לבוש מרדכי בבא קמא מח

כרבנן דטמא. וכיון דרבי אלעזר פסק כל המחובר לו כמוהו משו"ה מיושב שפיר מאי שמביא רבי אליעזר ראי' מקרא דיערות דבש לכורת דבורים והקשינו דלמא מחובר הוי אבל לא קרקע אכן לפי הנ"ל מיושב דלרבי אליעזר כיון דחזינן דדבש בכורת הוי מחובר ממילא יש על זה כל דיני קרקע שהרי ס"ל כל המחובר לו כמוהו

ועפי"ז מיושב שפיר מה שהקשה הטור אפסק העיטור דענבים העומדות לבצור כבצורות דמין מהא דפסק הר"ח כרבי אליעזר והקשה הש"ך הא ר"א לא קאמר אלא דתלש ולבסוף חברו הוי מחובר ומה ענין זה לענבים העומדות לבצור אכן לדברינו יתיישב שהרי אף אי נימא דעומדות לבצור עכ"פ מחובר בודאי הוי משו"ה פריך כיון דפסק הר"ח כר"א דכל המחובר לו הרי הוא כמוהו א"כ נהי דס"ל עומדות ליבצר הוי דבר המיטלטל עכ"פ מחובר לקרקע הוי א"כ יחול ע"ז דיני קרקע שהרי פסקינן כר"א דכל המחובר לו הרי הוא כמוהו. אבל הרמב"ם לטעמי' דהוא לא פסק כל המחובר לו הרי הוא כמוהו שהרי פסק דף שקבעו בכותל טמא ורק ס"ל מחובר לקרקע לאו דבר המטלטל הוא משו"ה פסק דענבים העומדות לבצור לגבי שאר מילי מלבד שומרין הוי מטלטלין שהרי דבר המטלטל הוא כיון שעתיד ליתלש

ועתה נבוא ליישב מה שהקשו כיון דהרמב"ם ס"ל דחכמים דסברי ענבים העומדות לבצור לאו כבצורות דמיין לא אמרו אלא לגבי שומרים איך אמרינן בגיטין לימא הני תנאי דס"ל דאין מועלין בשערו העומד לגזוז כהני תנאי כחכמים דס"ל גבי שומרין לאו כבצורות דמיין הלא לא אמרו אלא לגבי שומרין ולא לגבי דבר אחר. אכן לפי דברינו למעלה יתיישב גם כאן דבאמת טעמא בעי אמאי לגבי שומרין ענבים העומדות ליבצר לאו כבצורות דמיין ולגבי שאר דברים כבצורות דמיין. ונראה לי דהנה בשבועות ילפינן דקרקע אינה נגזלת מקרא דוכחש בפקדון ואמרינן מה פקדון דבר המיטלטל כו'. ולכאורה קשה מנא לן דפקדון הוא דבר המטלטל נהי דחיוב השמירה ילפינן מכסף או כלים דהוא דוקא בדבר המטלטל אבל פקדון נוכל לומר דכל דבר מקרי פקדון וצריך לומר דע"ז לא בעינן לימודים דממילא ידעינן דפקדון לא שייך אלא בדבר שהוא מפקיד אצל חבירו ונכנס לרשותו אבל קרקע לא פקדון הוא ביד חבירו אלא דשכר או ביקש את חבירו לשמור הדבר אבל שם פקדון לא שייך אלא בדבר שהשמירה שלו הוא בדרך שמוסרו לרשותו וממילא בדבר ששייך ע"ז שם פקדון אז אף אם לא מסרו רק עשה משיכה כיון דמשיכה קניא גם זה מקרי הכנסה לרשותו דכן תקנו חכמים אבל עיקר שם פקדון לא תלי בדיני קניות רק בדבר שנוכל לומר ששייך בזה שם פקדון שמפקידו וזה כי יתן אל רעהו לשמור וגבי קרקע לא שייך כי יתן (ולימוד דכסף או כלים הוא לגבי מודה מקצת). מעתה כיון דהוכחנו דענבים העומדות לבצור אף דכבצורות דמיין לגבי זה דמקריא דבר המטלטל אבל עכ"פ מחובר הוי א"כ גבי שמירה דבעינן שיקרא פקדון ויהי' נתינה כיון דשכרו לשמור דבר המחובר לאו פקדון הוא דלא נוכל לומר שהפקיד דבר המחובר ברשותי' אלא שכר האדם לשמור הדבר משו"ה לגבי שומרין ענבים העומדות לבצור לאו כבצורות דמיין אבל לגבי שאר מילי דבר המטלטל הוא אף שהוא מחובר והנה לגבי מעילה הטעם שאין מעילה בקרקע הוא מטעם דילפינן חטא חטא מתרומה דאינה אלא בדבר התלוש מן הקרקע ותרומה הרי אין תלוי בקרקע אלא בעינן נמי שיהא תלוש לא מחובר א"כ במעילה הא דאין מעילה בקרקע אין הטעם משום קרקע אלא דלא יהי' מחובר משו"ה מביא לימא כתנאי דלרבנן דס"ל לגבי שומרין ענבים העומדות לבצור לאו כבצורות דמיין משום דהוא מחובר א"כ במעילה ג"כ אין מועלין כיון דמחוברין נינהו וילפינן חטא מתרומה דבעינן דוקא שיהי' תלוש

