לבוש מרדכי בבא קמא ח

יושבי הארץ. כי אין לכבשם בדרך הטבע. רק בדרך למעלה מן הטבע. ואם ה' מתנהג עם האדם למעלה מדרך הטבע. אז מדת ה' שיתנהג אז האדם בתכליות השלימות כיאות לעומד לפני מלך רם ונשא אלהי השמים וארץ. ואם מפאת חומרו יטעה יענש תיכף. וכן מצינו בבא ישראל לכבוש את עי. אמר ה' אל יהושע חטא ישראל גם גנבו גם כחשו גם שמו בכליהם ואילו לא היינו יודעים המעשה. והי' יודעים רק את זה שה' אמר אל יהושע כן. בטח היינו מדמים. כי חלילה קהל עדת ישראל הי' אז במצב נמוך מאד. וכי חלילה סרו מדרך הטוב. אך כאשר ידענו מהמעשה נתפלא הפלא ופלא מגודל קדושת עם ישראל אשר בין עם רב אנשים ונשים וטף לא נמצא אחד שהי' עליו עון. וכולם קדושים וטהורים היו, ורק אחד הוא שנמצא אשר מעל בחרם. אחד בין כל ישראל. וגם חטאתו הי' אחר נסיון גדול. כי בראות איש כסף וזהב מושלך בארץ ולא ירצה לקחת מפני איסור שבת הוא נסיון. ואף כי ת"ל יש הרבה אשר אם הי' מוצאים בשבת דבר מוקצה לא היו מגביהים ונושאים בשבת כי לא אלמן ישראל. אך לא נוכל לומר כי רוב האנשים השומרים את יום השבת מחללו. במצאם מציאה שיוכלו להתעשר ולהתהפך מעני מדוכא לעשיר גדול בין רגע. לא הרבה אשר יוכלו עמוד במלחמה גדולה כזו פתוי והסתת היצר ויש אשר יוכלו ליפול חלל בנסיון כזה. ואנו מתפללים בכל יום אל תביאנו לידי נסיון אף כי השכר גדול לעומד בנסיון. אך באשר קרוב להפסד פן חלילה לא ננצח ע"כ נחפוץ שלא יביאנו ה' לנסיון. אכן אנשי דור המדבר ובאי הארץ הם אשר כל הקהל הגדול והקדוש. אנשים ונשים וטף עמדו בנסיון גדול כזה. לראות כסף וזהב וסגולת מלכים מושלכים על פני הארץ. והרבה הרבה בטח היו בתוכם עניים מדוכאים כי לא יחדל אביון ויוכלו בין רגע להתעשר והם עמדו בנסיון. ולא שלחו ידם בביזת החרם אך אחד היה עכן אשר לא נצח את המלחמה מלחמת היצר. ונפתה אחר ראות עיניו כמאמר הכתוב ואראה אדרת שער ראיתו היא שגרמה לו. ואף כי כל הקהל קדושים וטהורים היו בשביל אחד שלא עמד בנסיון כבר היתה יד העכו"ם על העליונה. וה' אמר אל יהושע חטא ישראל. זאת ידעו התרים את הארץ. כי לכבוש עם גדול ורם כיושבי הארץ נחוץ להיות כל ישראל צדיקים גמורים. וע"כ אמרו בעה"ב אין יכול להוציא כליו כביכול. כי איך יביאנו אחרי שהבחירה מסר ביד האדם. ואיך יוכל להיות כי נמלא חובותינו למלכינו. וידיעתם הרבה בגדולת ה' וכמה רבה רעת הממרה את פיו הביאתם לומר בעה"ב אין יכול כו'. כי מדתו הלא לא ישנה אחרי אשר בהם קבע סדרי הנהגתו. כי יוכל להפוך צור למים. ולהוביש ימים ידעו ולא התפעלו מזה מאומה. אך זאת לא יכלו האמין כי ישנה ה' בשביל האדם מדתו שכתוב לא ינקה

והנה אם כי דבורם הי' חטא ומעל. כי בהדי כבשי דרחמנא למה לך ומדת אברהם בלי להרהר כלל אחר מדותיו של הקב"ה. ואחרי שהשם יתברך אמר להם באו ורשו את הארץ. לא הי' להם כלל לחשוב פן ואולי לא יוכלו להיות צדיקים. כי ה' יודע נסתרות והכל גלוי לפניו ואם אמר בא ורשו את הארץ עליהם לידע כי יבאו וירשו. ואם קצרה בינתם להבין איך יוכלו לבא. אחרי כי לא יתכן הי' בעיניהם שימלאו חובתם כראוי. הנה כמו שאינם יודעים הרבה מדרכי ה' כי לגודל ידיעתם הלא ידעו כמה חסר להם ידיעה בדרכי ה'. והי' להם להבין כי חסר להם הידיעה בדבר הזה. אך עכ"ז לא נחתם גז"ד על העון הזה. יען כי לא בא העון מפאת רוע התכונות והשחתת המדות ואם גם בעד עון זה אף שהי' בשגגה הי' נענשים. אך לא הי' כלה. אך כאשר יהושע וכלב עמדו כנגדם ושסעו דבריהם. והשתיקום ואמרו עלה נעלה וירשנו אותה כי סר צלם מעליהם. נולד בקרבם תאוה לנצח. וע"כ שבו ויוציאו דבת הארץ רעה. ואמרו