לבוש מרדכי בבא מציעא קיז

שהמקבל בעמידתו זוכה בהחוב או בהפקדון וא"כ יכול לעשות שליח שהוא ע"י עמידתו יזכה. וא"כ הרי מוכח דמועיל שליח של המקבל דלמאן דס"ל לא מהני שליח של המקבל אף יד עניים לא יועיל, ואף שהש"ך כתב שם דאף למאן דס"ל שליח של המקבל אין מועיל אעפי"כ באפוטרופס מועיל ומביא ראי' מסימן ק"ה דאיתא שם דאף שאין שליח יכול לתפוס לבע"ח אעפי"כ אפוטרופס יכול לתפוס לצורך יתומים נראה לי דאין ללמד זה מזה גבי תופס לבע"ח הטעם דיכול לתפוס דכיון דהוא אפוטרופס הוא בעלים לתבוע חוב היתומים ואין צריך הרשאה ולזה הוא כמו ב"ד ואין הנתבע יכול לומר לאו בע"ד דידי את וכיון שהוא בעלים על התביעה ממילא יכול לתפוס, וכמו שביארנו דזוהי סברת רש"י גבי תופס לבע"ח אם עשאו שליח דנעשה בעלים על התביעה, אבל גבי מעמד שלשתן דתקנת רבנן היתה שדוקא אם המקבל עומד אז זוכה הנפקד או הלוה בעדו א"כ התקנה היתה מי שהכסף יהי' שלו הוא יעמוד, וא"כ אטו אפוטרופס הוא גוף של היתומים הוא רק יד שלהם לזכות בעדם ולתבוע בעדם אבל לא לעמוד במקומם

והנה נחלקו הראשונים בדין דשעבודא דר' נתן אי מצי למחול והרמב"ן הביא ראיות דאף בשיעבודא דר' נתן יכולין למחול ראי' אחת מסוגיא זו דמשני רבא ש"מ איתא לדשמואל דאמר שמואל המוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול ואמאי לא ניחוש שמא לותה מאחד מניסן ועד תשרי ונתחייב הבעל לשלם להמלוה שלה מטעם שיעבודא דר' נתן ומפיק לשובר דכתוב בניסן והיא כתבה לתן בניסן ולא נתנה עד תשרי ע"כ דאף אם נתחייב הבעל בשיעבודא דר' נתן ג"כ יכולה למחול והנה הש"ך תריץ על זה דאחרי דאין רגילות להלות לאשה אחרי שאין לה במה לשלם, לדבר שאינו רגיל לא חיישינן אכן הא לטעמא דרב אסי אף שאין כותבין שטר ללוה אעפ"י שאין מלוה עמו אעפי"כ חיישינן בנפל לשמא אקרי וכתב הרי דחיישינן אף לדבר שאין רגיל, ועוד הא מכירת כתובה ג"כ דבר שאינו רגיל מטעם דכל לגבי בעלה מחלה כדאמרינן בב"ק ואעפי"כ חיישינן אף שאינו מצוי ראי' שני', הביא הרמב"ן דאף בשיעבודא דר' נתן יכולין למחול, מגמ' דב"ק פ"ט דאיתא האשה שחבלה פגיעתה רעה ופריך ותזבין לכתובתה בטובת הנאה ומשני כל לגבי בעלה ודאי מחלה ואפסודי לההוא זבינא בידים לא אפסדינהו וכי תימא זבנה ניהלי' לכתובתה לההוא דחבלה בי' בטובת הנאה דאי מחלה לגבי בעל לא קא מפסיד דהשתה נמי לא מידי קא יהבה לי' סוף סוף כל לגבי בעלה ודאי מחלה ואטרוחי בי דינא בכדי לא מטרחינא, ואם נימא דשיעבודא דר' נתן אין יכול למחול איך תוכל למחול הא הבעל מחויב להנחבל מטעם שיעבודא דר' נתן, ע"כ דאף בשיעבודא דר' נתן יכול למחול, והנה הש"ך דחה ראי' זאת משום דאף שקודם שמכרה לו כתובתה לא היתה יכולה למחול לבעלה דהבעל הי' מחויב להנחבל מטעם שיעבודא דר' נתן אעפי"כ עתה כשמכרה לו הכתובה בעד החבלה הלא היא כבר נפטרה ממנו שהיא כבר סלקה לו המגיע ממנה, ועתה כיון שאין עלי' שעבוד מטעם שהיא כבר פטורה הוא בא עתה לגבות הכתובה מהבעל לא מטעם שיעבודא דר' נתן אלא מטעם מכירת שטרות שמכרה הכתובה ובמכירת שטרות הלא יכולה למחול, וכתב הש"ך הגע בעצמך שאם הי' עליו חוב ומכר בעד החוב שטר האם יהי' הדין שאינו יכול למחול הלא בעד החוב כבר פרע ואם כן עתה גביתו מטעם שקנה שטר חוב ובמכר שטר חוב הדין דיכול למחול וכתב הש"ך שמקום הניחו לו מן השמים להתגדר, אכן בספרנו על ב"ק ביארנו כי אדרבה ע"י תירוץ הש"ך מבינים אנו קושית הראשונים