לבוש מרדכי בבא קמא לח

וב"ד פסקו שזה גובה וזה גובה הרי נעשה לבעל עידית ובינונית הזיבורית של זה עבוט ולזה היינו לבעל הזיבורית נעשו לו הבינונית של זה עבוט נהי דלא נעשה שלו לגמרי. כיון דעדיין לא הראה הלוה. ולא נתקיים יוציא העבוט אבל עכ"פ דין הגבי' חל על שדה זו. והרי המ"מ פסק דבעשה שדהו אפותקי אף באפותקי סתם. אין יכול לסלקו בנכסים אחרים. נמצא כאן דפסקו ב"ד לבעל עידית ובינונית שגובה מן בעל הזיבורית נעשה לו הזיבורית עבוט. נמצא אף דאח"כ קנה בינונית היינו שגבה מן בעל העידית ובינונית. אעפ"כ כיון דחל שעבודא של בעל העידית ובינונית על הזיבורית לא גבי מן הבינונית. וזה אין לומר כיון דחל שעבודא שלו על בינונית יחול שעבוד של בעל הבינונית על הבינונית גופא. זה אינו כיון דלא נעשו שלו רק משועבדים לא חל על זה דין שעבוד. דעבוט נעשה נכסיו שלו לא אלו שהם רק בשעבוד דשטרא לאו בני גוביינא דבי דינא נינהו. ומשו"ה פסק הרמב"ם זה גובה וזה גובה. ולא קשיא מגמ' כתובות. דהתם קאי למאן דאמר שעבוד לא מטעם קנין שהרי סבר שם דבינונית וזיבורית גובה בע"ח מזיבורית ולעולא הרי גובה מן הבינונית כמו שסובר רבינא. וע"כ דלא ס"ל דעולא. וא"כ מטעם שעבוד לא נעשה כלל עבוט. אלא דדין הוא לגבות. וממילא אזלינן בתר שעת הגבי'. משו"ה שפיר תלי הגמ' דתליא אי בשלו הן שמין אי בשל עולם. אבל אי נעשה עבוט לא תליא כלל בזה. ובזה יתישב מה דלכאורה יש להקשות איך אמרינן בב"ק דאם היתה לו עידית ומכרה. אף שבשעת הגבי' אין לו אלא בינונית וזיבורית גובה מן הבינונית כיון דהי' לו מקודם עידית וחל דין הגבי' על הבינונית. וממילא הכא בינונית לזה וזיבורית לזה הרי חל דין הגבי' על הבינונית ואמאי אמרינן הכא בכתובות אם אח"כ גבה זיבורית מגבה לבע"ח שלו זיבורית. אלא דהגמ' בב"ק סבר כעולא דנעשה עבוט וממילא כשנעשה לו אפותקי הבינונית לא יכול לסלק בזיבורית. ומשו"ה פסק הרמב"ם דזה גובה וזה גובה. דכיון דנעשה לו זיבורית עבוט לא יגבה מן בינונית. אבל הגמרא בכתובות סבר דלא נעשה עבוט וממילא עיינינן עיקר הדין בשעת הגבי' ממה יגבה

