לבוש מרדכי בבא קמא ז

הקדמה

דרך השמים דבריהם בדפוס להודיע גלוי לכל מה ראו על ככה להביא דבריהם בדפוס. וכי אין כונתם חלילה למען בצע בצע ולא לנחול כבוד. רק לש"ש מעשיהם. והנה אשריהם לאלה אשר דבריהם באמת וצדק ולבם חלל בקרבם ורחוקים המה מתאות בצע וכבוד. אך לא לאנשים כמוני להתהלל ככה. אם כי בטח לא עשיתי למען השג כסף. כי ידוע בעוה"ר דורשי תושי' מעטו. הקופצים לא ירבו ויציבא בארעא. אך לא אוכל לומר בטח כי נקיתי מפנית הכבוד. כי אין אדם מעיד על עצמו. וכפירושם על הפסוק לא תעשה עול במשפט. במדה ובמשקל. ואמרו אם שלא לעות משפט כבר נאמר אלא ללמדך שהמודד נקרא דיין. והנה בדיין אמרו אסור לדון בדבר שהוא נוגע בו מפני כי האדם עלול לשגיאות ובבאו לשקול הדבר במאזני שכלו. נטיתו ופניתו יכריע הכף לצד השני. מכש"כ בבא האדם לשפוט את עצמו. בודאי הוא עושה עול במשקל השכל. כמאמר חז"ל צדיקים יצ"ט שופטן רשעים יצה"ר שופטן בינונים זה וזה שופטן. הכונה כל איש בבואו לשפוט על איזה דבר ורעיון. ישפוט על הדבר מצד טבעו ותכונתו ודבר אשר יש לו תשוקה לזה. והצדיקים אשר רק לטוב תערוג נפשם. השופט על דבר שלהם הוא יצר הטוב אשר בקרבם. ואהבתם לטוב היא אשר תשפוט על הדבר אם טוב הוא. אך הרשעים אשר חפצם ותשוקתם אך תאותם. השופט בקרבם על כל דבר. הוא היצר הרע אשר בקרבם. כמאמר בעל חובת הלבבות בן אדם תדע כי השונא הגדול כו' המסוך בכחות נפשך כו' בעל עצתך כו' בינונים זה וזה שופטן. הבינוני לפעמים ישפוט על הדבר ממקור הטוב ממקור האמת. ולפעמים השופט שלו הוא היצה"ר ממקור השקר. אך הוא אינו מרגיש כלל כי עבד נרצע הוא לתאותיו. ובנפשו ידמה חף אנכי מכל פשע. ודנתי את הדבר באמת ובצדק בלי פניות. אך לא כן בדיו. ולפעמים גם גדולי עולם יוכלו ליפול חלל ע"י הטעות הזה. היינו חוסר הידיעה בפניות עצמיות

