לבוש מרדכי בבא מציעא קכד

דוקא, שיפקיר לכל העולם: מכ"ש בסתמא דאינו מקפיד דבעינן שלא יקפיד לכל העולם: אכן לדברינו הלא ראי' ברורה, דאף אם אינו מקפיד, אלא לאיש אחד ג"כ מועיל שהרי הכא דבא ואמר אמאי לא תיתיב מהנך שפירתא אין לנו ראי' אלא שהוא רוצה לגבי אריס שלו, אבל מאין לנו שגם לאחר, שהוא אינו מכירו מעולם, מנא לן דגם לגבי דידי' לא יקפיד ומדאצטריך להביא טעמא בגמ' דמשום כיסופא הוא דאמר הכי, הרי דבלא האי טעמא היתה מתקדשת. משום דאמרינן מדהשתא ניחא לי מעיקרא נמי ניחא וכדביארנו דהינו משום דאז הי' בגדר אינו מקפיד דרצונו של עתה, לא מעלה ולא מוריד: שהרי הי' שלא מדעת ואנן הא ס"ל יאוש שלא מדעת לא הוי יאוש, ע"כ משום דאם הי' ניחא לי' הי' בגדר אינו מקפיד. ואף דהרמב"ם מיירי סתם בחבירו, ולא באריס ג"כ ראי' דלדברי הנודע ביהודה. נהי של חבירו הוא אינו מקפיד, אבל לגבי שונאו ומי שאינו עמיתך, נימא דבודאי הי' מקפיד וא"כ איך היתה מתקדשת. אילו הי' גילוי דעת דניחא לי' דהיינו משום שבשעת הקידושין הוא בגדר אינו מקפיד. הא הוא אינו מקפיד רק לגבי דידי', ע"כ דאף אם אינו מקפיד רק לאחד ג"כ היא מתקדשת

ומה שהקשה, הנודע ביהודה מקל וחומר: דגבי הפקיר בפירוש, בעינן דוקא שיפקיר לכל העולם, לדברנו לא קשה כלל דשם בעינן שיעשה הדבר הפקר, דמצינו שריבתה התורה מקרא דונטשת, שיש לך נטישה אחרת, שאדם יכול לעשות נכסיו הפקר, וכמו שיכול אדם לעשות נכסיו הקדש ויכול להקנותם ולמכרם, ה"נ יכול לעשות שיהיו הפקר ואז אף יחזור בו לא יוכל (ובקרקע לאחר שלשה ימים לא יוכל לחזור בו) זה הדין אמרה התורה רק היכא שהוא עושה הדבר כשמיטה, שעושה שמיטה על הדבר אז נעשה הדבר שמיטה, אבל היכא שאין עושה הדבר כשמיטה, שהיא לכל העולם ולאדם אחד אינו מפקיר אין הפקרו כלום באופן זה אין יכול לעשות הדבר להפקר, אבל הא דאינו מקפיד, הוא אדרבה שאמרה התורה שאם אחד גוזל שלא מדעת חבירו, הוא גזל אבל אם הוא אינו מקפיד אינו גזל. א"כ אף אם אינו מקפיד לגבי אחד ג"כ אינו גזל, שזה הוא דין בהלקיחה, לא בחלות על החפץ כמו הפקר רק דהלקיחה שהיא אנינה נגד רצונו איננה גזל, א"כ עתה דאינו מקפיד נגד אדם זה, הלקיחה הזאת מותרת, וא"כ אף אם אינו מקפיד לגבי אד אחד ג"כ מקודשת, ולא בעינן כלל שלא יקפיד לכל העולם, דאטו אם אינו מקפיד לכל העולם נעשה הדבר הפקר, דהרי שם פירשו דמיירי בפחות משוה פרוטה, ואינו מקפיד, משום שהוא פחות משוה פרוטה, וא"כ מאי מועיל שהוא אינו מקפיד לכל העולם אטו עי"ז נעשו כל אגוזיו וחמריו מופקרים משום דכל אגוז בפני עצמו. אנינו שוה פרוטה הא עכ"פ אצלו הם מצורפים, ואצלו יש הרבה אגוזים, שהם ביחד הרבה כסף, וא"כ אם באנו לדון מדין הפקר, אף אם אינו מקפיד לכל העולם: ג"כ לא יועיל כיון שאף אם אינו מקפיד אם נוטל, ממנו אגוז או תמרה, מפני שהם פחות משוה פרוטה, לא נעשו הפקר, שהרי אצלו, מצורפים הרבה, ביחד, ואף אם אין לו אלא אגוז אחד יצטרף לעוד דבר אחר, ע"כ דהטעם משום דאם אינו מקפיד אין הלקיחה, באיסור, וא"כ מה לי אין מקפיד לכל העולם מה לי אין מקפיד לגבי דהאי גברא סוף סוף הלקיחה דהאי גברא שהוא אינו מקפיד לגבו, הלקיחה הזאת היא בהיתר

