לבוש מרדכי בבא קמא נ

שיהי' מקודם חצרו ואח"כ יקנה א"כ הרגע הזאת יש לו עדיין קנין להמוכר שהמטלטלין יהיו מונחים שהרי באופן כזה הקנה שהרגע הזאת יהיו מונחים. א"כ הרי יש לו קנין שיהי' מונחים א"כ הרגע הזאת דמי לעציץ של אחד וזרעים של אחר דלא נקנו לבעל עציץ מטעם חצר. ה"נ אף ברגע שאח"כ לא יוכל הקונה לקנות מטעם חצרו כיון דיש רשות לבעל המטלטלין שיהיו מונחים ברגע הזאת. וכן כסדר שכיון שיש לו רשות שיהיו מונחים לא יכול לקנות מטעם חצרו. (וראי' ברורה דכשאחד מוכר לחבירו דבר מה ומשייר בעדו שיור לא אמרינן שהניח לעצמו רשות בלא קנין. שהרי הרמב"ם (בפכ"ד מהלכות מכירה הלכה ח') כתב המוכר קרקע ושייר אילנות יש לו חצי הקרקע כולה שאלו לא שייר בקרקע הרי אומר לו הלוקח עקור אילנך וכן אם שייר שני אילנות בלבד יש לו קרקע הראוי להם שאילו לא שייר הקרקע הי' הלוקח אומר לו עקור אילנך ולך. ועי' בראב"ד מה שהשיג עליו ועי' במ"מ שהקשה ז"ל אלא שאיני מוציא טעם למה יש לו חצי קרקע כי היכי דלא לימא ליה עקור אילנך וזיל. והלא קנה שלשה אילנות אע"פ שאין לו חצי קרקע אין יכול המוכר לומר לו כן. ואפילו אם מתו יטע אחרים תחתיהם עכ"ל המ"מ. ונראה לי טעם הרמב"ם דהנה הקונה אילן אחד וכן שנים וכן שלשה כיון דיניקת אילן הוי שש עשר אמה לכאורה הי' יכול לומר לו עקור אילנך וזיל אלא כיון דמכר לו אילנות ולא עצים הרי נתן לו רשות שהאילן או אילנות שמכר ינקו משדהו. אלא דכיון דאין לו זכות על היניקה רק מההוכחה מזה שמכר לו אילנות ולא עצים א"כ אין לנו ראי' אלא שנתן רשות אבל לא בתורת קנין. משו"ה אין יכול להביא ביכורים הקונה שני אילנות אף דיש לו יניקה היינו רק בתורת רשות אבל לא בתורת קנין והוי כמו אילן הסמוך למצר דאין מביאין בכורים (עיין בב"ב כ"ו בתוס' ד"ה גזלן) אבל אם מכר ושייר אילנות לפניו מהטעם הזה גופא כיון דשייר אילנות ואילו לא שייר בקרקע הרי רק עצים שייר. ומדשייר אילנות ע"כ דשייר נמי יניקת כל האילנות ומדשייר ממילא הרי לא מכר היניקה וממילא יש לו בקרקע כל הקרקע הצריך היינו כדי יניקת שש עשר אמות דזה אין סברא לומר שמוכר היניקה ומשייר זכות. שמה שמשייר הרי אינו מוכר. וממילא אם מכר קרקע הצריך לאילנות ושייר האילנות הרי שייר הקרקע וגם מכר הקרקע. ומשו"ה יש לו חצי הקרקע ולהקונה חצי הקרקע. (והאי דינא דיש לו חצי הקרקע היינו במוכר השדה ששייכה לאילנות ועיין בב"ב קמ"ח גבי מכר דקל ושייר פירות). עכ"פ חזינן מהרמב"ם דמהאי הוכחה דאי לא נימא ליה עקור אילנך גבי קונה לא אמרינן דיש לו קנין. אבל גבי מוכר כיון שע"כ שייר א"כ הרי לא מכר ונשאר לו קנין. ה"נ גבי קניית קרקע ומטלטלין כיון שרגע הזאת לא הקנה לו המטלטלין הרי נשאר לו קנין. שיהיו המטלטלין בחצרו. משו"ה לא קני הקונה את החצר. אי לאו קרא דויתן להם מתנות רבות לכסף ולזהב עם ערי מצודות ביהודה