ארץ אוכלת יושבי' והפה ששבח ואמר טובה הארץ. ארץ זבת חלב ודבש, כיון שנולד בקרבם פני' ותאות הנצחון. שבו מדבריה' ואמרו ארץ אוכלת יושבי'. וזה ברור כי הם לא הרגישו עותתם. כי אחרי אשר מצינו חז"ל ביארו מדוע אמרו ארץ אוכלת יושבי'. יען כי במקומות בואם מצאו אנשים מקברים מתים. ואם הי' חטאם בזדון. א"כ הלא מי שעושה עון כזה. הלא גם במדת השקר יאחז. וישים כזב מחסהו ומדוע בקשו חז"ל למצא נתיבות מאין נולד טעותם. אכן כדברינו הוא חלילה לאנשים כאלה מדבר שקר לומר דבר אשר ידעו כי עול הוא הם אמרו דברים כנים. אשר בעיניהם ראו. כי באמת במקום בואם הי' מקברים מתים ומתחלה לא שמו לב כלל לזה. אחרי אשר ראו כי ארץ זבת חלב ודבש היא וטוב אויר הארץ. ואם הי' שוקלים המעשה הזאת בכף מאזני השכל. בטח הי' שופטים הדבר לטוב. והי' מבינים כי סבה מאת ה' היא לטובתם. אך אח"כ כאשר נולד בקרבם התאוה הנמבזה תאות הנצחון. השוחד הזה עור עיניהם ושופטם הי' אז היצר הרע ויוציאו משפט כי ארץ אוכלת יושבי' היא. ובלבם התברכו הלא שלחו אותנו לתור את הארץ. וע"כ עלינו להגיד האמת. כי כלום שלחו אותנו להסתיר מה שראינו. ובנפשם דמו כי לא יעשו עול. אך ה' הוא הבוחן לבבות. הוא אשר הבחין בין טפה לטפה. הוא הבוחן כל מחשבות האדם מאיזה מקור נוצרו אם ממקור האמת. או ממקור המשחת. התאוה הנמבזה. אם השופט הוא היצר טוב או היצר רע. ולפניו נגלו כל תעלומות ויצרי מעללי איש היינו הוא יודע מעללי איש מאיזה יצר באו. ואם המרגלים לא הרגישו בנפשם העון אשר פעלו, באשר חשבו כי ממקור האמת אמרו ארץ אוכלת יושבי'. נכתם עונם לפני היודע מחשבות. אשר גלוי וידוע לפניו. כי מפאת תאות הנצחון ומתאות הכבוד העידו ואמרו הלה"ר הרבה הזאת. וע"כ נתכה עליהם חמת ה' ונחתם גז"ד על העון הזה. כי ממקור נרפש הוא. ואם בארזים נפלה שלהבת. אם נשיאי ישראל בדור המדבר שגו בנפשם. ולא ידעו כי בקרבם צפון תאות הכבוד מה יענו איזובי קיר כמונו היום. איך נשעה בדברי שקר לומר נקיים אנחנו מכל תאות ופניות ואך לש"ש מעשינו ובפרט במקום תאות הכבוד. אשר גם ממקורבי' וב"ב יחפוץ האדם לנחול כבוד וכל עמל החיים הוא אך תאות הכבוד כמאמר הכתוב. וראיתי את כל עמל ואת כל כשרון המעשה כי היא קנאת איש מרעהו. האדם אם הי' יושב במדבר בלי חברת אנשים די הי' לו מעון צר. ומאכלו הי' ג"כ די לו במעט וכל עמל האדם לבנות לו עליות מרוחים ולצבור כסף וזהב ללבוש בגדי מלכים. אך הקנאה אחות הכבוד היא אשר תסוב בכל אלה כי בראותו חבירו ישכון בטירות וארמנות ועל פני כל האדם יכבד. יכסוף גם הוא לבנינים מפוארים וחומות נשגבות. בראותו העשיר המושל במכמני הזהב מכובד בעיני כל. נפשו גחלים תלהט לצבור כסף וזהב. ואילו הי' האדם במקום רחוק מחברת האדם. מה יועיל לו המתכת הזה. ואילו הסכימו הכל כי הזהב אינו מאומה היתה בטלה התאוה והתשוקה לדומם הזה. אך באשר עם הארץ ישתחוו לאליל הזהב. ע"כ כל איש ישתחווה לאגורת כסף. אם נחזה כשרון המעשה. כל ההמצאות הנפלאות שנולדו בעולם המעשה. כל המכונות ובתי חרושת כשרון היופי. וכל המעשה אשר יעשה. וכל החכמות אשר יגלה האדם ברוחב בינתו אשר חלק לו ה'. מה הגלגל אשר יניע אותו לעבוד את העבודה הזאת. אשר לא בנקל יצלח בידי האדם להמציא המצאה בכשרון המעשה והחכמה. כל מבין יודה כי אך הקנאה הולידה את כל זה. זה ברצותו להעשיר הוא רוצה להמציא מכונה למען ינחיל זכות לעצמו במכירת המכונה. כדי לצבור כסף וזהב. וזה הרוצה לקנות לו שם בחכמים יעמול במסירת נפש להמציא ידיעה בחכמה. למען יכבד על פני העם. ורק מקנאה מכבוד זולתו יצלח בידו לחדש חכמות נפלאות. ואם כי