לבוש מרדכי בבא קמא פו

קנוים להבעל וקנין הכסף של הבעל מאכילין את גוף העבדים בתרומה. אף שהגוף שלה ומכחה אינם יכולים לאכול קנין כסף של הכהן מאכיל בתרומה. והוי דומיא דאשה שאוכלת אף שהגוף אינו של הבעל. והא דממעטינן היכא דיש לישראל שותפות שאינו אוכל היינו דוקא היכא שיש לישראל שותפות בקנין הכסף. ולפי"ז ניחא מה שהקשה בתוס' איך אמרינן עבדי מלוג לא יאכלו בתרומה הא יש להבעל כהן קנין פירות ותקשי למאן דאמר קנין פירות כקנין הגוף דמי. אכן לדברינו ניחא נהי דקנין פירות כקנין הגוף. אבל כיון דכחשה ופחת דמי' שייך להאשה הרי לא גרע מיש לישראל שותפות דאפילו שותפת ישראל בקנין כסף פוסל מן התרומה. עכ"פ לפי דהוה סובר דנכסי צאן ברזל הם גופם של האשה ורק אחריות דאונסא וזולא קבל הבעל. והנה הא דאמרינן דכיון דמחסרא גוביינא שחרור מפקיע מידי שיעבוד זה לא שייך רק היכא דהגוף של המשחרר. אבל היכא דהגוף של אחר איך יפקיע הגוף. דשחרור מפקיע רק שיעבוד אבל לא גוף. ומשו"ה קאמר תניא כותי' דר' אמי דעבדי צאן ברזל יוצאין בשן ועין לאיש והוא ראי' דלא כרב יהודה דס"ל דהגוף שלה. דאם נימא דהגוף שלה איך יפקיע שחרורו הגוף שלה וגם לא קשה קושית התוס' שהקשה דהרי שחרור דומה לתרומה וכיון דתרומה אוכלין מכחו דידי' גם בשן ועין יצאו. אכן לדברינו לא דמי דגבי תרומה ילפינן מכי יקנה דקנין כסף של הכהן מאכיל בתרומה. אבל גבי שן ועין בעינן שיהי' עבדו וכיון דהגוף שלה לאו עבדו נינהו וע"ז קאמר רבא לר"נ והא תניא כותי' דר' אמי היינו כיון דיוצאין בשן ועין לו ע"כ דלאו כרב יהודה דס"ל דהדין עמה היינו דהגוף שלה וע"ז משני ליה רב נחמן מסתברא טעמי' דרב יהודה משום שבח בית אבי'. ואין הכונה דמסתברא טעמי' נגד ברייתא דיוצאין בשן ועין לאיש אלא דהכונה הוא כך דלא כמו שהי' סובר מעיקרא דלרב יהודה הגוף שלה והא דאוכלין עבדי צאן ברזל מכחו הוא מטעם דהוי כמו שם. לא כן אלא דזה מודה רב יהודה דהן שלו לגמרי כ"ז שהיא נשואה לו ורק כשבאת לגבות הכסף תקנו רבנן שתגבה הכלים משום שבח בית אבי'. וזהו רק דין לגבי גבי' שתוכל ליקח הכלים. אבל לא שהגוף שלה. וא"כ לא אצטריך למימר דאוכלין עבדי צאן ברזל בתרומה מטעם קנין הכסף. אלא פשוט דהרי כל הגוף שלו ורק שהם אפותקי לה שתגבה אותם וזהו דקאמר מסתברא "טעמא" דרב יהודה דמשום שבח בית אבי'. פירוש דתוכל לגבותם. ויש לה שעבוד וכיון דלפי המסקנא הגוף שלו ורק שיש לה שעבוד בודאי דאין ראי' מיציאת שן ועין דשחרור מפקיע מידי שעבוד ורק מעיקרא דהוי סובר דהגוף הוא שלה הביא ראי' דאז לא שייך מפקיע דאין נפקע אלא השעבוד ולא הגוף אבל לפי המסקנא דיש לה רק שיעבוד בודאי דמפקיע השחרור וזהו שמשני ר"נ לרבא דטעמא דר' יהודה רק משום שבח בית אבי', לא שהוא סובר שהגוף שלה. ולפי מאי שהסביר ר"נ לרבא קאמר רבא הדין גבי אצטלא דמילתא דמפקיע מידי שעבוד כיון דלפי המסקנא רק שיעבוד יש לה על האיצטלא ואיסור של מת מפקיע מידי שיעבוד

