לבוש מרדכי בבא מציעא קיט

לו הנוה והמקבל זכה בהחוב וכיון שזכה בהחוב ונפטרו ממנו אין יכול לחזור עליו ומאן דס"ל יכול לחזור בו, ס"ל דתקנת מעמ"ש היתה שיתחייב הלוה לתן לו החוב (ומיירי באופן דמדין שיעבודא דר' נתן לא הי' מחויב כמו ביש לו נכסים דאז אין דין שיעבודא דר' נתן ואעפי"כ מחויב מדין מעמ"ש) אבל עצם החוב לא זכה. וא"כ לא נפטר עדנה משו"ה יכול לחזור בו. ומשו"ה כתב הכא דדין אם יכול לחזור עליו תלוי בדין אם יכול למחול והיינו דגם זה הדין אם יכול למחול תלוי בזה אם תקנת מעמד שלשתן היתה שהלוה חייב כבר להמקבל והמקבל זכה בעצם החוב, א"כ אין יכול למחול דדוקא במכירת שט"ח דשם הא יש שני שיעבודים שיעבוד הגוף ושיעבוד הנכסים שם יש לומר דאף שקנה עצם שעיבוד הנכסים אעפ"כ יכול למחול, משו' דשיעבוד הגוף לא קנה, אבל במעמד שלשתן דהיתה התקנה אף במלוה ע"פ דשיעבוד נכסים אי אפשר לומר שקנה אם התקנה היתה שיקנה. ע"כ שקנה שיעבוד הגוף היינו דעצם החוב כבר נקנה להמקבל דמשו"ה אין יכול לחזור בו שכבר נפטר, ממילא אין יכול למחול, אכן מאן דס"ל שיכול למחול ע"כ דסבירא ני' שנא קנה את עצם החיוב משו"ה יכול למחול, שהחיוב עליו רק לתן את החוב אבל אם נמחל שאין חוב ממילא פקע החיוב שחייבוהו לתן בתקנת מעמד שלשתן. משו"ה בכול לחזור בו ואף שהש"ך הביא דיעות דס"ל דלא תליא זה ייזה הכ"מ ס"ל דתלי זה בזה וסבירא לי' דהפוסקים דס"ל בשם ר"ת דאין יכול למחול, אינהו יסברו דר"ת ס"ל דאין יכול לחזור בו. ומאן דס"ל אליבא דר"ת דיכול לחזור בו, יסבור דדעת ר"ת דיכול למחול

והנה בב"מ דף קי"ב איתא המחהו (להפועל) אצל חנוני או אצל שלחני אינו עובר איבעיא להו חוזר או אינו חוזר רב ששת אמר אינו חוזר ורבה אמר חוזר, והנה ר"ש דאמר אינו חוזר אי אפשר שיסבור שתקנת מעמד שלשתן היתה שהחיוב עליו לתן את החוב שבידי להמקבל. דא"כ היכא שאין חוב בידו בודאי דלא שייך תקנת מעמד שלשתן, וא"כ אמאי אינו חוזר, וע"כ דלדידי' תקנת מעמד שלשתן היתה שמתחייב להמקבל חוב חדש וס"ל דהחנוני כיון שקבל עליו נתחייב בסך המגיע מהבע"ה להפועל נתחייב להפועל וממילא נפטר הבע"ב מהפועל שכבר זכה הפועל בחוב כדמי פעולתו, והחילוק בין היכא דמגיע ממנו ללא מגיע ממנו' כשאין מגיע ממנו כמו בהמחהו אצל חנוני דאין החנוני מחייב בעי שהחנוני יקבל עליו, והיכא דמגיע ממנו אז במעמד שלשתן חייבוהו רבנן בסך שמגיע לתן להמקבל וכיון שהוא חיוב ממש ממילא נפטר. אכן אליבא דרבה דאיהו ס"ל דחוזר איהו יוכל לסבור דתקנת מעמד שלשתן היתה רק שיהיה עליו חיוב לתן את החוב וממילא היכא דאינינו מחויב כמו בחנוני אף שקבל עליו יוכל החנוני לחזור. והפועל בודאי דיוכל לחזור, ולפי זה לא קשה כלל על הנך דסברי דאם הלוה מדחהו יכול לחזור על הממחה, מירושלמי דאמר שאף אם העני אין יכול לחזור, דהא הירושלמי סובר כרב ששת דאף הפועל אינו יכול לחזור, כמו שהביא שם גופא בהמקבל האלפסי, דהירושלמי ס"ל כרב ששת. א"כ להירושלמי תקנת מעמד שלשתן היתה שיתחייב חוב ממש להמקבל וכיון שזכה חוב ממש כבר נפטר הלוה מחיובו בודאי, וכמו שכתב הש"ך וכמו שביארנו שגם שיטת הרמב"ן דפריך מגמ' דב"ק פ"ט הוא ג"כ כן. דכיון שהקנתה חוב להנחבל בעד חבלתו כבר נפטרה מחיובא דידי' משו"ה ס"ל להירושלמי דאף אם איפרסן לוי שנהי' עני אינינו מחויב כלום אחרי שכבר זכה בעצם החיוב. אכן אנן הא פסקינן כרבה ולרבה הא אפשר לומר דתקנת מעמד שלשתן היתה רק חיוב שיתן החוב אבל בעצם החוב לא זכה וא"כ לא נפטר עדנה משו"ה יכול לחזור בו