אלא דזה אינו אלא תירוץ אליבא דהרמב"ם דלדידי' דס"ל דנעשה עבוט לא תלי כלל אי בשלו אי בשל עולם. אבל על הרי"ף עדיין יקשה. דהרב הביא בכתובות דמחלוקת ר"נ ורב ששת תלי אי בשלו הן שמין אי בשל עולם. ופסק כרב נחמן הרי דפסק דזה גובה וזה גובה. מטעם דבשלו הן שמין ולדידי' הוי האי בינונית עידית. וגובה הבע"ח מן זיבורית והרי הרי"ף בעצמו פסק בב"ק דבינונית וזיבורית גובה בע"ח מבינונית משום דעולא. ונראה לי לישב דהנה בגיטין אמרינן מפני מה אמרו הנזקין בעידית משום הגזלנין והחמסנין כדי שיאמר אדם למה אני גוזל למה אני חומס למחר בית דין יורדין ונוטלין שדה נאה שלי וסומכין על מה שכתוב בתורה מיטב שדהו כו'. ולכאורה קשה איך אמרינן שמשום זה לא יחמוס שירא שיגבו ממנו שדה נאה. כיון דכבר אמר גזלנין ע"כ חמסן מיירי היכא דיהיב דמי. וא"כ הרי יהיב כבר מיטב דהרי כל מילי מיטב. ומכש"כ כסף דלכו"ע או כסף או מיטב. אכן יש ליישב כיון דקיי"ל זה גובה וזה גובה. נמצא דאח"כ כשהנגזל יבא לתבוע דבר שחמס והוא יתבע מן הנחמס דמים שלו הוא יהי' בע"ח שהרי הי' לו רשות להוציא הכסף. ויגבה בינונית והנגזל יגבה ממנו עידית. כדין נזקין. אך גדול אחד הקשה ע"ז מדברי הנמוקי יוסף בב"ק בהמניח על מתניתין דשני שוורין שחבלו זה בזה משלם במותר חצי נזק ז"ל הנ"י אמר המחבר וקמ"ל מתניתין דאע"ג דקיי"ל בעלמא כרב נחמן דאמר זה גובה וזה גובה גבי נזקין כו"ע אית להו דלא אמרינן זה גובה וזה גובה. דכיון דזכה ליה רחמנא למגבי ממיטב זהו מיטב שלהם שיעמוד כל אחד בשלו כו'. וא"כ לפי"ז הקשה היך יגבה אח"כ הלא זהו מיטב שיעמוד בשלו ואיך יוכל הנגזל לגבות מן העידית שהרי כבר גבה מה שעומד בשלו. אך לי נראה דאין כאן קושיא כלל דכפי הנראה סבר הגדול בפירוש דברי הנימוקי יוסף דמשו"ה לא אמרינן ז"ג וז"ג גבי שני שוורים דכיון דשלם לו במיטב מה שאינו גובה ממנו. אך אי אפשר לומר כן דא"כ תקשה איך אמרינן זה גובה וזה גובה הרי כבר שלם לו בעידית במה שאינו גובה ממנו ואטו בע"ח ששילם בעידית יבא ויתבע אח"כ בינונית בודאי דאם רוצה לשלם בעידית לא יוכל המלוה לבקש דוקא בינונית דהא דיהיב בינונית הוא לטובת הלוה ע"כ דהפירוש בהנ"י הכי דהרי א"ל חד לאידך כיון דזכי ליה רחמנא מיטב א"כ זהו המיטב שאגבה משלך היינו במה שאין אני משלם לך בעד חוב שיש לך אצלי זהו המיטב שאני גובה בעד חוב שיש לי עליך וא"כ לא קשה משנים שהוציאו שט"ח דכמובן אין זה קרוי מיטב אלא אם רוצה לעמוד בשלו אבל אם אינו רוצה לעמוד בשלו אינו מיטב לגבי' דידי' וא"כ הרי התם לא יוכל לומר אחד לחבירו אגבה ממך מה שלא אשלם לך בעד החוב שהרי מיטב לא זכה ליה רחמנא וכיון דהדין הוא דזה גובה וזה גובה איך תגבה ממנו הבינונית שלך שהרי לגבי דידי הוא עידית דלי אין לי אלא זיבורית וממילא הבינונית הוי עידית וא"כ לא קשה מה שהקשה הגדול אמאי בחמסן יגבה הנגזל מן החמסן עידית וישלם לו בינונית יעמוד כ"א בשלו שהרי אין החמסן יכול לומר להנגזל אגבה בעד מעות החוב שיש לך עלי שהרי החמסן שהוא רק בע"ח לא זכי ליה רחמנא עידית וכיון דהנגזל אינו רוצה לגבות בעד החוב לא הוי לדידי' עידית מה שיעמוד בשלו ולפי זה לא יסבור הנ"י כהרשב"א דשטרא לאו בני גוביינא דבי דינא שהרי התם גובה מחוב ויש לומר דנהי דאם אינו רוצה לגבות לא יוכל לתת לו שטרות דיאמר לו דין התורה הוא לגבות מנכסים ולא תוכל לדחות אצל שטרות אבל אם רוצה לגבות בודאי דיוכל לגבות אף שטרות כיון דזכי ליה רחמנא לגבות מן העידית

ועפי"ז מיושב שפיר דעת הרי"ף שהביא דמחלוקת רב נחמן ורב ששת תלוי אי בשלו הן שמין אי בשל עולם הן שמין ופסק כותי' דרב נחמן אף דהוא סבר דבינונית וזיבורית גובה בע"ח בינונית דהנה טעם רבינא דס"ל דאליבא דעולא דאמר דבר תורה בע"ח בזיבורית שנאמר והאיש אשר כו' ומה טעם אמרו בבינונית שלא תנעול דלת בפני לווין ואם יש ללוה בינונית וזיבורית גובה בע"ח בינונית הוא דכיון דעשו רבנן תקנה שלא תנעול דלת בפני לוין שלא יאמר המלוה אילו הוי לי זוזי הוי שקלי בינונית א"כ עיקר התקנה מה שהוא לגבי המלוה שם בינונית היינו בדעלמא שאף שלהלוה הוי עידית משום דאין לו עידית אחרת מ"מ לגבי המלוה הוי נעילת דלת שיקח דבר מה שלכל העולם הוא גרוע ויניח בינונית ומה איכפת ליה שאין להלוה עידית אחר אם להלוה מקרי בינונית שלו עידית אבל באמת לכל העולם אינו אלא בינונית. ומאן דפליג אדעולא ס"ל דמן התורה דין בע"ח בבינונית א"כ כיון דבשלו הן שמין הרי לאו בינונית היא דבדאורייתא לא שייך טעמים. נמצא דאליבא דרבינא כמו דבנזקין בשלו הן שמין היינו לגבי הניזק בבע"ח יהי' השלו הן שמין לגבי המלוה היינו דלגבי המלוה מקרי בינונית מעתה אליבא דרבינא יהי' מחלוקת רב נחמן ורב ששת דרב נחמן ס"ל בשלו הן שמין פירוש דעיינינן מה שהוא לגבי המלוה בינונית וכיון דהמלוה אינו רוצה לעמוד בשלו לא הוי לגבי דידי' בינונית משו"ה זה גובה וזה גובה היינו שלא יוכל לומר בעל הבינונית לבעל הזיבורית אני פורע לך במה שאני גובה ממך דכיון דהוא אינו רוצה הוה לגבי דידי' זיבורית אבל רב ששת סבר בשל עולם הן שמין וכיון דלגבי עולם הוי אף עידית מה שעומד בשלו נמצא דיוכל בעל הבינונית לומר לבעל הזיבורית אני פורע לך במה שאין אני גובה ממך אף דלדידך הוי זיבורית כיון דלגבי עולם הוי עידית לא תוכל לגבות ממני ורב אלפס פסק כרב נחמן דבשלו הן שמין משו"ה אין יכול לפוטרו בזה שאינו גובה ממנו וחל הדין דזה גובה וזה גובה ונעשה לזה עבוט הבינונית ולזה הזיבורית ולא יוכל לגבות בדבר אחר כיון דנעשה לו עבוט: