לבוש מרדכי בבא קמא נב

לקנות ולזכות המעשר ולא בעינן שיהי' מקודם חצר ואח"כ יזכה שאף שבאין בב"א נמי מהני. שהרי ס"ל חצר משום שליחות נמי מועיל. ומשו"ה מביא שפיר ראי' בקידושין דלא נימא דקרא דויתן להם אביהם מתנות רבות עם ערי מצודות ביהודה מיירי דוקא היכא ששניהם שוים המטלטלין והשדה שניהם במתנה אבל במכר נימא דאינו מועיל. א"כ מנא לן דבמכר מועיל חצרו ומתנתו באין כאחד דילמא כי גלי קרא במתנה. ע"כ דס"ל דאין חילוק כיון דאין סברא לחלק משו"ה. דבמטלטלי אג"ק מועיל היכא דשדה במכר ומטלטלין במתנה אף באינן צבורין כיון דאין סברא לחלק דהרי רבנן תקנו קנינים מטלטלי אגב מקרקע דומיא דדין התורה דילפינן מהאי קרא שיועיל בב"א

ואין להקשות כיון דלפי מה שביארתי דהיכא דצבורין הקנין הוא מטעם חצר אלא דגלי לן קרא דמועיל חצר כזה שנעשה עתה חברו מטעם אגב דילפינן מקרא דויתן. א"כ תקשי היכא דהחצר אינו משתמר איך קונה בצבורין אף בלא אמירת אגב היכא דבחצר אינו משתמר הא חצר שאינו משתמר אינו קונה. ונראה לי דהנה הקצוה"ח הביא בסימן ר' ראי' לדברי הפוסקים דבדעת אחרת מקנה לא בעינן עומד בצד שדהו אף בחצר שאינו משתמר מדאמרינן בב"מ ק"ב דמשום דיצא שם מציאה בעיר קונה אף בחצר שאינו משתמר דכיון דיצא שם מציאה בעיר מיבדל בדילי אינשי מיני' והוי ליה חצר המשתמר משום זה דמיבדלי אינשי מהדבר א"כ בדעת אחרת מקנה ג"כ מיבדלי אינשי שהרי איך יוכלו ליקח דבר של זה משו"ה קונה חצר המשתמר. ונראה לי דלא דמי דהתם במציאה הרי כו"ע בדילי מינה משו"ה הוי חצר המשתמר אבל הכא נהי דשאר אינשי בדילי אבל המוכר או הנותן גופא הרי לא בדיל א"כ לא הוי חצר המשתמר משום המוכר או הלוקח בעצמו. ולפי"ז ניחא מה שמועיל בצבורין אף בחצר שאינו משתמר אף בלא אמירת אגב דלפי מה שבארתי למעלה דבלא אמירת אגב הטעם משום חצרו ואף דאצטריך לטעמא דאגב היינו דבלא קרא לא הוי מועיל חצרו ומתנתו באין כאחד. אבל עתה דגלי קרא דמגו דמועיל הקנין שיהי' החצר שלו מועיל נמי שיהי' חצרו. אבל הטעם משום חצר. והקשתי הא חצר שאינו משתמר לא מהני. אכן לפי הנ"ל ניחא דהנה אחרי שהוא קונה הרי הוא חצר המשתמר שהרי אחרי קנייתו גם המוכר בדיל. והרי ראי' ממציאה דהיכא דכו"ע בדילי הוי חצר המשתמר אלא דהקושיא האיך הוא קונה הרי קודם הקני' הא לא הי' חצר המשתמר שהרי המוכר או הנותן איננו בדיל. אך הא בארנו לעיל דכמו דבגט מועיל גיטו וידו באין כאחד ה"נ בקנין מועיל חצרו ומתנתו באין כאחד והא שאינו מועיל בכותב שטר מתנה על הבית ונתן בהבית עצמו שהקשה הקצוה"ח וביארתי דהתם היינו באין לו יד כלל אבל בעבד הרי יש לו יד אלא שהרב אין מניח לו לקנות ע"ז מועיל גיטו וידו באין כאחד כיון שאם יקנה יהי' לו יד גמור בכה"ג מועלין באין כאחד נמצא ה"נ בקנין. את החצר הוא קונה בכסף או בשארי קנינים אלא דלא יכול עדיין לקנות המטלטלין מטעם דהמוכר אינו בדיל והמוכר אינו מניח לו לקנות עי"ז שכיון שאינו בדיל הוה חצר שאינו משתמר אבל כיון דאם יקנה יהי' חצר המשתמר שהרי אז גם המוכר יהי' בדיל כגון דא אמרינן חצרו וקנינו באין כאחד כמו בגיטו וידו דאמרינן כיון שאם יקנה הגט יהי' יד שלו חפשי מקניית הארון ממילא קונה ובאין בב"א ה"נ כיון שאם יקנה יהי' החצר חפשי מהמוכר ה"נ באין כאחד ודו"ק