ובודאי דזה אין לומר כלל דגם לענין דין דשרי לקח, יאמר הנודע ביהודה, שבאם אין מקפיד אלא לגבי אחד ולכל העולם יקפיד, יהיה איסור בדבר, לגבי דהאי לקח זה בודאי אי אפשר לומר, דא"כ אף אם מצוה ומרשה לאחד לקח, נאמר כ"ז שלא הקנה, לא יכול לקח, מפני שצריך דוקא שיפקיר לכל העולם והרי הר"ן בנדרים (דף ל"ד) ד"ה דאזמני' פירש דאם הזמינו וקראי אצלו, הככר מה שהוא אוכל הוא של בעל הבית. ואעפי"כ שרי לו לאכול. כיון שמרשה אותו לאכול, אף שהוא הזמינו רק אותו אבל לכל העולם לא יזמין, ומה לי אם הרשה לאכול ולא הקנה לו, ומה לי אם אינו מקפיד ועוד הרי אמרינן שותפין אהעמדה כדי לא קפדי. ומשו"ה מותר לשותפים להעמיד בהמות. והרי לגבי אחר הי' מקפיד: הרי דזה אין ספק כלל, דאם אינו מקפיד אלא לגבי אחד, ג"כ שרי לו לקח, ובזה לא יפלוג הנודע ביהודה דבודאי הלקיחה הזאת בהיתר, וכיון דאף אם אינו מקפיד לכל העולם: כמו באגוז ובתמרה, משום דהוה פחות משוה פרוטה ג"כ לא נעשה הדבר הפקר, ורק מטעם דהלקיחה, בהיתר א"כ מה לי אם אין מקפיד לכל העולם. מה לי אם אין מקפיד לגבי אחד. ממ"נ אם אף שאינו מקפיד אינו זוכה, וא"כ אף אם אינו מקפיד לכל העולם ג"כ לא יזכה, ואף אם נפרש דבר שאינו מקפיד שהדבר הוא שוה פרוטה, רק שהאיש הזה הוא אינו מקפיד לכל העולם על דבר כזה ג"כ לא נעשה הדבר הפקר דהרי אינו מפקיר כל מה שיש לו שיוכלו לקח כל אדם מעט מעט ועתה בשעה שהוא לוקח הלא עתה אין יודע ואין יודע ואין יכול להיות עתה מפקיר שלא מדעתו. ואם נימא דבעינן דוקא שיהי' הפקר א"כ גם: אם אינו מקפיד לכל העולם ג"כ לא יועיל, ע"כ דלא בעינן שהדבר יהי' הפקר רק שכיון שאינו מקפיד א"כ הלקיחה היא שלא באיסור, וזוכה ע"י לקיחה שאינה באיסור א"כ אף אם אינו מקפיד אלא לגבי אדם אחד ג"כ הלקיחה שלא באיסור יוכל האדם הזה, שלגבו דידי' אינו מקפיד לזכות, ע"י לקיחה כזו ול"ד כלל הדמיון שמדמה הנודע ביהודה להפקר דבעינן דוקא לכל העולם דהתם דין הוא בהחפץ, שיהי' הפקר, שם הדין, דהפקר כזה. שאינו לכל העולם לא נעשה הדבר הפקר. אבל אטו משום זה נימא מה שאינו מקפיד לגבי אחד, כיון דלגבי אחר יקפיד הוי הקפדה, לגבי דהאי שאינו מקפיד, ופליאה נשגבה, על הנודע ביהודה: איך הרכיב הדברים

ומה שאמר לי' ר' ישמעאל בר' יוסי לכולהו עלמא אפקרינהו ולך לא אפקרי' ופריך מי הוה הפקר ולכאורה הי' יכול לומר לכולי עלמא אינו מקפיד ולגבי דידך אני מקפיד. אכן זה יקשה אף אליבא דהנודע ביהודה: שהרי זה גם הנודע ביהודה מודה דאם הוא אומר שמרשה לקח דלאו גזל הוא, ואף אם נימא דאם אינו מקפיד יפלוג, אבל אם מרשה לאחד לקח, אף שלאחר לא ירשה, בודאי דשרי לו לקח, וכדמוכח מהר"ן דהבאנו דאורח אינו זוכה במה שאוכל, ואעפי"כ מותר לאכול, וזה דבר שלא יפול בו ספק וא"כ הי' יכול לומר הנני מרשה לכל העולם לקח, ולך איני מרשה והרי ר' ישמעאל בר' יוסי לא חשש אלא שלא יכשלו ב"א באיסור גזל, וא"כ הרי לא הי' איסור גזל ע"כ צריך לדחוק שר"י ב"י חשש למיתה פן ימות טרם שיזכו וכיון דלא נעשה הדבר הפקר, יהי' הדבר של יורשיו, ואז לא יועיל מה שהרשה לקח, כיון דעתה אינו שלו ולא נעשה הדבר הפקר בחייו ויכשלו אז באיסור גזל, א"כ פשיטא שמה שיאמר שאינו מקפיד לא יועיל אם ימות, משו"ה הפקיר שזה יועיל תיכף, שנעשה הדבר של הפקר ולא יזכו בזה יורשיו ויכשלי באיסור גזל

שוב ראיתי שהנודע ביהודה במהדורא תנינא בחלק אה"ע בסימן ע"ז, כתב שרשם בגליון החו"מ שלו בסימן שנ"ט, שכתב שם המחבר דדבר שאינו מקפיד שרי ליקח, וכתב הנודע ביהודה, בגליון שלו, דאף דשרי ליקח. אבל לא נעשה הדבר שלו. וכמ"ש המג"א בסימן תרל"א בשם ספר יראים דאפילו למ"ד גזל למי שאינו עמיתך. שרי לא מקרי לכם