לפי זה אפשר לומר דמחלוקת הפוסקים אי מועיל שליח המקבל במעמד שלשתן יהי' ג"כ תלוי בזה. דמאן דס"ל דמועיל שליח המקבל איהו יסבור דתקנת מעמד שלשתן הי' שיזכה בעצם החוב שהלוה מחויב מעתה החיוב להמקבל א"כ המקבל בזה שהוא עומד זוכה בהחוב ואינהו לא ס"ל כתוס' דתקנת מעמד שלשתן היתה שהלוה זוכה בעד המקבל אך המקבל בעמידתו זוכה, וא"כ עמידתו הוא מעשה הזכי'. וממילא יוכל לשלוח שליח שהוא בעמידתו יזכה בעד המקבל, דהרי עמידתו היא הזכי', אכן מאן דסבירא לי' דאין יוכל לעשות שליח איהו ס"ל דאין המקבל זוכה כלל בהחוב א"כ עמידתו רק דין הוא שאימתי החיוב על הלוה לתן החוב דוקא אם אמר לו בשעה שהוא עומד. א"כ השליח הוא רק על העמידה ועל עמידה בעצמה אי אפשר לעשות שליח

ולא קשה מה שהקשינו אם נימא דאין יכול לעשות שליח משום שאין בעמידתו זכי' א"כ מאי מועיל אנן יד עניים הא זה מועיל רק שיזכה בעדם אבל לא שיעמוד בעדם אכן לדברינו ניחא דהא תקנת מעמד שלשתן לסברא זו היא שיעמוד מי שהוא מחויב לתן. דהא זכות בעצם החוב לא קנה המקבל ורק חיוב על הלוה לתן החוב. א"כ היתה התקנה שיעמוד מי שלו הלוה מחויב לתן. וא"כ הצדקה הא מחויבים לתן לגבאי הצדקה היינו לרב יוסף א"כ הרי היתה התקנת מעמד שלשתן כבכל מקום דיעמוד מי שלו מחויבים ליתן והרי נתינת הצדקה מחויבים לתן לגבאי הצדקה נמצא אף דבשאר מעמ"ש אין יכול לעשות שליח התם השליח הוא רק לעמוד דהרי הנותן אין אומר שיתנו להשליח אלא שהוא רק השליח לעמוד אבל עצם נתינתו רוצה לתן לאחר לא לשליח, וא"כ הוא רק שליח לעמוד על עמידה אין יכול לעשות שליח: אבל בצדקה עיקר חיוב הנתינה הוא לגבאי הצדקה א"כ עומד מי שלו מחויב לתן. משו"ה מועיל יד עניים, דכל תקנת מעמד שלשתן הוא רק חיוב לתן

ואפשר עוד לאמר דדבר זה תליא בשני תירוצי התוס' שם בב"ק ל"ו שהקשו מאי איכא דאנן יד עניים אנן, בלא"ה אין יכול לחזור בו דהא בפיך זו צדקה ותירצו חד תירוצא דכיון דהוי דבר שלא בא לעולם בלא טעמא דמעמ"ש לא הי' התחייב ויכול לחזור בו, ועוד תירצו דלא הי' רוצה לחזור אלא הי' רוצה ללות כדקי"ל כל זמן שלא בא ליד גבאי יוכל ללות והנה לתירוצא קמא דתוס' הועילה המעמד שלשתן שיתחייב לתן לעניים דאילולא דין דמעמד שלשתן מטעם דאנן יד עניים אנן לא הי' חיוב כלל לתן מטעם דהוי דבר שלבל"ע. אכן לתירוצא בתרא הא הועיל מעמד שלשתן שיקנו העניים את עצם החוב דאם נימא דתקנת מעמד שלשתן היתה רק שיתחייב הלוה לתן אבל עצם החיוב לא זכה המקבל, א"כ אף שהי' מעמד שלשתן אעפי"כ הא לא בא עדנה ליד הגבאי, דהרי החיוב לתן הא תמיד תיכף כשאמר סלע זו לצדקה נתחייב לתן לצדקה אלא דלא זכו בה עניים ורק חיוב לתן משו"ה יכול ללות, א"כ אף במעמד שלשתן אף שהלוה נתחייב לתן את החוב שהוא חייב לתן למאן דתקע לי' זה החוב הוא מחויב עתה לתן לעניים אעפי"כ הא בעצם הממון לא זכו העניים וא"כ אמאי לא יוכל גם עתה ללות, אטו נעשה ההוא גברא דתקע גבאי הצדקה הרי אמרינן בא ליד גבאי אי אפשר לשנותה אבל אם לא יבא ליד גבאי רק לאחר לא בתורת זכי' לעניים אך לתן לעניים לכאורה עדנה אפשר לשנותה. והכא אם נימא דמעמ"ש התקנה הוי רק חיוב לתן לעניים וזכי' אין כאן אפשר דיוכל עדנה לשנותה ולכאורה להאי תירוצא תקנת מעמ"ש היתה שיזכה המקבל זכי' גמורה והוי כבא ליד גבאי דאסור לשנותה

ובדבר קושית תוס' אם נימא דמעמ"ש יכול למחול א"כ איך מקודשת במעמ"ש הא לא סמכה דעתה דסברא