ועפי"ז יש ליישב קושית הש"ך בחו"מ (סימן ר"ג) על בעל העיטור דאמר דטובת הנאה אינה ממון ומשו"ה אינה נקנית אגב קרקע. דשנויא דשני בב"מ דמעשה דר"ג וזקנים דר"ג הקנה להם מטלטלין אגב קרקע ליתא. אלא קיי"ל כרב פפא. והקשה הש"ך דהרי בעל העיטור עצמו כתב באות שכירות (דף ל"א) דבשכירות לחודי' לא קנה בלא אגב. דאי ס"ד לחודי' קנה וכחצירו משוינין ליה. כי קא מיבעיא לן שדה במכר ומטלטלין במתנה מהו ואמר ת"ש עישור שאני עתיד למוד נתון ליהושע ומקומו מושכר לו תיפוק ליה דקנה משום שכירות. אלא ש"מ דלא קנה אלא באגב עכ"ל. הרי להדיא דמפרש עובדא דר"ג מטלטלי אג"ק הוי כו' עכ"ל הש"ך. ונראה לי לתרץ דהנה הקצוה"ח בסימן ר' ס"ק ה' הקשה כיון דאמרינן גבי גט ושחרור גיטו וידו באין כאחד. א"כ מי שנתן למתנה לחבירו את ביתו. וכתב השטר על הבית ונתן בתוך הבית. נימא שטרו וחצרו באין כאחד היינו שע"י השטר קונה את הבית וע"י הבית קונה את השטר ובאין כאחד. ותירץ דלא אמרינן דמהני גיטו וידו באין כאחד אלא גבי גט ושחרור דלא בעינן שתקנה האשה או העבד את הגט ובעינן רק נתינה שהוא יתן בידם וגיטה וידה באין כאחד הוי נתינה. אבל במתנה דבעינן קנין. וע"כ גיטו וידו באין כאחד לא הוי קנין. אכן ק"ק דא"כ היכא דלקנין השחרור יצטרך לקנות מתנה הרי לא יקנה ולא ישתחרר. שהרי גבי קנין לא אמרינן גיטו וידו באין כאחד. והנה בגיטין איתא היכא דכתב כל נכסי פלוגתא דאביי ורבא אי אמרינן פלגינן דבורא וס"ל לאביי דלא אמרינן פלגינן דבורא. (ומפורש אצלנו במקום אחר דאביי ס"ל דלא נוכל לפלג הדיבור דכל נכסים היינו היכא דלא קנה כל הנכסים אף מקצת לא קנה למאן דס"ל לא פלגינן ומשו"ה ס"ל לר"מ דהיכא דשייר קרקע דלא קנה כל נכסים אף עצמו לא קנה. ומשו"ה לא יוכל להשתחרר אם לא יקנה הנכסים ומשו"ה ס"ל לאביי דאף על השחרור אינו נאמן דהכא נאמנות על השחרור ע"כ הוא נאמנות על הממון דזה בלא זה לא סגי). וא"כ לאביי יקשה איך הוא קונה ונשתחרר ע"י כל נכסי קנוין לך הרי לקנין הנכסים בעינן. והכא לא מצי לקנות דהרי אין לו יד וממילא לא ישתחרר. ואף לרבא יקשה כיון דס"ל פלגינן א"כ נשתחרר מקודם וממילא קנה את הנייר ואיך יקנה אח"כ הנכסים הא בעינן ספר המקנה היינו שהנייר יהי' של המוכר

ע"כ נראה לי ליישב קושית הקצוה"ח אמאי בכתב שטר מתנה על ביתו ונתן באותו הבית לא קנה נימא שטרו וחצרו באין כאחד כמו גיטו וידו באין כאחד. דיש לומר דאימתי אמרינן גיטו וידו באין כאחד דוקא גבי עבד דבאמת עבד יש לו יד והוא אדם בפני עצמו. דאי נימא דעבד הוי כשורו וחמורו א"כ תקשה איך אמרינן הקנה לעבד ע"מ שאין לרבו רשות או לכה"פ ע"מ שיצא בו לחירות דבודאי אליבא דחכמים קנה העבד משום דלדידי' נמי לא מקנה אלא שיצא בו לחירות. עכ"פ במה קנה העבד הכסף נימא דאותו פלוני יחזור בו שהרי בכה"ג לא קנה הרב. אלא צ"ל דבאמת העבד יש לו יד בפני עצמו אלא דקנוי הוא להרב והרב אינו מניח לו לקנות דברים שהוא בעצמו יכול לקנות אחר שהרב קונה הקנינים של העבד. אבל דברים שאין שייכין להרב קונה העבד בעצמו א"כ ע"מ שיצא לחירות דזה דבר שאין שייך שהרב יקנה שיצא בו לחירות קנה העבד כיון שיש לו יד ומשו"ה אמרינן גיטו וידו באין כאחד כיון דנתן לו גט ואם יקנה השחרור הרי יצא לחירות א"כ בכה"ג מקרי שהרב מניח לו לקנות וממילא קנה העבד ע"י ידו דגיטו וחצרו באין כאחד מהני לענין זה שמקרי שהוא מניח לו לקנות ואיננו נוטל עתה הקנינים ממנו. וכ"ז לא שייך אלא היכא דיש לו יד אבל אילו לא הי' לו יד מאי מהני שנותן לו שחרור הרי היד אינו שלו ואמאי נימא באין כאחד ומשו"ה גבי כתב שטר מתנה על ביתו והניח בתוך ביתו כיון דאין לו עדיין יד כלל וכלל שהרי החצר אינו שלו בודאי בכה"ג לא שייך לומר שטרו וידו באין כאחד לעשות לו יד שזה אין מועיל רק לומר שהוא מניח לו לקנות אבל לא לעשות לו יד

והנה הפוסקים התעוררו על סתירת הסוגיא דב"מ וקידושין דבב"מ אמרינן מעיקרא דמעשה דר"ג וזקנים הוי מטלטלין אג"ק אבל רב פפא פירש דהוא מטעם חצירו ועל הא דפרכינן דבעינן עומד בצד חצרו תירץ רב פפא דעת אחרת מקני שאני ורב אשי ג"כ ס"ל לכאורה כן א"כ סבר רב אשי דבדעת אחרת מקנה לא בעינן עומד בצד חצרו ומעשה דר"ג וזקנים לא הי' בקנין מטלטלי אגב קרקע וכרב אשי בעינן למיפסק ואילו בקידושין (כ"ז) אמרינן שדה במכר ומטלטלין במתנה מהו וילפינן ממעשה דר"ג וזקנים הרי דס"ל להלכה דמעשה דר"ג וזקנים הי' מטלטלין אגב מקרקעי. ונראה לי דבאמת קשה מה שאמרינן בגמ' דלענין קניית עבדים וקרקעות דאין עבדים נקנים באגב מטעם דמקרקעי או מטלטלי דניידי נינהו וא"כ אמאי קנה מטעם אגב בעומדים עבדים בתוך השדה. (ועיין בתוס' דהוא מטעם אגב) ממ"נ. אי עבדים לא נתנו באגב גם בצבורין לא