לבוש מרדכי בבא קמא פה

(ב) ולתרץ זה נראה לי דהנה ביבמות ס"ו אמרינן המכנסת שום לבעלה היא אומרת כלי אני נוטלת. והוא אומר דמים אני נותן הדין עם מי ר' אמי אמר הדין עמו ר' יהודה אמר הדין עמה כו' ואמרינן שם תניא כותי' דר' אמי עבדי צאן ברזל יוצאין בשן ועין לאיש אבל לא לאשה והקשה בתוס' ז"ל תימא לר"י מה ראי' מייתי מהכא לר' אמי דהא ר' יהודה נמי מודה דיוצאין בשן ועין לאיש כו' דמי לא מודה רב יהודה דמחסרי גוביינא. וא"כ ברשותי' קיימי ושחרור מפקיע מידי שיעבוד כדאמר לקמן גבי איצטלא דמילתא דפרסוה אמיתנא דאפילו לר' יהודה מפקיעין מידי שיעבוד. דאפי' שחרור דשן ועין דממילא אמרינן בהחובל דמפקיע מידי שיעבוד עכ"ל התוס'. ונראה לי לתרץ דהנה שם בגמ' אמרינן ר' אמי אמר הדין עמו כיון דאמר אם מתו מתו לו ואם הותירו הותירו לו הואיל וחייב באחריותן יאכלו אמר רב ספרא מי קתני והן שלו הואיל וחייב באחריותן קתני ולעולם לאו דידי' נינהו וכל היכא דחייב באחריותן אכלי בתרומה והתנן ישראל ששכר פרה מכהן ה"ז יאכילנה כרשיני תרומה כהן ששכר פרה מישראל לא יאכילנה כרשיני תרומה. ותסברא נהי נמי דמחייב בגניבה ואבידה באונסה וכחשה ובנפחת' מדמי' מי מחייב הא לא דמיא אלא לסיפא ישראל ששם פרה מכהן לא יאכילנה כרשיני תרומה אבל כהן ששם פרה מישראל יאכילנה כרשיני תרומה משמע דבעי לדחות דבאמת נכסי צאן ברזל הם לאו דידי' ואעפ"כ אוכלים עבדי צאן ברזל בתרומה. משום דדמיא לכהן ששם פרה מישראל דאע"ג שהגוף של ישראל אעפ"כ אוכלת הבהמה בתרומה. ולכאורה תקשה אדרבה נביא ראי' מהא גופא מדכהן ששם פרה מישראל דאוכלת בתרומה ע"כ דשומא הגוף של המקבל דאם הגוף של הנותן איך יכול להיות שגוף של ישראל יאכל בתרומה. ועיין בב"מ (דף ע') גבי המקבל צאן ברזל כו' למימרא דברשותא כו' עכ"פ כיון דסובר דהגוף של עבדי צאן ברזל של ישראל איך אוכלין בתרומה מפני חיוב אחריות. והנה מצאתי קושיא זו בירושלמי (פרק י"א דתרומות ה"ה) לא כן תני מניין לכהן שקנה עבד ולישראל בו שותפות אפילו אחד ממאה שבו שאינו מאכילו בתרומה ת"ל וכהן כי יקנה (ופירוש המפרשים דאמתניתין פריך דקתני כהן ששם פרה מישראל מאכילה בתרומה ולא כן תני שאפי' יש לישראל שותפות אחד ממאה שאינו מאכילו בתרומה) תני בר קפרא אחד זו ואחד זו לא תאכל בתרומה. ופירשו ג"כ המפרשים דמתניתא דבר קפרא פליגא אמתניתין וס"ל לבר קפרא דכהן ששם פרה מישראל לא יאכילנה כרשיני תרומה. והנה אף פי' זה תמוה הוא שהירושלמי יביא קושיא על מתניתין ויביא ברייתא דפליג על מתניתין ולא יתרץ כלום אמתניתין. ע"כ נראה לי דהפירוש בירושלמי הוא כן דקאי אהא דאיתא שם בירושלמי לפני זה אית תנא תני יכול לא תאכל בכרשינין ובתלתן (פירש דאיכא דתני בתחילת הברייתא דאמר יכול שכהן ששם פרה מישראל לא תאכל בכרשינן ובתלתן. ומביא קרא דכהן כי יקנה וא"כ לפי המסקנא דברייתת אוכלת פרה ששם הכהן מישראל אף בתלתן) ר' חזקי' ר' ירמי' ר' חייא בשם ר' יוחנן לית כאן תלתן דבר תורה. פירוש דתלתן דבר תורה אינה אוכלת לא כן תני מניין לכהן שקנה עבד ולישראל בו שותפות אפילו אחד ממאה שבו שאינו מאכילו בתרומה ת"ל וכהן כי יקנה פירוש א"כ כהן ששם פרה מישראל כיון דיש להישראל חלק בהפרה. ע"כ מדאורייתא לא אכלה ורק מדרבנן אוכלת. אם כן דוקא כרשינין דתרומתה מדרבנן אוכלת. אבל לא בתלתן דבר תורה. תני בר קפרא אחד זה ואחד זה אינה אוכלת פירוש וקשה ממתניתין וע"כ דבר קפרא קאי אתרומה מן התורה ומתניתין הוא לדברי הירושלמי דהא דכהן ששם פרה הוא רק מדרבנן. אבל לגמ' דילן דס"ל דמדאורייתא אכלה שהרי מביא דכן הדין בעבדי צאן ברזל. ועבדי צאן ברזל הא גם בתרומה דאורייתא אכלן. וא"כ תקשה כיון דגוף העבדים שלה איך אוכלים בתרומה דלא גרע מיש לישראל שותפות וכקושית הירושלמי

