לבוש מרדכי בבא קמא מט

סימן י

סוגיא דמטלטלי אגב מקרקעי ויתבאר בו הרבה חילוקים שיש אגב דאורייתא ויתבאר סוגיא דר"ג וזקנים בב"מ ויתבאר דין דחצירו וקניתו באין כאחד

דף יב הא אמר שמואל מכר עשר שדות בעשר מדינות החזיק באחת מהן קנה כולן

והנה בקידושין אמרינן אמר רבא ל"ש אלא שנתן דמי כולן פירוש אז נקנה מטלטלין אגב קרקע). אבל לא נתן דמי כולן לא קנה אלא כנגד מעותיו תניא כותי' דרבא מכר לו עשר שדות בעשר מדינות כיון שהחזיק באחת מהן קנה כולן בד"א שנתן דמי כולן אבל לא נתן דמי כולן לא קנה אלא כנגד מעותיו. והנה הרמב"ם גבי מכר לו עשר שדות הביא דדוקא אם נתן מעות כולן אז קנה כולן בחזקה של אחת מהן אבל בדיני קניית מטלטלין אגב קרקע לא הביא כלל דבעינן נתן דמי כולן והשמיט כלל הא דרבא וכבר תמהו ע"ז נושאי כליו

ונראה לי דהנה הש"ך בחו"מ (סימן ר"ב ס"ק ג') הביא דהסמ"ע ס"ל דהא דבעינן בצבורין המטלטלין בשדה דין אגב היינו דוקא שאין הקרקע משומר לדעתו אבל אם הקרקע משומר לדעתו לא בעינן דין אגב דקנה מטעם חצירו והשיג הש"ך דמהמ"מ והר"ן והראב"ד ומסתימת דברי הטור משמע דאפילו בחצר המשתמרת לא מהני ציבורין בלא דין אגב וכתב הטעם דאין חצירו קונה אלא כשהוא כבר חצירו משא"כ הכא דחצירו ומתנתו באין כאחד ותמהו הפוסקים אמאי לא קנה ועיין קצוה"ח מה שהקשה מכמה סוגיות ונראה לי לבאר טעם הדבר דהנה בגיטין אמרינן (בדף כ"ב) עציץ של אחד וזרעים של אחר מכר בעל עציץ לבעל זרעים כיון שמשך קנה מכר בעל זרעים לבעל עציץ לא קנה עד שיחזיק בזרעים והקשה בתוס' דהוה מצי למנקט הכל בעציץ וזרעים של אחד ותרצו לרבותא נקט הכי דאע"ג דבעל עציץ קנה הזרעים לא קנה אע"פ שהם בתוך העציץ שלו. ולכאורה באמת קשה כיון דקרקע קנוי בחצר כדמוכח מדברי התוס' ב"ק י"ב ד"ה למה וא"כ אמאי לא קנה בעל העציץ את הזרעים הלא הזרעים הם בתוך חצרו וצ"ל דאימתי קונה חצרו היינו היכא דאין להמוכר קנין בהחצר שיהיו מונחים המטלטלין אבל היכא שיש להמוכר קנין בהחצר שיהיו מונחים המטלטלין הרי אין המטלטלין מונחים בחצר של הקונה אלא ברשותו נמצא כיון דהזרעים היו של אחר איך היו מונחים בעציץ שלו ע"כ הי' לו קנין בעציץ שיהיו מונחים בו הזרעים ומשו"ה לא קנה בעל העציץ את הזרעים מדין חצרו שכיון שיש לבעל הזרעים קנין שיהא בעציצו הרי הזרעים מונחים ברשות בעל הזרעים משו"ה לא קנה מדין חצרו לפי"ז יש לומר דמשו"ה לא קתני בעציץ וזרעים של אחד ומכר לאחר דאז הי' הדין כיון שמשך קנה כיון שבמשיכתו נקנה לו העציץ וא"כ הרי הזרעים מונחים בחצרו היינו בכלי שלו וא"כ קנה מדין חצירו תיכף כשמשך העציץ (ואין להקשות גם בעציץ של אחד וזרעים של אחר דביארנו דמשו"ה לא קנה מדין חצרו כיון שיש לבעל הזרעים קנין בהעציץ שהזרעים יהי' מונחים בהעציץ עכ"פ כשימשוך בעל העציץ את העציץ לקנות הקנין שיש לבעל הזרעים ויהי' הקנין הזה ג"כ שלו דאפשר דבכה"ג היכא שהשכיר כלי שלו לאחר והשוכר עשה קנין בהכלי אז אין המשכיר קונה במשיכתו לקנות חזרה את קנין השכירות דמשיכה הוא היכר הקנין שכיון שהוא מושך נעשה בעלים על הדבר אבל כשהוא בעלים גם בלא המשיכה אז אין המשיכה מועלת)

והנה רש"י בפרק הזורק גבי ההוא שכ"מ דתקיף ליה עלמא דאמר תיזול ותיחוד ותפתח פרש"י ותקנה הגט דהשתא קא יהיב לה חצר וגיטה בתוכו ותנן נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להם אחריות. וכבר תמהו על דברי רש"י:

