לבוש מרדכי בבא מציעא קד

הרמב"ם המביא גט ואבד הימנו ומצאו וכן הוא במתניתין ומצאו, הרי דמיירי שהוא בעצמו מצאו, ואילו הי' מכירו בטביעת עין הרי אטביעת עינא סמכינן אף בדבר שבערוה ושנים לא צריך הכא שהרי הוא לגבי עצמו יודע הדבר כשנים ומה שכתב הרמב"ם בהלכה ט' גבי לא הוחזקו שני יוסף בן שמעון ואבד במקום שהשיירות מצויות כתב הרמב"ם ז"ל או שאמרו בכלי שהניחו ויש לו טביעת עין בארכו ורחבו של גט שהי' כרוך בו, אין הכונה שהוא מכיר את הגט ממש בטביעת עין. דא"כ למה הצריך שהניחו בו, הרי על טביעת עין סמכינן והוא בעצמו מצאו ולגבי עצמו הוא כשנים. אלא כונת הרמב"ם דהגט אינו מכיר, אלא הוא מכיר את הכריכה כמו שהוא כרוך בארכו ורחבו, שכן הי' הגט ההוא כרוך והטעם משום דאין מצויי שזה שמצא הגט. שחיישינן שמא לקחו מהחפיסה, והניח זה בתוכו יניחו כרוך כמו שהי' הגט הראשון כרוך, משו"ה אם מכיר הכריכה בטביעת עין, דזה לא הוי טביעת עין ממש שהרי הוא מכיר רק שארכו ורחבו של הכריכה הוא כמו הכריכה הקודמת, משו"ה אין מועיל אלא היכא דלא הוחזקו דשם לא חיישינן אלא לדבר המצוי וזה הוי אין מצוי, אבל היכא דהוחזקו שני יוסף בן שמעון לא הביא הרמב"ם כלל, שיהי' מועיל אם מצאו בחפיסא אם מכירו דשם היכא דהוחזקו שני יוסף בן שמעון שהוא חששא גמורה דשם חיישינן אף באין שיירות מצויות, א"כ אף אם מכיר שהכריכה הזאת היא כמו הכריכה הראשונה אין מועיל כאן. דאף דהוי כסימן אין מועיל בדבר שבערוה דבעי טביעת עין, וא"כ אף סימן דנקב יש בצד אות פלוני דמוכח מדברי הרמב"ם דס"ל דסימן דנקב בצד אות פלוני לא עדיף מסימן מדה, ומפרש לדברי רב אשי הכי ודוקא נקב יש בצד אות פלוני זה הוא סימן אבל נקב בעלמא לא, פירוש נקב בעלמא אין כאן סימן כלל, (והא דקאמר רב אשי מספקא לי' אי סימנין דאורייתא, זה לא קאי כלל על הא דנקב בעלמא אלא הוא ענין אחר כמו שנפרש להלן) אבל נקב בעלמא לא הוי סימן כלל משו"ה הרמב"ם שהביא גבי גט אשה היכא שהוא אומר סימן והאשה אמרה סימנין בפי"ח מהלכות אבידה שהביא הרמב"ם סימן דמדה והביא הרמב"ם סימן דנקב בצד אות פלוני, אבל נקב בעלמא לא הביא כלל, דזה מצוי בכל הקלפים והניירות וסימן דנקב בצד אות פלוני הוא סימן כמו מידה, דיותר משני מינים סימנים לא סבירא להרמב"ם משו"ה אם השליח אין מכיר את הגט אלא בסימן דנקב יש בצד אות פלוני אין מועיל כלל. דהא בסימנין לא סמכינן בדבר שבערוה (ומה שכתב שם הכסף משנה לשיטתי' דסובר דאף אם מצאו הוא בעצמו אין נאמן, וכתב דאם מכירו בטביעת עין כשר משום דעד אחד נאמן באיסורין, תמוה לי דהא הכא אם בא לגרש הוא דבר שבערוה כדמוכח מגיטין דף ב' דאמרינן הכא איתחזק איסורא דאשת איש הוי דבר שבערוה ודוק)