דבלא תרוצו לכאורה קושיתם איננה מובנה, דהנה אם היא חבלה באחד חמשים זוז הלא אם דין הוא דשיעבודא דר' נתן אין יכולה למחול הלא כשתתאלמן או תתגרש הלא יגבה את החמשים זוז וא"כ מה לנו שתמכור לו הכתובה בטובת הנאה הלא עתה ג"כ לא יגבה קודם שתתאלמן או תתגרש ולאחר שתתאלמן או תתגרש הלא ג"כ אם לא תמכור לו יגבה חבלתו ע"כ דבאנו לכופה שתמכור לו כדי שירויח הסך היותר מחבלתו היינו אחרי שהיא מחויבת עתה לשלם לו בעד החבלה ע"כ נכופה שתמכור לו את הכתובה שחיובה מאתים בעד החמשים שמגיע לו וכשתתאלמן או תתגרש יגבה כל המאתים אחרי שהיא מחויבת לשלם לו עתה א"כ הרי מה שרוצים אנחנו שתמכור לו עתה הכתובה הוא כדי להרויח הסך מאה וחמשים הנותרים, והסך הזה היינו הסך מאה וחמשים זוז המותר על החבלה, הרי זה יגבה רק בתורת מכירה לא בתורת שיעבודא דר' נתן כי מטעם שיעבודא דר' נתן אין מגיע להנחבל רק חמשים והמותר הזה הלא יכולה למחול אף עתה וא"כ שפיר קאמר בגמ' כל לגבי בעלה ודאי מחלה פירוש וא"כ לא יטרוף יותר מדמי חבלתו ואטרוחי בי דינא בכדי לא מטרחינן ודמי חבלתו בודאי יגבה שהסך הזה הלא לא תוכל למחול ולהסך דמי החבלה אין לנו לעשות תקנה שאותם יגבה אף אם לא תמכור הכתובה ומאי הקשו הראשונים, אכן בתירוצו דהש"ך באנו לעומק קושית הרמב"ן דקושיתו אם נימא דשיעבודא דר' נתן אין יכול למחול א"כ מאי קאמר בגמ' וכי תימא זבנה ניהלי' לההוא דחבלה בי' בטובת הנאה דאי מחלה לגבי' בעל לית לי' פסידא הא יהי' לו פסידא דאם לא תמכור להנחבל הכתובה אז הסך חמשים דמי החבלה כשתתאלמן או תתגרש תגבה שאותם לא תוכל למחול ולא לקבל פרעון בעדים. אבל אם תמכרם להנחבל אז הלא היא תפטור מחיוב החבלה שהרי כבר פרעה לו ונתנה לו חיוב של סך מאתים בעד החמשים ונפטרה מחיובה ועתא הלא תוכל למחול וא"כ מאי קאמר כל לגבי בעלה ודאי מחלה ולא מפסיד הא אית לי' פסידא מה שעתה תוכל למחול את כל החיוב כתובה, ע"כ דגם בשיעבודא דר' נתן יכולה למחול ומשו"ה קאמר לית לה פסידא כיון דאף אם אינה מוכרת יכולה למחול כל הכתובה והרמב"ן לית לי' תירוצא דהתוס' שם בד"ה ואפילו שכתבו דכיון שעכשיו לא היתה נותנת כלום אפילו לא מחלה. מה שמחלה אינו כל כך הפסד כיון שלא יהי' לו כלום עכשיו ולאחר זמן נמי שמא תמות וירשנה בעלה הרמבן ס"ל דודאי הוי הפסד אם נימא דעתה אין יכולה למחול דמי החבלה ואם תמכור לו הכתובה תוכל למחול הכל שהרי משלמים טובת הנאה בעד הספק הזה אף שיכולה למחול מכ"ש באופן שאין יכולה למחול דהספק הוא שקול בודאי דמקרי הפסד ומה שמקשה בתוס' שם ז"ל והא ודאי מפסד קמפסיד דכי נא תמכור יגבה חבלתו אם תתאלמן או תתגרש וכשתמכור ותמחול לבעלה יפסיד הכל וכונת התוס' דכיון שמכרה בשביל זה תמחול זה סבירא להרמב"ן דאם בלא המכירה לא היתה מוחלת מה שמכרה לא יגרום שתמחול דניחא לאינש לאוקים בהימנותי', דהרי מטעם זה נותנים כסף בעד טובת הנאה ואין חוששים שמא תמחול ורק היכא שגם בלא המכירה היתה מוחלת אז אמרינן שהמכירה לא תמנע ממנה מלמחול לבעלה כיון שבלא"ה היתה מוחלת ועוד אם החששא שבלא המכירה לא היתה מוחלת ורק מטעם שמכרה ואין מפסדת, בשביל זה תמחול, הא לזה יש עצה למשל אם היתה כתובתה ארבע מאות זוז והיא חבלה בחמשים זוז ודרך העולם שקונים בטובת הנאה ברביע הלא יש עצה שתמכור בחבלתה להנחבל מכתובתה סך מאתים ומאתים ישארו לגבות וא"כ לא תוכל למחול את הסך מאתים האחרונים דא"כ היא תפסיד גם המאתים שלה וא"כ אם