אולם לפי זה יקשה למה ליה להרמב"ם להביא הטעם דמועלין בשערו העומד לגזוז משום דכל כמה דקיימא אשבוחי משבחי כיון דהרמב"ם בעצמו פסק דעומדות לבצור מחוברות נינהו אף שהם דבר מטלטל א"כ במעילה דאינה אלא בתלוש אף אם שערו לא הי' משביח אעפ"כ אין מועלין. והנה במחלוקת רב נחמן ועולא אי עבדי כמקרקעי דמי אי לא שהקשה התוס' הא לכל מילי קיי"ל עבדי כמקרקעי דמי הנה לכאורה לא דמי דהנה באונאה ומודה במקצת אטו יש טעם מפני מה בקרקע אין אונאה ושבועה ושארי דברים ע"כ שגזה"כ הוא וא"כ עבדי כיון דהקשה התורה לקרקע א"כ גם בעבדים אין הדינים הללו אבל שעבוד שחל על קרקע הלא הטעם הוא דכיון דקרקע הוא דבר שאין בידו להבריחו משו"ה חל על קרקע שעבוד אבל מטלטלין כיון דביד הלוה להבריחם משו"ה לא חל השעבוד. נמצא דעבדי נהי דאמרה התורה דמקרקעי נינהו אבל הלא לא אמרה התורה שעבדים הם דבר שאין בידו להבריחם שהרי עבדים יכול להוליכם למקום אחר ולמוכרם כמו מטלטלין וא"כ לפי"ז אדרבה תקשה על מ"ד עבדי כמקרקעי דמי איך שייך לומר כמקרקעי אחרי דגבי שעבוד תלי אי בידו להבריח או לא

ונראה דלפי מה שביארנו לעיל דיש שני דינים אי הדבר בעצמו קרקע או דחל על זה דיני קרקע ה"נ בעבדי היינו פלוגתייהו דהנה בקרקע לא חילקו ואף עציץ נקוב שבידו להבריח אעפ"כ כקרקע הוא לענין שעבוד (עיין בגיטין ל"ז) ועכצ"ל דאף דעיקר שעבוד חל על דבר שאין בידו להבריח אעפי"כ בקרקע לא פלוג. ובזה פליגי רב נחמן ורב ששת אי הא דאמרה התורה עבדי כמקרקע דמי דגלתה התורה דעבדי נמי היינו קרקע דכן אמרה התורה שעבד הוא מין קרקע או דאמרה התורה דעבד אף שמטלטלו הוא יש עליו דיני קרקע. והנה אם נימא שאמרה התורה דעבד הוא מין קרקע הרי בקרקע לא פלוג אף שבידו להבריחם מ"מ ג"כ חל השעבוד אבל אם נימא דעבד מטלטלי נינהו אלא שאמרה התורה שיש על עבד דיני קרקע א"כ היינו דוקא דיני קרקע אבל לא דיני דבר שאינו יכול להבריח משו"ה גבי שעבוד עבדי כמטלטלי דמי. והנה הא דביארנו דגבי מעילה תליא אם הוא תלוש או לא. אם הדבר היה מחובר לעבד יהא הדין כן אם עבד הוא קרקע ממש א"כ מחובר לעבד אין בו דין מעילה שהרי מחובר לקרקע הוא אבל אם נימא דעבד לאו קרקע הוא אלא דאמרה התורה שיש על עבד דיני קרקע נמצא דהשער מחובר הוא לדבר שיש עליו דינו קרקע אבל לא לקרקע א"כ הרי על השער צריך להיות דין מעילה שהרי תלוש הוא ורק על עבד אמרה התורה שיש עלין דיני קרקע אבל לא על שערו אם לא היכא דשערו אין עומד לגזוז או שגדל עדיין מהעבד דאז עבד ממש הוא ועבד הלא אמרה התורה שעליו יש דיני קרקע. לפי"ז מיושב שפיר מה שהוצרך הרמב"ם לטעמא דשערו כל כמה דקאי אשבוחי משבח אף שבגמ' הוי סבר דאליבא דרבנן דס"ל לגבי שומרים עומדות לבצור לאו כבצורות דמיין אף אם לא הי' משביח השער לא הי' בו מעילה. אכן לפי המבואר לעיל מיושב דבגמ' הוי סברי דעבדי מקרקעי נינהו דכן אמרה התורה דעבד הוא קרקע נמצא דלרבנן דס"ל דאף דעומד לבצור אעפ"כ מחובר הוא ומשו"ה בשומרין פטור. א"כ גם מעילה אין בשערו העומד לגזוז שהרי מחוברים לקרקע הם ומעילה לא הוי אלא בתלוש מן הקרקע. אבל הרמב"ם דפסק כר"נ דעבדי מטלטלי נינהו אלא דאמרה התורה שיש על עבד דיני קרקע נמצא דשערו העומד לגזוז הי' מועלין בהן שהרי לא מחוברין לקרקע נינהו ורק על עבד אמרה התורה דיש עליו דיני קרקע אבל לא בשערו משו"ה הוצרך הרמב"ם לטעמא דכל כמה דקאי אשבוחי משבח וא"כ עבד ממש נינהו ועבד הלא אמרה התורה שיש עליו דיני קרקע ומשו"ה אין מועלין בשערו: