לבוש מרדכי בבא קמא נא

יקנה ואי עבדים נקנין באגב גם בלא ציבורין יקנה. דהא גבי שדה במכר ומטלטלין במתנה ילפינן מהא דר"ג וזקנים ושם הא הי' צבורין ואיך נוכל ללמוד מזה לגבי שדה במכר ומטלטלין במתנה היכא דלא הי' צבורין. אלא ע"כ דלא מחלקינן בזה דאם רק נימא שנקנין באגב אז אין נפקא מינה אי הי' צבורין או לא וא"כ אמאי מחלקינן גבי עבדי בין צבורין לאינן צבורין

והנה הרמבים פסק דצבורין לא בעינן שיאמר המוכר ללוקח אגב ואין כן דעת הראב"ד עי"ש. ונראה לפי שביארנו דבצבורין באמת הי' לו לקנות מטעם חצר אלא דבלא קרא הוי אמינא שבעינן שמקודם יהי' חצרו ואח"כ יקנה נמצא דגלי לן קרא דויתן להם אביהם מתנות רבות דלא תימא דבעינן דוקא שמקודם יהי' חצרו אלא אף בבאו בב"א כיון שמועיל קנינו לקנות החצר מועיל קנינו לקנות המטלטלין ע"י חצרו. דחצרו וקנינו באין כאחד גלי לן קרא דמהני. נמצא דמהפסוק דויתן להם אביהם מתנות רבות לכסף ולזהב עם ערי מצורות ביהודה ילפינן שני דברים. האחד דכשקונה קרקע ומטלטלין הצבורין בתוכה מועיל הקנין שקונה החצר לקנות גם המטלטלין ע"י החצר ומועיל חצרו וקנינו שבאו בב"א. ועוד דין דכשמקנה לאחד קרקע ומטלטלין אף אם אינן צבורין אגב שמקנה לו הקרקע יוכל להקנות באותה הקנאה גם המטלטלין. ולפענ"ד נראה שהקנין בצבורין הוי קנין דאורייתא ובאינן צבורין הוי דרבנן. (ובזה יתישבו הסתירות מתוס' ב"ק על תוס' ב"מ מ"ו וכן מרש"י בהזורק). והיינו דבצבורין דהוי דאורייתא וחידוש הוא שחדשה התורה דלא בעינן שמקודם יהי' חצרו ואח"כ יקנה אלא דגם בב"א מהני. וקנין האחר שע"י שמקנה הקרקע יוכל להקנות המטלטלין. זהו מדרבנן. משום הכי בצבורין לא בעינן שיאמר לו המוכר אגב שהרי הלוקח עושה הקנין וקונה הוא ע"י חצרו. אבל באינן צבורין תקנתא דרבנן הוא שיוכל להקנות המטלטלין ע"י הקרקע א"כ המוכר הוא העושה את ההקנאה ומשו"ה בעינן שיאמר לו אגב. וכן נראה לי ראי' שהקנין שעשו רבנן במטלטלי' שיקנה אגב קרקע היינו שהרבנן אמרו שע"י שהמוכר מקנה להלוקח את הקרקע יוכל להקנות ע"י זה גם את המטלטלין ועיקר התקנה שיכול להקנות את המטלטלין ע"י קרקע ובהקנאת המוכר תליא מדאיבעיא להו שם בגמ' שדה לאחד ומטלטלין לאחר מהו ואם נימא דעיקר תקנה שקונין מטלטלין אגב קרקע הוא שע"י שהלוקח קונה את הקרקע קונה את המטלטלין א"כ מאי שייך דאם קנה אחד את השדה יקנה השני את המטלטלין אבל אי נימא שרבנן עשו תקנה שע"י שהמוכר מקנה את הקרקע יוכל להקנות המטלטלין שייך שפיר האיבעי' אם התקנה היתה גם על אחר היינו שיוכל להקנות לאחר מטלטלין ע"י שהקנה הקרקע לזה. או דנימא דתקנו רבנן דוקא דלזה שהקנה הקרקע יכול להקנות המטלטלין ולא לאחר. אבל בצבורין היכא שמקנה לזה גופא שקנה את השדה גם את המטלטלין לא בעינן דין אגב דהתם הא קונה הלוקח מדין חצר כיון דאשמעינן קרא שגם חצר כזה שבא בב"א יועיל. אבל אם הקנה את השדה לאחד ומטלטלין לאחר א"כ לא שייך שאותו האחר יקנה מטעם חצר שהרי לאו חצרו הוא. וא"כ אפילו בצבורין נצטרך לדין תקנת רבנן שתקנו שאגב שהקנה להלוקח את הקרקע יקנה לו גם את המטלטלין

ולפי זה מיושב שפיר מה שהקשתי אמאי בצבורין קונה את העבד אף שהוא מטלטלי דניידי ולא חלקו בין ניידי לאינם ניידי ובאינם צבורין חלקו בין ניידי לשאינם ניידי ואמרו שעבדים אינם נקנים באגב אם אינם צבורים. אכן לפי הנ"ל מיושב דבצבורין עיקר החידוש הוא שחצר כזה שקונה אותו עתה יכול לקנות מטלטלין ע"י וגלי לן קרא דלא בעינן שיהי' מקודם חצרו א"כ עיקר החידוש בהחצר לא בהמטלטלין. משו"ה קנין עבד ג"כ ע"י חצר כזה כיון דבחצר אין שינוי. אבל באינן צבורין שלמדו רבנן דמטלטלין יוכל להקנות אג"ק א"כ עיקר החידוש בהמטלטלין ומשו"ה אמרינן כי אמרו רבנן דוקא במטלטלי דלא ניידי אבל לא במטלטלי דניידי