מצינו שאמרו רז"ל (בערכין ט') לא נחתם גזר דינם של מרגלים אלא על לשון הרע. כמו שנאמר וימותו האנשים מוציאי דבת הארץ רעה. והנה יפלא הדבר אחרי שחז"ל ברוח קדשם אמרו שם בערכין דבר גדול דברו מרגלים אפילו בעה"ב אין יכול להוציא משם כליו שנאמר כי חזק הוא ממנו. ואחרי אשר מרגלים קצצו בנטיעות וכחשו בה, ע"ז לא נענשו תיכף. וגז"ד נחתם רק על לה"ר. הן האמת שלה"ר הוא עון גדול עד לשמים יגיע. אבל האם יכול להיות גדול ממוציאי לה"ר על ה'. ובאמת גם זה יפלא איך יתכן הדבר נשיאי ישראל אשר ראו עין בעין את מעשי ה' הגדול בארץ מצרים ועל ים סוף הם יאמרו שחלילה אין יכולת בידו. אם קראוהו בעה"ב ויודעים המה שהוא ברא כליו יש מאין. איך יואילו לומר כי חלילה בעה"ב אין יכול להוציא כליו. אולם נמשך להם אדרבה מבחינת ידיעתם את ה' ופחד הדר גאונו. וכי לא ינקה הממרה את פיו. ואין לפניו משא פנים. ומכש"כ בעת הנהגתו את האדם למעלה מדרך הטבע כאשר מצינו מאמר חז"ל נפלא מאד במדרש רבה על פסוק לא נפקד ממנו איש. לא נתחלף לאחד מהם תפילין של ראש לתפילין של יד שאילו נתחלף לא הי' הכתוב משבחם. ולא הי' יוצאים בשלום. והנה היתכן איש שהלך לפדות שבוים והוא לא אכל לחם יום ולילה. כי הי' דבר המצוה נחוץ ובבאו לסעוד שכח ונתחלף לו שהי' לו להקדים דבר שברכתו בפה"א לברכת שהכל ובירך שהכל קודם ברכת בפה"א. היתכן שיתעצב אל לבו. ויאמר מה עשיתי חטאתי ועויתי כי הפכתי הסדר ולא ברכתי את המלך הגדול כראוי. הלא לצחוק יהי' בעיני האנשים ויאמרו לו הלואי שהי' לנו הדבר הזה. הלא עסקת כל היום במצוה רבה. ואם בא לידך העון הקל הזה. הלא חנון הוא רחום הוא לא יחשוב לך כלל עון. והנה האנשים אשר הלכו לתת נקמת ה' במדין הלכו במסירת נפש שאין למעלה ממנו. כי הלכו ללחום עם עם רב כזה אשר נקבות מהטף פחותים משלש שנה הביאו שנים ושלשים אלף. וכמה נפשות קטנות כאלה נרמסו במלחמה. כי מי הביט להציל בעת המלחמה. ואם נשארו נקבות פחות מבת שלש שנה שנים ושלשים אלף. הלא הגברים האנשים מבני ששה ומעלה בודאי היו לכה"פ חמשה פעמים ככה ובטח היו מאה וששים אלף גברים שולפי מלחמה. ואותם הלכו לכבוש אך שנים עשר אלף איש. הלא היא מסירת נפש למען לתת נקמת ה' במדין. ובעת המלחמה בטח הי' כדרך כל הארץ יומם ולילה בלי הפוגות ואעפי"כ אחר מסירת נפש כזה גזרו חז"ל שאם הי' מתחלף לאחד מהם תפילין של ראש לתפילין של יד לא הי' יוצאים בשלו' כי כן דרכו של ממהקב"ה לא יקח שוחד אפילו שוחד של מצוה. ואין המצוה גורם שלא יענש בשביל העבירה, ובאמת גם במלכותא דארעא כן, איש צבא שלחם מלחמתו ברוח גבורה נפלאה ובמסירת נפש. אעפי"כ בעבור לפניו המלך לא ישכח לתת כבוד לשמו כמשפטו בכל יום. כי אימת המלכות. לא יתנהו אף בעת הבלבול היותר גדול לשכוח משפט נמוס הכבוד למלך. ואם למלך בו"ד ככה לממ"ה עאכו"כ. לוא הי' באמת יראת ה' על פניו כיאות לעומד לפני מלך גדול ונורא. בלבול וטרדת המלחמה לא היתה מבלבלו מלשכוח חק משפט נמוס הכבוד להניח תהלה של יד ואח"כ של ראש. ואם הפך הסדר אף מפני טרדת המלחמה אות הוא כי אין יראת ה' נגד עיניו כיראת המלך על איש הצבא. וע"כ בחטאו נגד יראת ה' בעת עמדו בסכנה תיכף הי' נענש בעד זה. ואם הי' מתחלף לאחד מהן התפילין לא הי' יוצא בשלום כי מדת ה' לא ינקה. ולא יקח שוחד של מצוה. ואם עשה מצוה ועשה עבירה בעד המצוה שכרו גדול לנצח נצחים שכר אשר עין לא ראתה. ובעד עבירה ענש יענש. וזה מחסדי ה'. כי שכר המצוה לנצח. ועונש העבירה אינה לנצח. וע"כ לא טוב שיגרע משכר הנצחי ע"י העבירה וע"כ חובו הוא גובה. למען יקבל אח"כ שכרו בשלימות. אבל אין הקב"ה ותרן אפילו על דבר קטן וכאמרם ז"ל (בב"ק נ') כל האומר הקב"ה ותרן יותרו חייו. ע"כ אנשי המדבר דור דעה אשר השיגו את גדולת ה' והאדם אשר קבל עליו עבודת ה' כמה הוא חייב לעבדו ולירא מפניו. הם לא התפעלו מאומה בראותם קריעת ים סוף וירידת המן אשר כלכל עם רב אשר לפי ערך שש מאות אלף מבני כ' ועד ששים הי' מספרם ביחד לכה"פ שלשת מליון במדבר הגדול והנורא זה לא הי' אצלם פליאה מאומה. כי אחרי אשר בדבר ה' שמים נעשו ובדיבור אחד יהי מארת ברקיע השמים נבראו אלפי אלפים כוכבים אין מספר. וכידוע כי בנתיב החלב יתראה המון כוכבים אין מספר אשר אף בכלי המחזה היותר גדולים יתראו אך כדמות גרגיר קטן. וע"כ הם נבראו יש מאין. ונבראו אך בדבור אחד יהי מאורות ואם כה גדול אדונינו ורב כח מה חידוש שיכול לקרוע הים. ולכלכל במן שלשת מיליון. אם כל הנבראים יש מאין המה הלא הקב"ה זן ומפרנס אותם בכל רגע. ואילו הי' מסלק רגע מהם השפעתו הי' שבים לאפס המוחלט. א"כ לא התפעלו מאומה מהנסים והנפלאות לגודל ערכם בידיעת ה'. אך מדת ה' אחת משלשה עשרה שתשתנה זה הי' בעיניהם דבר שאין יכול להיות. כי איך ישנה ה' דרכו ומדותיו אשר רצה לנהוג בהן את עולמו. וע"כ בראותם גודל כת