דלמה ליה לרש"י לפרש מטעם אגב תיפוק ליה שתקנה מטעם חצרה וגם אם מטעם אגב למה צוה רבא להקנות דוכתא דמנח בי' גיטא. ונראה לי דטעם רש"י כיון דשם הוי סבר הגמ' דלא אמרינן גיטה וחצרה באין כאחד א"כ לא הית' קונה כלל מטעם חצרה. שהרי דין חצר הוא שדבר שבא לתוך חצר שלה קנתה א"כ היינו דוקא בבא הדבר לתוך החצר אבל אם שניהם בב"א היא קונה החצר והגט הרי ברגע שקנתה החצר לא הי' הגט מקודם בחצרה שהרי הי' חצר שלו ובעינן שיעשה החצר שלה ואח"כ תקנה וא"כ זו הרגע שהחצר נעשה שלה ולא קנתה עדיין הגט עד שיהא מקודם החצר שלה ואח"כ תקנה א"כ בזו הרגע לא בא הגט מידו לידה אבל אם הי' הגט במקום אחר לא הי' מועיל אגב שהרי בגט בעינן בידה וקנין לחודי' לא מהני היכא דהגט אינה בידה. אלא דבידה לחוד בלא קנין ג"כ לא מהני משו"ה היכא דהגט במקום שקנתה עתה בידה הוא והקנין ג"כ בזו הרגע מטעם אגב מועיל אבל בלא"ה אינו מועיל וראי' לדברינו דאלו לא הי' בגט דין דגיטה וחצירה באין כאחד אז היינו אומרים שלא קנתה הגט ברגע שקונה את החצר דקנין חצר הוא היינו דוקא אם הדבר בא מקודם בהחצר ואח"כ קונה בו. וא"כ אם באו בב"א שלא קנתה הגט מיד עם החצר גם אח"כ לא תתגרש שהרי אח"כ לא בא מידו לידה והוי טלי גיטך מעל גבי קרקע. (ושאני מה שמועיל אם היא קונה ברגע אחת דאז הוא ג"כ מסייע בהקנין שהרי בלא הקנאתו לא הי' מונח בחצרה משום שלא הי' החצר שלה עדיין נמצא דלאו טלי גיטך מעל גבי קרקע הוא כיון שהוא מסייע בנתינה ומסייע שפיר דמי מדאמרינן דערק לה חרצה ושלפתו ומשו"ה הביאו הפוסקים דבשחרור מהני טלי שיחרורך מעל גבי קרקע דהתם בלא הקנאתו לא הי' מונח כלל בידו שהרי ידו קנוי' להאדון נמצא דהוא בהקנאתו עושה לו יד ומסייע הוא בנתינה. משא"כ באשה אם היא נוטלת מעל גבי קרקע גם אם לא הי' מקנה לה הגט הי' ג"כ הגט מונח בידה נמצא דהוא אינו עושה כלום שתהי' נתינה בידה אבל בחצר אם קונה בב"א הוא ג"כ מסייע שתהי' נתינה דבלא נתינתו לא נעשה החצר שלה אבל אי לא אמרינן גיטה וחצרה באין כאחד ותתגרש ברגע שאחר קניית החצר הוי טלי גיטך מעל גבי קרקע). שהרי רש"י (בדף כ"א) גבי אמר רבא כתב לה גט ונתן ביד עבדו וכתב לה שטר מתנה עליו קנאתו ומתגרשת בו פרש"י ז"ל קנאתו לעבד בשטר מתנה זה והגט שבידו דהוה לה האי עבד כחצרה. וגיטה וחצרה באו לה כאחד. ולכאורה מי הכריח לרש"י לפרש הטעם משום דגיטה וחצרה באו כאחד הא טעם זה לא אצטריך אלא גבי עבד דבלא נתינת השחרור לא הי' לו יד אבל הכא בשטר מתנה הלא קנתה החצר. ודוחק לומר דכונת רש"י משום קושיא דהזורק מה שקנתה אשה קנתה בעלה דא"כ הו"ל לפרש בכמה דוכתי דמוכח דאשה קונה גט בחצרה וגם הרי התוס' מסקי דבמתנה לא בעינן לטעמא דגיטה וחצרה באו כאחד כיון דבמתנה אין הבעל אוכל פירות. אולם לפי דברינו מיושב דקשה ליה לרש"י איך תקנה הגט הא בעינן שיהי' מקודם חצרה ואח"כ תקנה ע"י חצרה וא"כ אח"כ הוי טלי גיטך מעל גבי קרקע משו"ה פרש"י דקיי"ל גיטה וחצרה באו כאחד וא"כ קנתה בב"א ואז לא הוי טלי גיטך מעל גבי קרקע שהרי הוא מסייע בנתינה בזה שמקנה לה ועי"ז מונח בידה וזהו נתינתו

והנה מכל מה שהביאנו נראה. שקנין חצר בעינן שמקודם יהי' חצרו ואח"כ קונים בו נמצא דכשאדם מקנה קרקע ומטלטלין כאחד בזו הרגע שקונה החצר בודאי דלא קנה שהרי עדיין לא הי' חצרו אלא דברגע שאח"כ יכול לקנות לכאורה מטעם חצר. אך לפי מה שביארנו למעלה דהיכא דיש לו קנין בחצר להמוכר שיונחו המטלטלין אז אין הקונה יכול לזכות מטעם חצרו שהרי ברשות המוכר המה מונחים נמצא דכשמוכר קרקע ומטלטלין כיון דהוא לא יכול לקנות ברגע אחת מטעם דבעינן