לבוש מרדכי בבא קמא מ

פלידי רש"י ותוס' דרש"י סובר דשותפים מקרי כולה לזה וכולה לזה א"כ ממילא כשאחד מסלק רשותו ממילא נשאר של חבירו משו"ה ס"ל לרש"י דסילוק מועיל משא"כ תוס' ס"ל דחצי לזה וחצי לזה וא"כ צריך לקנות של חבירו וע"ז מקשי שפיר מאי מהני שהאחד מסלק רשותו אכתי לאו שלו הוא אלא לכו"ע מפקיר לה. ובזה ישבתי דברי רשב"ם ב"ב (דף מ"ג) דאמרינן שם בני העיר שנגנב ס"ת שלהן אין דנין בדייני אותה העיר ואין מביאין ראי' מאנשי אותה העיר ופריך וליסלקי בי תרי מינייהו ולידיינו ופרשב"ם יכתבו דין ודברים אין לי על ס"ת זו ויקנו מידם עכ"ל והקשו הא הוי אינו ברשותו ואיך מועיל קנין על דבר שאינו ברשותו ואמרתי כיון דרשות שותפים הוי כולה לזה וכולה לזה א"כ לא בעינן רק שיסלק רשותו וכיון שאינו עושה מעשה בגוף הדבר רק מסלק קנינו משו"ה מהני אף בדבר שאינו ברשותו ולא דמי למפקיר דהתם הוא כמו שעושה דבר הקדש כן הוא בהפקר הוא עושה את הדבר להפקר וא"כ עושה מעשה על הדבר וכיון שאינו ברשותו לא יוכל לעשות אבל הכא אינו עושה מעשה בגוף הדבר רק מסלק קנינו ממנו ומהני אף בדבר שאינו ברשותו

ובזה יש ליישב דברי הרמב"ם ז"ל דאית ליה בפ"ז מהלכות נדרים כשהיו שנים שותפים בחצר אם יש בה דין חלוקה אסורים ליכנס לחצר עד שיחלקו ויכנס כל אחד ואחד לחלקו והר"ן הקשה על זה הא קי"ל אין ברירה א"כ ליכא למימר הוברר הדבר למפרע שהוא חלקו המגיע משעה ראשונה והוא לא נאסר אלא בחלק חבירו דא"כ הוי' הך ברירה כשאר ברירות דעלמא וקי"ל בדאורייתא אין ברירה ואפילו לקחה ממנו אסורה כל היכא דלא אפסקי' אחר עכ"ד הר"ן. אכן לפי מה שביארנו יתבאר בטוב דברי הרמב"ם דהנה על קושית הראשונים איך פסקינן הלכה כראב"י דזה נכנס לתוך שלו וזה נכנס לתוך שלו הא קי"ל בדאורייתא אין ברירה ע"ז הביא הר"ן דברי רבינו משה דמתרץ ז"ל הר"ן כתב רבינו משה בהלכותיו דלא דמי' הך ברירה דהכא לברירה דעלמא דהכא לאו מידי דמיתברר האידנא ומתברר למחר הוא דנימא איתבררא מילתא למפרע אלא כדהשתא היא דחצר שאין בו דין חלוקה הוא וכל חד משתמש בכולה וכיון דשותפין נינהו כה"ג הוי תשמישייהו מהשתא אמרינן כמאן דעייל בדנפשי' ולא משתמש בחברי' כו' ואינו נוח לי דאם איתא מאי לישנא דאין ברירה ויש ברירה דאמרינן התם בפרק הפרה הרי אין טעמו של ראב"י משום יש ברירה כלל אלא מפני שאתה אומר שמשעה ראשונה כל החצר קנוי לכל אחד מהן עכ"ל הר"ן. אכן לפי דברינו מבוארים הדברים היטב דהנה דבר של שותפות הוי משעה ראשונה כל החצר קנוי לכל אחד מהם כמו שהביא הר"ן את דברי רבינו משה אלא דאעפ"כ אסור לשותף לכנוס בו דנהי דהוי שלו אבל עכ"פ גם של חבירו הוא א"כ הרי הוא משמש בדבר של חבירו ע"ז אמרינן ברירה היינו דדבר של שני שותפין דהוי כולה לזה וכולה לזה עכ"פ כיון דדין הוא שיחלקו א"כ הדין בשעה שמחלקים נסתלק רשות כל אחד ממה שלקח חבירו וכן הדין אם החלוקה הוא בזמן בשעה שכל אחד משתמש כיון דדין הוא כך שזה ישתמש בזמן זה וזה ישתמש בזמן זה בשעה שכל אחד משתמש נסתלק מצד הדין רשות חבירו שע"מ כן קנו וע"מ כן נופל הירושה לחלקם (ועכצ"ל כן דבירושה הטעם משום דבשעה שנופל לחלקם נופל ע"מ כן שהרי זה הוא החילוק דבחלקו גדים כנגד גדים אמרינן הוברר הדבר שזה הי' חלקו משעה ראשונה למאן דאית ליה ברירה ובחלקו גדים כנגד טלאים כו"ע מודו דלא אמרינן ברירה אלא ע"כ היינו טעמא דבגדים כנגד גדים הי' הדין בשעת נפילה שיחלקו שהרי בחד מינא אמרינן יחלקו משא"כ בשני מינים לא הי' הדין שיחלקו דאמרינן גוד או אגוד על כל מין ומזה קשה למאן דאית ליה דברע ויפה לא אמרינן גוד או אגוד דהרי הכא אמרינן חלקו ט' כנגד י' הוי כגדים נגד טלאים ודו"ק). א"כ זהו שאמרינן ברירה היינו שבשעה שמשתמש יתברר שעתה מסולק רשות חבירו וא"כ לא קשה כלל מה שהכא אמרינן ברירה ובעלמא לא אמרינן ברירה דבעלמא בעי למימר הוברר הדבר למפרע וזה לא אמרינן משא"כ הכא אין צריך לומר הוברר הדבר למפרע אלא שעתה נתברר שאינו של חבירו א"כ הברירה עתה ואינו תימא אם אין הכא הפירוש ברירה כמו בעלמא שהרי מצינו עוד ברירה כותה שהרי בב"ב ג"כ איתא לגבי אילן מקצתו בארץ ומקצתו בחו"ל אמרינן שם יש ברירה ובודאי דאין הכונה שם דנתברר למפרע אלא הכונה דמר סבר דמתברר הדבר ומר סבר אין הדבר מתברר הכי נמי הכא מר סבר מתברר הדבר שבשעה שזה משתמש נסתלק רשות חבירו כיון דזהו הדין שיחלקו בהשתמשות ואיצטריך לטעמא דכולה לזה דאילו הי' דבר של שני שותפין מחצה לזה ומחצה לזה א"כ בשעה שמחלקין ביניהן קונה כ"א דבר של חבירו ובמודר הנאה אסור לקנות מחבירו וא"כ נצטרך למימר שמתחילה קנה לזה הזמן והיינו הוברר הדבר למפרע ולמימר ברירה למפרע זה לא אמרינן משא"כ אם כולה לזה אין הברירה אלא לברר שנסתלק רשות השותף א"כ אינו קונה מחבירו וא"כ נוכל לומר השתא הברירה שעתה מסלק השותף את רשותו כיון שהדין עליו לחלוק

ומשו"ה שפיר פסק הרמב"ם דשנים שנדרו הנאה זה מזה ויש להם חצר שיש בה דין חלוקה יחלקו ביניהם שהרי כיון דפסקינן הלכה כראב"י א"כ אמרינן יש ברירה היינו שעתה מתברר מה שזה לוקח הוא שלו ומסולק רשות חבירו א"כ אף במודר הנאה ג"כ מותר שהרי איננו לוקח מחבירו אלא שרשות חבירו מסולק אלא דכ"ז דוקא היכא שהדין כן שיחלקו באופן זה משא"כ היכא שאין הדין כן כגון בחצר שיש בה דין חלוקה אם ירצו לחלק בזמנים כיון שלא לקחו ע"מ כן א"כ אין הדין שיחלק כן בכה"ג לא אמרינן ברירה דאיך יבורר שעתה אינה של חבירו אבל בחצר שאין בה דין חלוקה שעיקר החלוקה הוא בזמנים אמרינן בכה"ג ברירה עתה שעתה שלו אבל הר"ן והרשב"א אית להו שדבר של שותפות הוא חצי לזה וחצי לזה א"כ אם נימא עתה ברירה יהי' הפירוש שאחד לוקח של חבירו וזה אסור במודר הנאה ולומר הוברר הדבר שזה חלקו משעה ראשונה זה הרי כשאר ברירות דעלמא

ועפי"ז יבואר דברי רש"י בסוכה (דף כ"ז) דאיתא התם אע"פ שאמרו אין אדם יוצא ידי חובתו בלולבו של חבירו אבל יוצא אדם ידי חובתו בסוכתו של חבירו דכתיב כל האזרח בישראל ישבו בסוכות מלמד שכל ישראל ראוים לישב בסוכה אחת ופרש"י בד"ה כל האזרח ז"ל דמשמע סוכה אחת לכל ישראל שישבו בה זה אחר זה ואי אפשר שיהא לכולן דלא מטי שוה פרוטה לכל חד אלא ע"י שאלה עכ"ד ולכאורה הדברים תמוהים דאטו לא משכחת שקבצו הרבה כסף מכל חד ומכסף השותפות קנו סוכה אחת דבודאי הסוכה שייך לכל השותפים אף שאם נחשוב חשבון לא יגיע פרוטה לכל אחד עכ"פ כל הסוכה מדמי כל ישראל הוא ויש שהוכיחו מדברי רש"י דפחות משוה פרוטה לא מקרי לכם אך בודאי זה אי אפשר לומר דאטו אם יזולו אתרוגים שאתרוג אחד לא יעלה לדמי פרוטה אז לא יצאו ידי חובת אתרוג אלא בודאי כיון דהוא שלו אף שהוא בפחות משוה פרוטה מקרי לכם. אבל לפי דברינו ניחא דרש"י לטעמי' דס"ל דדין שותפות הוא היינו ששייך כולה לזה וכולה לזה ובשעה שמשתמש כל אחד אז נסתלק רשות השני כיון דזהו הדין שיחלקו והדין מברר שבשעה שאחד משתמש הוי שלו בין אם החלוקה בגוף השדה בין שהחלוקה בזמן שהרי כיון שיש לכל אחד בזה כ"א יוכל לכפות את חבירו לעשות חלוקה אם הוא דבר שיש בו דין חלוקה יוכל לכפות לעשות חלוקה על גוף הדבר ודבר שאין בו דין חלוקה כופהו לעשות חלוקה על הזמן אבל היכא דאין יכול לכופו לחלוק בודאי אם ישתמש אחד לא נימא ברירה שהוא עתה שלו וס"ל לרש"י דאימתי יכול לכוף את חברו לעשות חלוקה כשיש לו שוה פרוטה דאז יש לו ממון בדבר זה אבל אם אין שוה פרוטה לכל חד אין יכול האחד לכוף חברו לחלוק עמו