(ג) אלא דבאמת קשה גם על זה דאיך אמרינן מניין לכהן שנשא אשה שאוכלת בתרומה שנאמר וכהן כי יקנה נפש קנין כספו. וקשה נהי דאית ליה להכהן בהאשה קנין כסף היינו קנין אישות. אבל גופא הא לא קני ליה להכהן וכדאמרינן בהזורק נהי דקניא לה למעשה ידיה גופה מי קני ליה ופרש"י ז"ל אבל גופא מי קני לה וכיון דגופא לא קני לה כו' עכ"פ זה ודאי דגוף האשה לא קנוי לבעל. וא"כ איך אוכלת בתרומה מפני קנין הכהן הא גופא ישראל הוא. ועכצ"ל דהנה לכאורה קשה הא דאיתא בירושלמי מניין לכהן שקנה עבד ולישראל בו שותפות אפילו אחד ממאה שבו שאינו מאכילו בתרומה כו' וילפינן זה מקרא. ולכאורה למה לי קרא כיון שיש לישראל שותפות בהעבד א"כ איך יאכל חלק ישראל בתרומה. וממילא מפני חלק הישראל לא יאכל כלל. ועכצ"ל דאילו לא כתב קרא הוי אמינא דעבד שיש לישראל ולכהן בו שותפות אוכל בתרומה משום דקנין הישראל אין הכונה דהוא פוסל מלאכול בתרומה. אלא דקנין ישראל אינו מאכיל בתרומה. נמצא כיון דקנין שותפות הוא כולה לזה וכולה לזה. נמצא הוא קנוי כולו לכהן וכולו לישראל. וכיון דיש לו לכהן קנין בהעבד ממילא יאכל גם חלק הישראל דהרי הישראל אינו פוסל ורק שאינו מאכיל אבל הכא אוכל הוא מטעם הכהן ע"ז כתב קרא דכהן כי יקנה דגזיה"כ דכל הקנין של כסף יהי' של הכהן. אבל היכא דאיכא גם לישראל קנין כסף אז אינו אוכל בתרומה ולפי"ז יתיישב קושית מהרש"ל אתוס' גיטין (דף מ"ב) דפירש הא דאיבעיא לן מעוכב גט שחרור אי אוכל בתרומה הוא בחציו עבד וחציו בן חורין והקשה מהרש"ל א"כ איך יאכל בתרומה הא חציו בן חורין ואסור לאכול מפני צד החירות. אכן לדברינו ניחא דחציו עבד וחציו בן חורין הרי יש להכהן קנין וקנין הכהן מאכיל וצד הישראל אינו פוסל אלא שבלא קנין הכהן אינו מאכיל. אבל עתה יכול הוא לאכול מפני קנין הכהן וצד החירות אין לו כלל קנינים שבן חורין בעצמו אין לו קנינים רק דינים דאטו אדם בעצמו שייך לומר דיש לו קנינים בעצמו והא דמיעט קרא דבעינן דוקא שכל הקנין יהי' של הכהן אם לא שיש לישראל בו שותפות היינו היכא דיש לישראל קנין בהעבד. אבל אם אין להישראל קנין בכה"ג. קנין שיש להכהן יכול להאכיל משו"ה חציו עבד וחציו בר חורין שיש להכהן קנין בהעבד. ולהבן חורין אין לו קנינים בעצמו אוכל הוא בשביל קנין הכהן ולפי"ז ניחא מה שהקשינו איך אמרינן שכהן שנשא אשה אוכלת משום שנאמר וכהן כי יקנה נפש קנין כספו הא גוף האשה לא קני לבעל. אכן לדברינו ניחא דמה שגופא ישראל הוא. זה אינו פוסל רק שאינו מאכיל וכיון דכל קנינים שיוכל להיות באשה כדין בן חורין הרי קנוי להכהן. והיא בעצמה אין לה עלי' קנינים שבן חורין בעצמו לא שייך קנינים רק דינים. א"כ מקרא דממעטינן דבעינן שלא יהי' לישראל בו שותפות האי קרא לא מיעט רק היכא שיש לישראל קנינים והכא האשה בעצמה דאין לעצמה בגופה קנינים. משו"ה אוכלת מפני קנין שיש להכהן בה דקנין כהן מאכיל בתרומה. ולפי"ז מיושב שפיר הא דכהן ששם פרה מישראל אוכלת בתרומה והקשינו הא הגוף של ישראל הוא ואיך אוכלת וכאשר כן מצאנו בהירושלמי. אכן לפי הנ"ל ניחא דכיון דזולה וכחשה ופחת דמי' קבל הכהן. א"כ אף שהגוף עדיין של ישראל. אבל שווי' היא כולה של כהן. א"כ קנין הכסף כולה של הכהן ואין להישראל בקנין הכסף שותפות אף דגוף הוא של ישראל קרא לא מיעט אלא היכא דיש להכהן שותפות בקניני הכסף. אבל בשם פרה כיון דכל שווי' להכהן. א"כ קנין כסף של הכהן מאכיל בתרומה אף את גוף של ישראל דזה ילפינן מכהן כי יקנה נפש קנין כספו. דאף אם לא יהי' לו רק קנין כסף כמו באשה תאכל בתרומה אף דהגוף אינו שלו

(ד) לפי"ז שפיר רצה לדחות דבצאן ברזל שהכניסה בכתובתה יהי' הדין עמה היינו דגוף העבד הוא שלה. ואעפ"כ אוכלין העבדים בתרומה מכחו דכיון שהוא קבל על עצמו אונסא וזולה ופחת דמי' הרי קנין הכסף שבהעבדים