב בהרמת הקטן, אין זה מחשבה שיועיל תרומתו כיון דאין המחשבה על הפירות רק על מעשה וא"כ לדידהו מה דכתיב תרימו גם אתם, שיוכל לעשות שליח לתרום, דין השליחות הוא על הפירות שנעשה שליח לתרום הפירות, לעשות הפירות תרומה. א"כ לדידהו אף אם עשאו שליח לתרום כיון דחל שליחותו על הפירות, וסתמא דבע"ה כי תרם בינונית תרם, א"כ על יפות לא נעשה כלל שליח ומשו"ה לדידהו אף אם עשאו שליח לתרום, ואח"כ כשבא ומצאו שתרם יפות אמר כלך אצל יפות לא נעשה תרומה למפריע, רק עתה נעשה תרומה ומשו"ה אמרו רבנן התורם שלא ברשות אין תרומו תרומה בכל גווני, אבל ר' יהודה סבירא לי', דדין שליחות הוא על הרמה, דהא הוא ס"ל דאף שהניחו אביו במוקשה לתרום מועיל, דסבירא דקרא דונחשב לכם תרומתכם. הוא על מעשה ההרמה, ולדידי' כשאדם עושה שליח לתרום:

אין הכונה שהפירות שהוא עושה תרומה הדין הוא כאילו הבע"ה עושה הפירות לתרומה, דהשליחות הוא רק על הפירות אלא ר' יהודה ס"ל דשליחות לתרום הוא נעשה בעלים על ההרמה, היינו דהוא נעשה בעלים על הכרי לפטור הכרי ע"י הרמת תרומה, א"כ לא שייך כלל לומר שלא נעשה שליח כלל על היפות, דהרי הוא נעשה בעלים על הכרי להיות הוא התורם במקום הבעלים רק דיוכל להיות שהוא שינוי בשליחות היינו דהוא עשאו בעלים על ההרמה שהי' סבור שיתרום בינונית והוא תרם יפות לזה אמרינן דאם אמר כלך אצל יפות אין זה שינוי בהשליחות שאין זה נגד דעתו, דלדידי' ע"י הכלך אצל יפות:

אין אנו מבררין שנעשה שליח על יפות, רק מבררין שאין זה שינוי בהשליחות משא"כ לרבנן דלדידהו השליחות הוא על הפירות צריכין אנו לברר, שליחות חדשה, דמתחילה. הא לא נעשה אלא על הבינונית דסתמא דבע"ה כי תרים בבינונית. ועתה ע"י שעתה אומר כלך אצל יפות. וניחא לי עתה ביפות, נברר שיעשה השליח על יפות, משום דכיון דהשתא ניחא לי' מעיקרא נמי ניחא לי' ואף שבדיבורו שעשאוהו בסתמא שליח' הוי ודאי רק על בינונית דהרי כיון דלא פירש יפות, וסתמא הוא בינונית, נברר ע"י דיבורו של השתא שיעשה שליח על יפות, וכיון דיאוש שלא מדעת לא הוי יאוש. או מטעם דבעינן דוקא שלוחכם לדעתכם:

משו"ה אף אם עשאו שליח לתרום והשליח תרם יפות והוא אמר כלך אצל יפות:

לא נעשה תרומה כלל למפריע לרבנן. משו"ה רבנן תנו במתניתין סתמא דהתורם שלא ברשות לעולם אין תרומתו תרומה, בכל גווני ואף דזה גם רבנן מודו. דעתה כשבא ואמר כלך אצל יפות נעשה עתה תרומה, מה שנעשה עתה תרומה הוא משום, ליתא דבע"ה דבזה שהוא מסכים הוא התורם עתה, אבל ר' יהודה פליג על רבנן וס"ל דנעשה תרומה למפריע דלדידי' השליחות הוא ההרמה שנעשה בעלים על הכרי לתרום. א"כ דיבורו דכלך אצל יפות מברר שמה שתרם יפות אין זה שינוי בשליחות:

והברייתא הזאת דכיצד אמרו התורם שלא ברשות תרומתו תרומה הוא סוף דברי ר' יהודה, דפליג על המשנה, וס"ל דבין בקטן בין בתורם שלא ברשות תרומתו תרומה למפריע, ומעיקרא הי' סבר בגמ' דמיירי דלא עשאו כלל שליח. פריך שפיר איך נעשה תרומה. דמדקאמר דתורם שלא ברשות תרומתו תרומה, ע"כ משום ליתא דהתורם משום דאמרינן מדרוצה השתא בשליחותו איגלאי מילתא למפריע דמעקרא נמי רוצה בשליחותו, דאילו הי' משום ליתא דבע"ה, מפני דיבורו דכלך אצל יפות, נעשה עתה תרומה. א"כ לא שייך לומר תורם שלא ברשות תרומתו תרומה, דהרי תרומתו של התורם אינינו כלל תרומה, וכמו בקטן, דאף שאם בא אביו והסכים נעשה תרומה קתני במתניתין סתמא דאין תרומתו תרומה. משום דאם הסכים האב התרומה, משום ליתא דהאב, ה"נ בתורם שלא ברשות ע"כ דפירוש הברייתא הוא למפריע, ומשו"ה פריך הא הוי יאוש שלא מדעת ולא הוי יאוש ואיך נעשה שליח. ע"כ דעשאו שליח ואז לרבי יהודא נעשה תרומה למפריע, אף שבשעת מעשה, הי' תורם שלא ברשות דסתמא הי' דעתו רק על בינונית, כיון דאמר כלך אצל יפות אין זה שינוי בשליחותו שנעשה בעלים על התרומה, אבל לרבנן בכל גווני אין מועיל למפרע, ושיהי' השתא תרומה לא בעינן כלל שיעשהו שליח

משו"ה הרמב"ם שהוא פסק כרבנן וקתני סתמא דקטן לא יתרום וס"ל דשליחות לתרום הוא לעשות את הפירות לתרומה, א"כ לברר שליחות חדשה, שליח על יפות הא לא יועיל אף אם יעשהו שליח, ג"כ לא יהי' תרומה למפריע, ורק שיהי' תרומה השתא הא לא בעינן שיעשהו שליח, שהרי בדיבורו הוא עתה התורם, משו"ה כלל הרמב"ם דין דאם לקט לצורך עצמו: ותורם בעד בע"ה, דבתרוייהו עתה נעשה תרומה אף בלא עשאו שליח, ולמפריע בכל גווני אין נעשה תרומה אף בעשאו שליח ודברי הרמב"ם פשוטים וברורים

סימן כא סוגיא דכי יותן, ויבאר אי בעינן גבי טומאה רצון, והרבה חידושים בדיני משקה לקבל טומאה, וחידוש בדין משקה שתחלתו לרצון, ויבאר שיש שני דינים בהכשר, דבעי רצון שיעשו המשקים ראוין להכשיר ויש דין שהנתינה תהי' ברצון

(דף כ"ב) דרב פפא רמי כתיב כי יתן וקרינן כי יותן הא כיצד בעינן כי יותן דומיא דכי יתן מה יתן לדעת אף כי יותן לדעת, כתב הרמב"ם (בפרק חמשה עשר מהלכות טומאת אוכלין הלכה א') מים שבכלים מתטמאין בין לרצון בין שלא לרצון ומטמאין אוכלים וכלים בין שנפל עליהם ברצון בין שנפל עליהם שלא ברצון. אבל מים שבקרקעות כגון מי בורות שיחין ומערות ומי גבאים שאין בהם ארבעים סאה אין מתטמאין אלא לרצון ואין מטמאין אלא ברצון, כיצד מים שבקרקע שאין בהם ארבעים סאה בין שהיו שאובין בין שאינן שאובין