לבוש מרדכי בבא קמא לב

גם אליבא דשמואל יפטור על החבטה לפי"ז. א"כ תקשה איך מחייב שמואל בנפל לאחריו מקול הכרי'. כיון דנפל מקול הכרי' הרי התקלה אינו שלו. א"כ אמאי מחויב בנפל לאחריו דניזוק מחמת החבטה. הרי החבטה אינו שלו וגם התקלה אינו שלו עכצ"ל דשמואל ס"ל דגם קרקעית הבור אוקי רחמנא ברשותי' ומשו"ה אף בנפל לאחריו מקול הכרי' מחויב כיון דבורו היינו קרקעית הבור דהוא שלו אליבא דשמואל הזיקתו

ועפי"ז מיושבים דברי הרמב"ם כמין חומר דהנה באמת לכאורה שתי הסוגיות (דף נ' ודף נ"ג) סותרים זא"ז. דהרי (בדף נ') מוכח דסתמא דגמ' ורבא ורב נחמן דהילכתא כותי' בדינא ס"ל בור שחייבה עליו תורה הוא גם לחבטו. והרי (בדף נ"ג) אמרינן תני רב חנני' לסיועי' לרב הרי איתותב שמואל מברייתא ואיך פסקו כותי'. ועוד יש דקדוק דאמרינן שם תני רב חנני' לסיועי' לרב ונפל עד שיפול כדרך נפילה מכאן אמרו נפל לפניו מקול הכרי' חייב לאחריו מקול הכרי' פטור. ולכאורה מאי אריא בנפל לאחריו מקול הכרי' דפטור הלא גם בלא קול הכרי' אם נפל לאחריו פטור. ובשלמא במתניתין נוכל לומר דבא להשמיענו חידוש בנפל לפניו דאף אם נפל מקול הכרי' אעפ"כ חייב. אבל בברייתא דעיקר בא להשמיענו דינא דפטור בנפל לאשמעינן רבותא יותר בנפל לאחריו אף שלא מקול הכרי' פטור. ואולי בלא קול הכרי' אינו מצוי שיפול לאחריו ודוחק

ע"כ נראה דהרמב"ם ס"ל דתני רב חנני' לסיועי' לרב אבל לא מטעמי' דאנן פסקינן בזה כותי' דרב דהתורה לא עשאה ברשותי' אלא ההבל שזהו הבור. אבל לא קרקעית הבור. ואעפ"כ חייב על חבטה. משום דס"ל דבור מחויב גם על תקלה אף שעצם ההיזק אינו שלו ורק התקלה הוא שלו. ובזה יתבארו היטב דברי הרמב"ם בפי"ב מהלכות נזקי ממון ה"ג ז"ל כיצד המניח אבנו או סכנו או תבנו או משאו וכיוצא בהן ברה"ר והוזקו בהן אדם או בהמה חייב נזק שלם. וכן אם הניחן ברשותו והפקיר רשותו ולא הפקירן נתקל בקרקע ונחבט בתקלה זו והוזק בה חייב בעל התקלה. והקשה בלח"מ דמשמע דוקא נתקל בקרקע ונחבט בתקלה הוא דחייב אבל נתקל בתקלה ונחבט בקרקע פטור. וקשה מנתקל בגובה ונחבט בקרקע דחייב. (עי"ש בדבריו דלהרמב"ם לא ס"ל חילוקי התוס' בין תל ובין נתקל ונחבט בקרקע). אכן לדברינו הנה בבור יש שני חיובים. בור ברה"ר משום תקלה היינו דילפינן מכי יכרה. היינו שעשה תקלה. ובור ברשותו מחויב משום דעצם המזיק שלו. ומשו"ה בבור ברשותו היכא דהפקיר גם התקלה פטור משום דלאו בורו הוא. אבל אם התקלה או הבור לא הפקיר אף שהרשות הפקיר ילפינן מונפל שמה בעל הבור ישלם אף דאין חייב מטעם כרי'. (דלהרמב"ם ע"כ ההפקר לא הוי תקלה מדפטור היכא דהפקיר שניהם). עכ"ז מחויב כיון דבורו הזיק. מעתה הדברים מבוארים דברה"ר דמחויב מטעם תקלה מחויב אף בנתקל באבן ונשוף בקרקע שהרי תקלתו היא שגרמה לו אף שההיזק הוא של אחר שהרי קרקע עולם הזיקתו כיון דסבירא לן בור שחייבה עליו תורה אף לחבטו דחיוב בור הוא גם על תקלה אבל בור ברשותי'. אין החיוב מטעם תקלה אלא משום דבור דידי' הזיקו. א"כ בנתקל באבן ונשוף בקרקע הרי לאו בורו הזיקו. משו"ה כתב הרמב"ם נתקל בקרקע ונשוף בהן דוקא בכה"ג מחייב והדברים פשוטים וברורים