(ה) והנה כתב התוס' בב"ק ל"ג ד"ה משום בלא ר' אבהו לא קדיש משום דקדושת דמים אין מפקיע מידי שעבוד כו' וקשה מכאן לר"ת שמפרש דבכל קדושת מטלטלין מפקעת מידי שיעבוד ואפילו קדושת דמים כו'. והנה קושית התוס' לכאורה לאו קושיא. דהנה החילוק שבין מטלטלין וקרקע דבמטלטלין מפקיע מידי שעבוד ובקרקע אין מפקיע לכאורה פשוט דהקדש הוי כמו שמכרו דמה לי מכרו להדיוט מה לי מכרו לגבוה משו"ה דבקרקע דגובה בע"ח מן הלוקח: משו"ה אין מפקיע מידי שיעבוד כיון שבע"ח יוכל לגבות. אבל במטלטלין דגם בהדיוט אין הבע"ח גובה מן הלוקח. משו"ה גם בהקדש מפקיע מידי שיעבוד. וא"כ במטלטלין דבמכרם הי' בע"ח גובה בודאי דכקרקע נינהו. ואין קדושת דמים מפקיע כיון דגם במכירה הי' בע"ח גובה הוי כקרקע. א"כ מאי הקשה תוס' מהכא דגבי שור תם דבלא ר' אבהו לא הוי קדושי הא שור תם הדין דאם מכרו בע"ח גובה. וא"כ הוי כקרקע. דר"ת סובר דהקדש ומכירה חדא היא. ונראה לי דהנה בירושלמי (פרק י' דשביעית הלכה א') איתא המשעבד שדה לחבירו והלך ומכרה ר' אחא אמר מכורה לשעה. ר"י אמר אינה מכורה לשעה חילי' דר' יוסי מן הדא שורו מצוי הוא להבריח שדה אינו מצוי להבריחה. (ופירשו המפרשים דפירוש הירושלמי הוא כן דשורו הוא מצוי להבריח ואין לו קול משו"ה אם עשאו אפותקי אין ב"ח גובה מן הלוקח. אבל שדה אין מצוי להבריחה ויש לה קול שנעשית אפותקי ולפיכך ב"ח טורפה מיד הלוקח וס"ל לר' יוסי דמכיון שכן הוא אינה מכורה כלל אפילו לשעה) הגע עצמך שהי' מכורה לבעלי זרוע. (פירשו המפרשים דהקושיא הוא נימא דמתיאש ממנה ויהי' מכור לשעה) מצוין הן בעלי זרוע ליפול. (ופירשו המפרשים אין בע"ח מתיאש שמצפה שיפלו בעלי זרוע) וכמובן פירוש המפרשים בדברי הירושלמי תמוה מאד. דאיך פירשו דנתן טעם לדברי ר' יוסי דס"ל מכר לשעה אינה מכור משום דשדה אין מצוי להבריחה ויכול לגבות מן הלוקח משום דיש לה קול חדא מאי שייכא דיש לה קול למצוי להבריח אף אם שדה הי' מצוי להבריחה. אעפ"כ כיון שיש קול שעשה אפותקי. משו"ה גובה בע"ח מן הלוקח. וכדאמרינן הכא בגמ' דשור תם כיון דיש לו קול שנגח משו"ה גובה אף דבודאי יכול הוא להבריח וכדאמרינן מעריקנא ליה לאגמא ואעפ"כ גובה הניזק מן הלוקח דכיון דיש לו קול לא הי' לו ליקח. ועוד מאי שייכא דין דגובה מן הלוקח לדין דאין מכור לשעה הלא בזה דגובה מן הלוקח בקרקע כו"ע לא פליגי וגם ר' אחא מודה בזה. גם מה שהקשה מכורה לבעלי זרוע. ופירשו דכיון דמתייאש משו"ה יהי' מכור לשעה חדא מאי שייך שמתייאש משדה זו כיון דמעיקר החוב אינו מתייאש ממילא לא חל המכירה דיאוש לא שייך אלא כשמתייאש מכל החוב. אבל לא שמתייאש שלא יוכל לגבות משדה זו. וגם מאי שייכא הכא לגבי מחלוקת אי מכור לשעה הי' לו להקשות בעלמא אם מכר לבעלי זרוע אם גובה בע"ח דאף למ"ד דמכור לשעה. אבל גבי' כו"ע מודי ויקשה היכא שמכרה לבעלי זרוע אם גובה הבע"ח ממנה וגם הא הפוסקים פסקו דיאוש בחוב לא מהני

(ו) ע"כ נראה לי דפירוש הירושלמי כן דהנה בגמ' ב"מ (דף ז') איתא דקרקע שאין יכול להוציאו בדיינין אין יכול להקדישו אף דקרקע אינה נגזלת. אעפ"כ כיון שאין יכול להוציאו בדיינין היינו שהגזלן עומד ומחזיק בה ואין יכול להוציאה בדיינין אינה ברשותה מקריא דברשותו מקרייא כשהוא בעלים על הדבר ויכול לעשות כחפצו. אבל אם הגזלן אין מניח לעשות אותו כחפצו לירד להשתמש בה ואין בכחו לגרש את הגזלן מקריא אינה ברשותו. (וכן לגבי חמץ כיון דאין בידו להשתמש לאחר איסורו מקריא אינו ברשותו). והנה אם עשה שדהו אפותקי לאחר הלא מן הדין אינו יכול למכור שאסור לו למכור וכיון דב"ד לא יניחוהו למכור. לא גרע כח הב"ד מכח הגזלן דכיון דאינו יכול למכור מן הדין ממילא הוי השדה אינה ברשותו. וממילא המכירה אינה מכירה. ומשו"ה הי' יכול להיות דגם במטלטלין כיון דאסור לו למכור יקרא אינה ברשותו אלא דמטלטלין לא נוכל לומר דהדין עושהו לאינו ברשותו שהרי מטלטלין יכול הוא למכור בצנעה ולהבריחם משו"ה לא נוכל לומר דהוי אינו ברשותו. וא"כ זהו הפירש בדברי הירושלמי חילי' דר' יוסי (פירוש דס"ל דאם מכר לשעה אינה מכור) דשורו מצוי הוא להבריח. משו"ה אף שאסור לו להבריח אעפ"כ מקרייא ברשותו. שדה אינה מצוי להבריחה שהרי הב"ד יכולין לטורפה מיד הלוקח. משו"ה הדין דאסור למכור עושהו לאינו ברשותו משו"ה אם מכר אינה מכור. כדין דבר שאינו ברשותו וע"ז פריך הגע עצמך שהי' מכורה לבעלי זרוע. פירוש וא"כ אף בקרקע יכול להבריח ונימא דגם קרקע הוי ברשותו ע"ז משני מצוין הן בעלי זרוע ליפול פירוש נמצא דקרקע אין יכול כלל להבריח משו"ה מכרו אינו מכור ולפי"ז יהי' גם