והנה מאי דמשמע מהפוסקים דרב אשי דאמר בב"מ חצר משום ידו אתרבאי ולא גרע משליחות ס"ל דלא כהתירוץ דמטלטלין אגב מקרקעי שאני. ורק ס"ל דדעת אחרת מקנה מועיל אף בחצר שאינה משתמרת. נראה לי דבאמת חצר שאינה משתמרת לאו חצר הוא כלל וכמו דאמרנו חצר מהלך לאו חצר הוא לקנין. ה"נ חצר משתמר הוי חצר אבל חצר שאינו משתמר לאו חצר הוא. והנה התוס' שם בד"ה וכי בצד שדהו של ר"ג היו עומדין הקשה הלא ביתו של ר"ג הי' משתמר ובמשתמר הא לא בעינן עומדין בצד שדהו. ולדידי נראה לי פשוט דהא דאמרינן מעיקרא דאמר רב יהודה אמר שמואל והוא שעומד בצד שדהו ופרכינן והאמר רבי יוסי בר חנינא חצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו ופרקינן ה"מ בחצר המשתמרת אבל בחצר שאינה משתמרת אי עומד בצד שדהו אין אי לא לא. הרי דבחצר המשתמרת לא בעינן עומד בצד שדהו. היינו דוקא לבתר דשני רב אשי דחצר משום ידה אתרבאי ולא גרע משליחות. וגבי מתנה זכין לאדם שלא בפניו היינו דהחצר זוכה בעד הבעה"ב אז ניחא דחצר המשתמרת לא בעינן עומד בצד שדהו שאף אם אינו עומד בצד שדהו קונה לו החצר מטעם שליחות ורק בחצר שאינו משתמר דאז לאו חצר הוא לקנין כיון שאינו משתמר. אז לא יכול לזכות בה הבעה"ב (כמו חצר מהלכת) ורק בעומד בצדו דאז משתמר הוי ע"י עמידתו אז קונה. כל זה הוא לתירוץ דרב אשי אבל רב ייבא דפריך לעולא ממתניתין דר"ג וזקנים דלא הוי ידע תירוצא דרב אשי. וכיון דלא ס"ל החילוק בין גט למתנה א"כ כמו בגט אף בחצר משתמר בעינן דוקא עומד בצד שדהו דבעינן דוקא דומיא דידו. גם במתנה או במציאה בעינן אף בחצר משתמר דוקא עומד בצד שדהו. ומשו"ה פריך מר"ג וזקנים וכי היו עומדים בצד שדהו של ר"ג (אף שחצר של ר"ג הוא חצר משתמר הא ס"ל דגם במשתמר בעינן דוקא עומד בצד שדהו דבעינן דומיא דידו ולא צריכין לתירוץ התוס' דאינו משתמר הוא לגבי זקנים) וע"ז משני רב אשי דחצר במתנה או במציאה הוא מועיל משום שליחות משו"ה במשתמר לא בעינן עומד בצד שדהו אבל באינו משתמר גם רב אשי מודה דבעינן דוקא עומד בצד שדהו דחצר שאינו משתמר לאו חצרו הוא לקנין. לפי"ז נוכל לומר דהרמב"ם פסק כרב אשי וגם סוגיא דקידושין דס"ל דמעשה דר"ג וזקנים. הי' מדין מטלטלי אגב קרקע לא פליג אהאי סוגיא דלפי מה שבארנו עיקר החידוש הא דקרקע ומטלטלין בב"א קונין מטעם חצרו הוא מהקרא דויתן להם אביהם שדות רבות דאילולי דין דאגב שקונה הקרקע מועיל לו הקנין להיות חצרו הוי סברינן דבעינן דוקא שמקודם יהי' חצרו וגלי לן קרא דמגו דמועיל הקנין לגבי הקרקע מועיל שיהי' חצרו לקנות. ומשו"ה בב"מ איצטרכי לטעמא דחצר משום ידה אתרבאי ולא גרע משליחות. דבלא זה לא הי' מועיל לקנות מטלטלין אגב קרקע דהרי ס"ל טובת הנאה אינה ממון. אלא דזה אינו רק חסרון היכא דמטעם חצר אינה קונה היינו לפום מאי דהוי ס"ל דחצר כזה לא יכול לקנות דבעינן דוקא שיהא דומיא דידו וא"כ איצטריכא לן לומר דקנין מטלטלי אגב קרקע דמיירי גבי מעשה דר"ג וזקנים היינו קנין כזה שמועיל אף באין צבורים. היינו דרבנן תקנו שאם מקנה לו קרקע ומטלטלין כאחד אגב שמקנה המוכר קרקע מקנה ו גם המטלטלין א"כ תליא ההקנאה במוכר משו"ה פריך הרי טוה"נ אינה ממון ואינו יכול ר"ג להקנות את המעשר אגב קרקע כיון דלאו שלו הוא. אבל לפי תירוץ רב אשי דחצר משום שליחות ג"כ מועיל היכא דזכות הוא לו א"כ לא איכפת לן שטוה"נ אינה ממון. דכיון דקונה ע"י חצר תליא הקנין בלוקח וטוה"נ דאינה ממון היינו לגבי המקנה. אבל גבי הקונה הרי ממון הוא א"כ שפיר אמרינן מגו דמועיל הקנין של הכסף לגבי הקרקע שיהי' חצירו מועיל נמי שיהי' ברגע הזאת חצר