ועפי"ז מבאר הרמב"ם בפשטות ברייתא דתניא לסיועי' לרב שהקשינו אמאי דוקא בנפל לאחריו מקול הכרי' אז פטור. גם בנפל שלא מקול הכרי' יפטר בנפל לאחריו. אכן לפי הנ"ל דהיכא דנפל מחמת הבור דאז החיוב מטעם הכרי' היינו שעשה התקלה אז לא ס"ל להברייתא כותי' דרב לפטור בנפל לאחריו אלא בכה"ג ס"ל דחייב. דנהי דקרקע עולם הזיקתו אבל התקלה היא כרייתו היא שגרמה לו. ורק בנפל מקול הכרי' דאז אין החיוב מטעם תקלה שהרי הבור לא הי' כלל תקלה לגבי דהאי שהרי הכורה הוא שעשה שיהי' הבור תקלה כדביארנו למעלה דמשו"ה פריך נימא כורה גרם לו. אלא דאף עפ"כ מחויב מטעם ונפל שמה בעל הבור ישלם. היינו כיון שבורך הזיקו ואת קטלתי' מחייבת לשלומי א"כ היינו דוקא בנפל כדרך נפילה דאז נהרג מחמת ההבל דההבל הוא שלו או מתויב אף בנפל מקול הכרי'. אבל בנפל שלא כדרך נפילה היינו דאז אין התקלה שלו שהרי הכורה גרם. ואין עצם המזיק שלו שהרי ס"ל בזה כותי' דרב דלא נעשה בעלים אלא על חלל הבור היינו על ההבל לא על קרקעית הבור. משו"ה פטור ומשו"ה גם הסוגיות אינן סותרים זא"ז דרבא ור"נ וסתמא דגמרא ס"ל דבור מחויב גם על חבטה. היינו מטעם תקלה ולא כשמואל דס"ל דנעשה בעלים על קרקעית הבור משו"ה בנפל לאחריו מקול הכרי' יסברו ג"כ כהברייתא דפטור

ועתה נבאה לבאר דברי הרמב"ם ונקדים עוד דהא דפריך בגמ' נימא כורה גרם לו. אין הכונה דבנפל לפניו דבודאי הכורה גרם. דכיון דהלך ונפל לפניו יכול להיות שגם בלא הכרי' הי' נופל. אלא דהקושיא איך מחייבינן לי' דילמא כורה גרם לו וכן מוכח מירושלמי שם דהירושלמי קאי לגבי חיוב הכורה (וס"ל להירושלמי דכורה מחויב) ואיתא בירושלמי דבנפל לפניו אז פטור הכורה דאמרינן דילמא עיקר המעשה מהבור. אבל בנפל לאחריו אז מחויב הכורה. דבלאחריו כמו שפירש הרמב"ם שנרתע וחזר על עקביו ונפל אז בודאי הכורה גרם אז חייב הכורה. עי"ש במפרשי הירושלמי. עכ"פ חזינן מהירושלמי דבנפל לפניו יוכל להיות שבלא הכורה הי' נופל ובלאחריו בודאי בלא הכורה לא הי' נופל מעתה מיושבים דברי הרמב"ם כמין חומר. ז"ל הי' חופר בבור ונפלה הבהמה בתוך הבור מקול החפירה ומתה אם נפלה מלפני' חייב (שהרי אף אם הכורה גרם כיון דההבל שלו הזיק אמרינן את קטלתי') מאחרי' כגון שנבעתה וחזרה על עקיבה לאחור ונפלה ומתה פטור שנאמר ונפל עד שיפול כדרך נפילה (היינו דבנפלה לאחרי' אז בודאי התקלה מהכורה. וגם עצם המזיק אינו שלו. שהרי נחבט מחמת הקרקע. ואנן ס"ל דאין נעשה בעלים אלא על ההבל משו"ה פטור). נפלה לפני' מקול החפירה חוץ לבור ומתה אין ב"ד מחייבין אותו. ואם תפס הניזק אין מוציאין מידו (הוא דאם הי' ברור לן שהי' נופל גם בלא הכרי' א"כ עיקר התקלה הוא מחמת בורו הי' מחייבינן אף בנפל לאחורי הבור. אף שאין עצם המזיק שלו עכ"פ התקלה שלו. ולא קשה ממאי דבגמ' אמרינן דאם נפל לאחורי הבור פטור בודאי דהתם אליבא דשמואל דלדידי' הטעם דמחייבינן אחבטה משום דעשאתו התורה בעלים גם על קרקעית הבור. אבל על אחורי הבור כיון דאין מצוי שיפול לאחורי הבור לא עשאתו התורה בעלים. משו"ה פטור אליבא דידי' דעל תקלה לא ס"ל דמחויב. אבל לדידן דס"ל כותי' דתני רב חנני' דחיובא דבור הוא גם על תקלה ומשו"ה מחויב בחבטה. א"כ אף בנפל לאחורי הבור מחויב כיון דהתקלה שלו. אבל כיון שספק הוא אם התקלה שלו שהרי יכול להיות שהכורה גרם. ואם עיקר הנפילה מהכורה אז אין התקלה שלו וגם עצם המזיק אינו שלו. משו"ה אין ב"ד מחייבין ואם תפס אין מוציאין כדס"ל להרמב"ם בכל דוכתי' תקפו כהן אין מוציאין מידו). ואם נפלה לאחורי' חוץ לבור ומתה או הוזקה אז בעל הבור פטור. שהרי אין התקלה ואין עצם המזיק שלו

נמצא דיש בבור שני חיובים עצם המזיק וגם תקלה. וגם זה ביארנו שעל מעשה של חבירו. אין מחויב אחר אף שהוא פושע. אלא דבור המתגלגל לא נוכל לומר דהראשון לא עשה כלל תקלה. שהרי כיון שמצוי שור ואדם לגלגל הרי הכין ג"כ הנזק. אבל עכ"פ לא נוכל לומר שהוא לבדו עשה התקלה לגבי דהאי. שהרי בלא השור והאדם לא הי' תקלה לגבי דהאי והנה אנן פסקינן שנים שעשאו. היכא דליכא לאישתלומי מהאי משתלם מהאי. אבל זה מצינו רק משום דס"ל האי כולי היזקא עביד והאי כולי הזיקא עביד והיינו שזה הורג בכח של זה וזה הורג בכח של זה אבל לגבי תקלה לא מצינו דהאי כולי תקלה עביד והאי כולו