והא דאם העדים אמרו נקב יש בצד אות פלוני ומכשירים הגט אין הטעם משום סימן אלא דזה סברא הוא דאם העדים אמרו שבגט זה יש בו נקב בצד אות פלוני. א"כ הרי הם אומרים שבגט אחר שחתמו בו לא הי' נקב בצד האות הזה, וא"כ הוי ראי' גמורה דזהו הגט. וכמו אם אמרו מעולם לא חתמנו אלא על גט אחד של יוסף בן שמעון, דהוי עדות גמורה שזהו הגט, הכא נמי אם אמרו דחתמו עוד על גיטין, אך בגט זה יש נקב בצד אות פלוני הוי עדות גמורה שזהו הגט וזה לא חיישינן שמא גם בגט אחר הי' נקב בצד אות פלוני ולא ראו, דמסתמא אם הי' נקב היו רואים, והא דאמרינן דסימנים אינן כעדים. היינו דהרי לא ראינו עוד הטליתות שביד אחרים וא"כ שמא גם הטלית שביד אחר הוא ג"כ כמו זה, אבל אם היו לשנים שני טליתים שוים ונתחלפו ויבאו עדים ויאמרו אנחנו יודעים שזה הטלית של ראובן הי' בו סימן זה, אם העדים ראו היטב את הטלית של שמעון ג"כ א"כ הוי עדות גמורה שזה הטלית של ראובן שהרי ראו היטב את הטלית של שמעון, ואילו הי' בו ג"כ הסימן שיש בטלית של ראובן היו רואים ומדלא ראו אותו, ע"כ דאין בו א"כ כשמעידין שיש בטלית של שמעון הסימן הוא עדות גמורה שזה הטלית הוא של ראובן ע"י הסימן א"כ הכא נמי בגט אם העדים החתומים בו, אומרים שיש בגט זה נקב בצד אות פלוני א"כ בשארי הגיטין שחתמו הם הוי כעדות שאין שם נקב בצד אות פלוני, א"כ הוי עדות גמורה שזה הוא הגט שחתמו בעד האיש הזה שהרי יש בו הנקב בצד אות פלוני, דזה לא אמרינן שעל הגיטין שחתמו הי' ג"כ נקב בצד אותו האות לא ראו. (וכמדומני שכן נזכר בפוסקים שאם אין יודע הסימן שבבגד הוא ראי' שאין הבגד שלו, ולא תלינן שלא ראה הסימן) וכל זה בהעדים שאמרו נקב יש בצד אות פלונית, אבל אם השליח אומר נקב יש בצד אות פלוני, לא הוי כטביעת עין, דהא הוא לא ראה, את הגט של יוסף בן שמעון אחר, א"כ דילמא יש עוד יוסף בן שמעון, שכתב גט ובו הי' ג"כ נקב בצד אות פלוני, ואף דסימן הוי, ובאיסורים הא סומכין על זה, אבל ראי' הא לא הוי, משו"ה אם השליח אמר נקב בצד אות פלוני לא מהימן, ורק אם אמרו העדים, אז הוי כראי', דמה לי מעולם לא חתמנו אלא על גט אחד של יוסף בן שמעון, ומה לי מעולם לא חתמנו אלא על גט שיש בו נקב בצד אות פלוני, ובעדים ודאי עדות גמורה היא כיון דאמרינן אלו הי' נקב בגט האחר היו רואים. אבל אם השליח אומר הוי רק סימן וזה לא מהני בדבר שבערוה, וכל זה לדעת הרמב"ם דסבירא לי' דאין אלא שני מינים סמנים, גרועים או מובהקים, וסימנים מובהקים הוא רק סימנים, אבל הראב"ד הא ס"ל שיש ג' מיני סימנים, וס"ל דסימן דנקב יש בצד אות פלוני, הוא כעדים דאף אם נימא סימנים לאו דאורייתא, האי סימן מועיל, וס"ל דאלו מועיל אף ברמאי, א"כ שפיר השיג ואמר דאף בשליח ג"כ הדין כן

והא דקאמר בגמ' רב אשי מספקא לי' אי סימנין דאורייתא או דרבנן דלדברי הרמב"ם, נקב בעלמא אין מועיל כלל אף אם סימנים דאורייתא, משום דהוי דבר המצוי ומשו"ה אף אם עדים אומרים נקב יש בגט זה, לא הוי סימן ואין להקשות, כיון דאומרים נקב יש בגט זה נימא דהוי' ראי' דבגט אחר שחתמו לא הי' נקב: דמשום דזה דבר המצוי, אמרינן דראו ג"כ הרבה נקבים בגיטים אחרים אלא שהם אינם עומדים בצד אות, רק בגליון או שאינו ניכר באיזה צד אות הוא עומד וכיון דהוי דבר המצוי, אינם זוכרים, דמילתא דלא רמיא עלי' דאינש לאו אדעתי', אבל נקב בצד אות פלוני היינו שהנקב סמוך לאיזה אות בצדו ממש, רחוק מן שארי אותיות, הוא דבר הניכר ומילתא דרמיא, וא"כ מאי האי דקאמר רב אשי מספקא לי', אי סמנין דאורייתא

נראה לי, דהנה קשה עוד בדברי הרמב"ם איך כתב בפי"ח מהלכות אבידה דאם מצא גט אשה, יחזיר ע"י סימנים והא הוא סבירא לי', דסימנין אין מועיל בדבר שבערוה, לכן נראה לי דאזלי בזה הרמב"ם והראב"ד לטעמייהו, דהנה הרמב"ם כתב (בפי"ח מהלכות גזילה הלכה י"ד) ז"ל כל השטרות הנמצאים שדינם לא יחזיר אם החזיר הרי אלו כשרים וגובין בהם ואין מוציאין אותן מיד בעליהן, והרי הן בחזקתן ואין חוששין להם, והקשה הראב"ד ז"ל אמר אברהם דין זה אינו מחוור, אם הוחזק בבית דין, או אפילו בעדים ואין דנין בו מעשה עכ"ל, והקשו המפרשים