ובאופן הנ"ל יש ליישב קושית הש"ך על העיטור דאיך אמר העיטור דשינויא דמטלטלי אג"ק לא קיי"ל דס"ל טוה"נ אינה ממון לקנות אג"ק הרי העיטור בעצמו ס"ל דשכירות לחודי' לא קנה מטעם חצרו אלא מטעם אגב ומביא ראי' מדקמיבעי' לן שדה במכר ומטלטלין במתנה מהו ופשטינן ת"ש עישור שאני עתיד למוד נתון ליהושע ומקומו מושכר לו תיפוק ליה דקנה בשכירות אלא ש"מ דלא קנה אלא באגב עכ"ל הרי להדיא דמפרש דעובדא דר"ג וזקנים הוי משום מטלטלי אגב קרקע. אכן לפי הנ"ל מיושב שפיר דהעיטור ס"ל דזה לא קיי"ל כהאי שינויא דטוה"נ ממון ויכול להקנות אג"ק אף באינן צבורין אף דלא שייך חצר. דלפום מאי דהוי ס"ל דבעינן דוקא חצר דומיא דיד ואעפ"כ הוי ס"ל דמועיל מטלטלי אגב קרקע בתרומה ומעשרות וע"כ דהוה ס"ל דהקנין שהקנה ר"ג וזקנים הי' מטעם האי קנין מטלטלי אגב קרקע דתקנו רבנן שיכול המוכר להקנות מטלטלין אגב קרקע. וממילא אפילו באינן צבורין ג"כ יוכל להקנות תרומות ומעשרות אגב קרקע. לא קיי"ל כהך שינויא דהרי טוה"נ אינה ממון ולא יכול נותן התרומה והמעשרות להקנות ומשו"ה בעינן דוקא צבורין. דבצבורין אין הקנין מטעם שהמוכר מקנה אלא דהקונה קונה את המטלטלין ע"י החצר ולגבי הקונה המעשר הוי ממון גמור. ולפי"ז פריך העיטור דלמה לי' להגמ' בקידושין לומר דמטעם אג"ק הי' מעשה דר"ג וזקנים כיון דצבורין היו הרי יכול לקנות מטעם חצרו. (והעיטור לא ס"ל כדפירשנו לעיל דבעינן דוקא שיהי' חצרו מקודם). ע"ז משני העיטור דבשכירות לא יכול להיות חצר גמור לקנות מיד המשכיר כיון שהוא אינו בדיל מהחצר. אבל כיון דמועיל אגב אמרינן חצרו וקנינו באין כאחד שהרי בעת שקונה בדיל המשכיר וממילא הוי חצרו וקנינו באין כאחד והקנין הוי מטעם אגב ומטעם חצר. מטעם חצר בעינן שאגב בלחוד אינו מועיל שהרי ר"ג לא הי' יכול להקנות המתנות אגב קרקע וקנין חצר בלחודי' אינו מועיל דחצר השכור אין קונה מהמשכיר כיון שהמשכיר איננו בדיל אבל מלימוד דאגב ילפינן דמועיל חצרו וקנינו באין כאחד בכה"ג היכא שיש לו יד היינו שהחצר שלו ולדין דבאין כאחד איצטריכא כדי שיהי' בדיל דהיינו טעמא דמועיל גבי גיטו וידו באין כאחד מטעם שיש לו יד רק שהרב אינו מניח לו לקנות כדביארנו וע"כ צ"ל בדברי העיטור כדביארנו דאין כונתו שיקנה בדין אגב לחודי' שהרי ז"ל העיטור שם וש"מ מכי שכרו כחצרו דמי וקנה מה שבתוכה באגב. אבל בלא אגב לא קנה כו' דאי ס"ד בשכירות לחודי' קני וכחצרו משוינן לי' כו'. ואם נימא דכונת העיטור דקנה מטעם אגב לחודי' א"כ אמאי קאמר העיטור כחצרו משוינן מאי שייכא דחצר לקנין אגב קרקע וכן מה שמסיק העיטור וקנה מה שבתוכה מ"ש מה שבתוכה הא קיי"ל לא בעינן צבורין ע"כ דכונת העיטור כמו שבארנו דעיקר הקנין מטעם חצר אלא שמטעם חצר לחודי' אינו מועיל בשכירות ובעינן דוקא אגב היינו שיהי' חצרו וקנינו באין כאחד

לפי"ז נוכל ליישב קושית הפוסקים אמאי השמיט הרמב"ם דינא דרבא דאמר דקנין מטלטלי אגב קרקע הוא דוקא בנתן דמי כולן דבגמ' אמרינן תניא כותי' דרבא מהא דמכר עשר שדות בעשר מדינות דהחזיק באחד מהן קנה כולן דוקא בנתן דמי כולן ובמכר עשר שדות הביא הרמב"ם דבעינן דוקא נתן דמי כולן. ולפי הנ"ל יתיישב דהנה טעמא דבעינן נתן דמי כולן הוא דבנתן דמי כולן אמרינן דרצה להקנות לו כולן וכיון שאמר לו לך חזק וקני או שעשה החזקה בפניו בשדה אחת אמרינן דמסתמא רצה שיקנה גם בשדות אחרות כיון שנתן דמי כולן אבל בלא נתן דמי כולן לא אמרינן שרצה המוכר שיקנה גם שדות האחרות ועל שדות אחרות לא הוי כאומר לך חזק וקני אבל אם הי' אומר בפירוש שרוצה שיקנה גם שדות אחרות באותה קני' אז הי' קונה אף אם לא נתן דמי כולן וכן מפורש בסימן קצ"ב בשם הרשב"א דאף במכר מהני אם לא נתן דמי כולן אם אמר לו קני כולן ע"י חזקה זו וא"כ מה שמביא ראי' ממכר לו עשר שדות דבעינן נתן דמי כולן דגם במטלטלי אגב קרקע ג"כ בעינן נתן דמי כולן היכי מיירי אי באינן צבורין הא לא קני באגב אלא דוקא אם אמר לו קני אגב. א"כ נהי נמי דלא נתן דמי כולן הא אמר שרוצה שיקנה ובכה"ג היכא שאמר שרוצה שיקנה גם במכר עשר שדות קונה אלא ע"כ בא למילף בצבורין דאז לא בעינן שיאמר אגב. (ובאמת צריך עיון גדול על הרא"ש דס"ל דגם בצבורין בעינן שיאמר אגב א"כ איך